טוען התובע כי בין הצדדים התקיימו יחסי התקשרות עסקית על בסיס שירותי שליחויות בין התאריכים נובמבר 1998 ועד נובמבר 2002. במהלך חודש נובמבר 2002 היה התובע מעורב בתאונת דרכים בגינה נאלץ לפרוש מעסקו תוך שהוא מעביר את הטיפול בכל לקוחותיו לקולגה. בתקופה זו נותר הנתבע חייב לתובע סך של 16,166.30 ₪ שלא שולמה על ידו. התובע פנה אל הנתבע לתשלום שכ"ט זה, אולם הנתבע טען כי אינו זוכר את כל הפעמים שבהן קיבל שירות מהתובע, שכן לא הוא, אלא מזכירתו, טיפלה בכך אישית. לאור זאת הגיש התובע תביעה בגין החוב, הוצאות הגבייה (פניה בטלפון, בפקס, הגעה ישירה למשרדי הנתבע, שעות מחשב וציוד הדפסה), ועוגמת הנפש אשר לטענתו נגרמה לו עקב אי תשלום החוב.
הנתבע טען כי דין התביעה להידחות ולהימחק על הסף מחמת היעדר יריבות, מחמת שיהוי, ומחמת היזק ראייתי, שכן לדביו, השליחויות הנטענות נעשו 5 או 6 שנים לפני הגשת התביעה, והן מתייחסות ליותר מ-100 שליחויות שהתבצעו אצל כ-20 לקוחות בעשרות רבות של תיקים שונים, אשר חלקם אינם מיוצגים עוד, ויקשה על הנתבע לבדוק תיקים אלו כדי להוכיח ולהיווכח בצדקתו. לטענתו, גם חלק מהעובדים שהזמינו העבודות נשוא התביעה אינם עובדים עוד אצל הנתבע ואין הוא יכול להיעזר בהם כדי לקבל מידע לגבי עבודות אלה. עוד טען הנתבע כי נגרם לו נזק על ידי התובע (אם כי אינו מפרט מהו אותו נזק) ועל כן יש לקזז את הנזק שגרם לו התביעה מכל סכום שייפסק.