בין הצדדים נפל סכסוך, ובבוררות שנערכה בצרפת הוכרע כי על הרפובליקה הבולגרית לשלם לחברת זאבי אחזקות את הסך: 10,360,149.79 דולרים אמריקנים. חברת זאבי הגישה בקשה לאישור הבוררות בבית המשפט המחוזי בירושלים, ובולגריה ביקשה את עצירת, מחיקת או דחיית ההליך. לטענת בולגריה, נפל פגם פרוצדוראלי בניהול ההליך - פגם שבגינו לא ניתן לנהל את הדיון כלל - שכן סעיף 500 (8) לתקנות סדר הדין האזרחי קובע, לדבריה, כי המצאת כתבי בי-דין אל מדינה זרה טעונה אישור בית המשפט, ואישור כזה לא ניתן במקרה דנן. בית המשפט המחוזי אישר את הכרעת הבוררות תוך שהוא דוחה את הטענה בקבעו שסעיף זה נוגע להמצאת כתבי בי-דין לצד להליך שאינו בארץ, בעוד שעל-מנת להמציא כתבי בית דין למדינה זרה אין צורך באישור בית המשפט, אלא די, על-פי תקנה 494 לתקנות סדר הדין האזרחי, בהעברת הכתבים לידי משרד החוץ הישראלי על-מנת שיעבירם לידי הסגל הדיפלומטי של מדינת החוץ, מה שנעשה כראוי במקרה דנן על-ידי משרד החוץ. כמו-כן, דחה בית המשפט המחוזי את טענת בולגריה שישראל אינה הפורום הנאות לדון באישור פסק הבוררות ושאישור ההסכם נוגד את תקנת הציבור. זאת תחת ההנמקה שאמנת ניו-יורק מאפשרת דיון בהכרה ובאכיפת פסקי בוררות במדינה שיש לה זיקה להסכם הבוררות.
|
כנגד אישור פסק הבוררות הגישה בולגריה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. לדבריה, גם אם מולאו תנאי הפרוצדורה של הגשת כתבי הבי-דין על-פי סעיף 494 לתקנות סדר הדין האזרחי, עדיין מוטלת על כתפי התובע מדינת חוץ חובה מהותית, החובה להוכיח שראוי להגיש למדינת החוץ כתבי בי-דין - וחברת זאבי לא עמדה בנטל זה. עוד טענה בולגריה כי לא דנו במחוזי כראוי בטענתה, שישראל אינה הפורום הנאות לדיון באישור פסק הבוררות. בתחום הפרשנות טענה בולגריה, כי הלשון "EXEUCUTION "המופיעה בחוזה בהקשר שלא תבוצע אלא בבולגריה, אין פירושה הוצאה לפועל בלבד אלא פירושה הוא גם אכיפה. כלומר, שעל-פי החוזה הן אכיפה, הן הוצאה לפועל של פסק הבוררות יכול להתבצע בבולגריה בלבד, ומשכך- מהטעם שאין לדון בנושא שאין לו משמעות מעשית - אין מקום לבקשת אישור לפסק הבוררות בישראל, שכן גם לו יתקבל האישור, לא תהיה לו ממשות: הוא לא יוכל להיאכף או לבוא לידי הליכי הוצאה לפועל בארץ. חברת זאבי בע"מ טענה כי אין מקום כלל לדון בבקשת רשות הערעור על-פי הכלל שרשות ערעור ניתנת היכן שקמה שאלה מהותית או עניין מיוחד לציבור, מה שאינו בנמצא במקרה זה. במקביל ציינה כי עמדה בנטל ההוכחה הנדרש על-מנת להגיש כתבי בי דין למדינת חוץ, ושעל-פי אמנת ניו-יורק ניתן להוציא לפועל בארץ את פסק הבוררות.
|
השופט סלים ג'ובראן, כדן יחידי, קיבל את עמדת חברת זאבי בע"מ, על-פיה דין בקשת רשות הערעור להידחות, מהטעם שאין בבקשה משום דיון בעניין מהותי או כזה שיש בו עניין ציבורי. מעבר לכך הוסיף בהנמקתו כי די בעמידה בתנאי הפרוצדורה של תקנה 494 לתקנות סדר הדין האזרחי לצורך המצאת כתבי בי-דין למדינה זרה, ומשמולאו התנאים - ניתנה כשרות לקיום הליך אישור פסק הבוררות במחוזי. מאחר שלא נומקו טענות בולגריה מדוע היא טוענת שישראל אינה פורום נאות לדיון באישור פסק הבוררות ומדוע אישור פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור, נמנע השופט ג'ובראן מלעסוק בנושאים אלה.
|
הבקשה נדחתה והושת שכר טירחת עורך דין המבקשת בסך עשרת אלפים שקלים חדשים על בולגריה.
|
בר"ע 1721/09 הרפובליקה של בולגריה נגד זאבי אחזקות בע"מ. באי-כוח המבקשת: עו"ד ד"ר ישראל לשם, עו"ד רון פלג, עו"ד איסר בירגר. באי-כוח המשיב: עו"ד דוד זילר, עו"ד לב זיגמן. שופט: סאלים ג'ובראן.
|
|