|
האסיר, מר גבריאל מיכילאשווילי, מרצה משנת 1999 עונש של 14 שנות מאסר בשל קשת רחבה של עבירות חמורות : סיוע לרצח, גרימת חבלה חמורה, שוד, אחזקת כלי ירייה שלא כדין ועוד. בשל שיתוף פעולה נרחב עם המשטרה והפרקליטות, שהתבטא גם במתן עדות כנגד שותפים לעבירה, וזאת ללא תמורה – מה שמונע ממנו להיחשב עד מדינה – האסיר הפך ל"מבוקש" בקרב אנשי העולם התחתון, שרודפים אותו אף בין כותלי בית הכלא. עקב הרדיפות הוא מצוי באגף לאסירים טעוני הגנה בכלא אשל. באוגוסט 2013 צפוי האסיר לסיים את ריצוי ענשו, וכהכנה לשחרורו הוא ביקש מהמשטרה, שלשירותה עמד פעמים רבות, לשלבו בתוכנית להגנת עדים ולהבהיר מה תהיינה הפעולות שתינקטנה לצורך אבטחתו. למעשה, הוא ניסה להשיג "קרן ביטחון" להגנת חייו על-ידי הוצאת הבטחה מנומקת מרשות שלטונית, מהמשטרה, שתדאג לשלומו. המשטרה סירבה, ומכאן העתירה לבג"צ.
|
|
לטענת האסיר, ברור שעד שסייע במניעת פשע ובהרשעת עבריינים, זכאי להגנה על חייו ומשכך על המשטרה לשלבו בתוכנית להגנת עדים. כמו-כן, הוא טוען, כי ועידת השחרורים שדנה פעמיים בשחרורו מסרבת לשחררו שחרור מוקדם על תנאי, למרות שריצה יותר משני שלישים של קצבת עונשו, מחשש שאם ישוחרר - ישיגוהו אנשי העולם התחתון ותישקף סכנה לחייו. המשטרה טוענת שהיא רואה מחויבות לשמור על ביטחונם של מי ששיתפו עימה פעולה, בכותלי הכלא ומחוצה לו, ושברור שעל-פי הצורך, אם יקום כזה, היא תאבטח את העותר לאחר שחרורו. עם זאת, סוברת המשטרה שאין אפשרות לנמק כעת כיצד תפעל לאבטחתו בעתיד שכן רק עם שחרורו, בהתאם לנסיבות המשתנות, ניתן יהיה לשום את צרכי אבטחתו.
|
|
בג"צ, בהרכב השופטת איילה פרוקצ'יה, השופט סלים ג'ובראן והשופט אליקים רובינשטיין, דחה את טענות העותר. בהנמקות פסק דינה כותבת השופטת פרוקצ'יה כי אין לקבל את סברת העותר שועידת השחרורים נמנעת לשחררו מחשש לביטחון חייו לאחר השחרור, שכן שיקול זה אינו אמור להשפיע על הוועידה בבואה לדון בשחרורו של אסיר, אלא שיקול הדאגה לשלום הציבור בלבד. גם אם הביאה הוועידה שיקול זה בין שיקוליה, כותבת השופטת, מכל מקום, לא היה זה שיקול מכריע בהכרעה להשאיר את האסיר במאסר, אלא הוא נשאר בכלא בשל התנהגותו השלילית שלא השתפרה עם השנים, שמהווה סכנה לציבור, כפי שפירטה הוועידה בהנמקות החלטתה. כמו-כן, מוסיפה השופטת, יש לקבל את טענת המשטרה שלא ניתן להבהיר במבט צופה פני עתיד כיצד יוגן האסיר עת שחרורו, בעוד ארבע שנים, ושיש להסתפק בהצהרת הכוונות של המשטרה להגן על האסיר בעתיד. ככלל, טוענת השופטת, כל עוד האסיר כלוא, אין מקום לדון באבטחתו לאחר שחרורו, שכן זהו דיון מוקדם, שעדיין לא בא עיתו - דיון שעל-פי כללי הבג"צ יש לדחות על הסף.
|
|
- בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק - בפני השופטים איילה פרוקצ'יה, סלים ג'ובראן, אליקים רובינשטיין - בשם העותר: בעצמו - בשם המשיב: עוה"ד הילה גורני
|
|
