לאחר שבביקורת שביצעה המדינה נמצאו חשבוניות מס שנחשדו כפיקטיביות, היא האשימה את מנהלי חברת י.א.מ. שירותי אבטחה אחזקה וניקיון בע"מ ואת מנהליה שלמה ויוסף לוי בהכנת וניהול חשבונות כוזבים במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, ובעבירה על ניכוי מס תשומות, עבירות בניגוד לאמור בסעיפים 38 ו- 117 (ב) (6) ל
חוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1975. לדברי המדינה, מדובר בהעלמת מס בסך של 1,576,000 ₪.
בנוסף הוגש כתב אישום כנגד מר סטבינסקי, שהיה מנהל בשתי החברות שהוציאו לחברת י.א.מ. וקיבלו ממנה חשבוניות פיקטיביות.
בית המשפט השלום בתל אביב קיבל את טענות הנאשמים שלמה ויוסי לוי, שלא התכוונו לעבור עבירה ושהחשבוניות, ככל שזה נוגע אליהן, משקפות עסקות ממשיות ולגיטימיות וזיכה אותם מהאשמות.
כנגד הזיכוי ערערה המדינה לבית המשפט המחוזי בתל–אביב, שמצידו לא רק שמצא לנכון להרשיע את הנאשמים, בניגוד לדעת השלום, אלא גם ראה צורך לרמז כי החלטת השלום לוקה בחובבנות שלא ניתנת להסבר ולהעביר ביקורת על נימוסי בית משפט השלום בתל אביב הלוקים בחסר, לדעתו, של בית המשפט המחוזי. כך השופט שמואל ברוך ביחס להכרעת השלום כי החוזים שנכרתו בין חברת י.א.מ לבין גופים אחרים משקפת עסקות לגיטימיות:
"גם לאחר שהפכתי שוב ושוב בחוזים שנמסרו לבית משפט קמא, לא הצלחתי להבין, כיצד קבע בית משפט קמא כי מדובר בחוזים כשרים ותקפים. ממבט ראשוני ניתן להבחין, כי אין אלה אלא חוזים מזוייפים, ולא רק זאת, אלא שמדובר בזיוף רשלני וחובבני, שנעשה כנראה תוך מחשבה כי מי שיוגשו לו החוזים יסתפק בקיומם ולא יתעמק ויבדוק מה למעשה הם מכילים. בשני החוזים מופיעה חברת אגד בתור אחד הצדדים, כאשר אין חולק כי היא אינה קשורה לעיסקה ..."
במסגרת שיעור הנימוסין, מצאה נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופטת דבורה ברלינר, מקום להעיר כי הביקורת שהועברה בשלום כנגד שלטונות מע"מ, חוקרי השלטונות בכלל וחוקר בשם אשכנזי בפרט אינה ראויה. כך היא כותבת:
"בהכרעת הדין משובצות הערות ביקורתיות, נוקבות, הן כלפי שלטונות מע"מ כגוף והן כלפי החוקרים ככלל, והחוקר אשכנזי במיוחד ... אין ספק שחובתו של בית המשפט לעקוב, לבדוק ואף למתוח ביקורת ... אולם, גם ביקורת צריכה להיעשות בצורה הולמת ועניינית"
משמצא המחוזי את שלמה ויוסי לוי אשמים הועבר הדיון בחזרה לשלום על-מנת שיגזור את דינם.
בית המשפט השלום לא נותר חייב. ביחס להכרעה בניגוד לדעתו הוא אומר שדווקא לאחר שעיין בפסק הדין של המחוזי שהרשיע את הנאשמים, הוא הבין כמה הוא כן צדק מלפנים בזיכוי הנאשמים. כך:
"קראתי ועיינתי היטב בפסק-דינה של ערכאת הערעור, ולא זו בלבד שלא שוכנעתי באשמתם של הנאשמים, אלא אף נתחזקה דעתי כי לא הייתה כל אשמה במעשי הנאשמים ..."
טרם נפרש את דברי השלום כמחאה זוטא, שאינה מתיימרת להיות השגה ממשית על הערכאה העליונה, מורה לנו בית המשפט השלום את דרכו: השגה ממשית על פסיקת המחוזי:
"... מחוייב אני להתייחס למספר עניינים עקרוניים, כהנחות יסוד משפטיות, ולהשגותי על דעת ערכאת הערעור בנושאים אלו ..."
"...לא מצאתי בפסק הדין בערעור את אותן "הסתירות המהותיות בעדויות" שלכאורה לא נתתי דעתי עליהן בהכרעת הדין..."
על-מנת שלא נסבור שבית המשפט השלום מעביר ביקורת נקודתית בשל התנהלות המחוזי בערעור זה, מבהיר בית המשפט השלום שיש לו השגות על התנהלות המחוזי ככלל. הוא מכנה הנהלות זו כקלות דעת:
"...הקלות בה רואה ערכאת הערעור עצמה כחופשייה להתערב בממצאי מהימנות והערכת עדויות על-ידי בית המשפט הדיוני... "
כתגובה לדבריה המאלפים (תרתי משמע) של נשיאת המחוזי ברלינר בנסותה "לחנך" את השלום לשליטה עצמית ואיפוק בהעברת ביקורתו כלפי רשויות השלטון, כותב השלום בפסק דינו כי מוטב לה לנשיאה לחנך עצמה, בבחינת "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים", טרם תעביר ביקורת עליו:
"גם אם נאלץ אני לכוף ראשי מול תוכחת כב' השופטת, תמהני באם קיימה ערכאת הערעור בהערות אלו את אותו קנה מידה של "צמצום ואיפוק", כדרישתה מהערכאה הדיונית"
אגב צקצוקי הלשונות, גם ניתן בשלום גזר הדין לנאשמים כדלהלן : חברת י.א.מ – קנס של 5000 ₪. חברת אוריגן שסייעה בייצור החשבוניות הפיקטיביות – בלא כלום. שלמה לוי, שכבר עומד כנגדו מאסר על תנאי בגין ביצוע עבירות דומות – 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 10,000 ₪. יוסי לוי – 10 חודשי מאסר על תנאי ו- 5000 ₪ קנס כספי. כנגד מר סטבינסקי, מנהל החברות שסייעו ל י.א.מ. לייצר חשבוניות פיקטיביות, הושתו 26 חודשי מאסר בפועל.
כנגד קולת העונשים שהשית השלום על האדונים לוי ערערה המדינה למחוזי בתל אביב בבקשה לענישה מחמירה, וכנגד חוסר המידתיות בעונשו של סטבינסקי שכמסייע "חטף" יותר מהנאשמים העיקריים ערער הוא למחוזי בבקשה להקלה בעונשו, בהתחשב גם בהיותו חולה סוכרת.
