לדברי השופט דראל, רק באם מקוימים שלושת התנאים כדלקמן ניתן לפרסם שמנוהלת חקירה פלילית או שהוגש כתב אישום כנגד מאן דהו שמתנגד לפרסום:
- תנאי א' - ישנן ראיות לכאורה להרשעת החשוד בפלילים.
- תנאי ב' - ישנו אינטרס ציבורי ממשי (לא רכילותי גרידא) בגילוי הנתונים.
- תנאי ג' - הפרסום לא יגרום נזק חמור לחשוד.
לדברי השופט, בעניינינו הוכשרה הקרקע לגילוי פרטי המבקשים.
לדעת השופט, במקרה דנן, כעולה מחומר החקירה החסוי שהגישה רשות המכס, ישנן ראיות מבוססות כנגד המבקשים:
"עוד יש להוסיף כמבואר לעיל כי החשדות המיוחסים למבקשים אינן חשדות בעלמא אלא מדובר בחשדות שיש להן בסיס בחומר הסודי שהוגש. על-רקע זה ובהינתן כי מדובר בחקירה מתנהלת גם שיקול זה מחזק את האינטרס הציבורי בפרסום".
ביחס לאינטרס הציבורי בפרסום המידע כותב השופט כי יש לאזן בין הזכות לחשאיות לבין זכות הציבור לדעת, ובענייננו גוברת זכות הציבור לדעת. לדבריו, במקרה דנן היות ומדובר בעבירת מכס שהיא קלה לביצוע וקשה להיתפס על-ידי הרשויות יש צורך בפרסום הדברים למען ידע העבריין הפוטנציאלי כי ישנם הדין והדיין ויזהר. כך הוא כותב:
"במקרה שבפנינו הרובד הכללי אינו צריך הרחבה. באשר לרובד הפרטיקולרי דומה כי זה בא לידי ביטוי בעיקר בחשיבות שיש לפרסום דבר קיומה של חקירה בעניינן של עבירות מס גם כלפי תאגידים גדולים ויבואנים. הדעת נותנת כי יש אינטרס לפרסום שכזה, על כל הכרוך בו לרבות על דבר מעצרם של החשודים בביצועו, נוכח מהותן של עבירות המס. עבירות אלה הן עבירות שקל יחסית לבצען אך מנגד תפיסת העוברים אותן קשה יותר".
ביחס לנזק החמור - העלול להיגרם למבקשים עקב הפרסום כותב השופט כי נזק כזה לא הוכח, ושאף אם וכאשר ייוודע לבנק, עקב פרסום הפרשיה, עניין פרשיית המכס בו הסתבכה החברה הוא ידרוש פירעון מיידי של כלל חובותיה אין בכך משום סעד למניעת הפרסום שכן הבנק בין כה, גם ללא היתר פרסום, ידע את דבר הפרשיה שכן על החברה חלה החובה החוקית והחוזית ליידע את הבנק בעניין זה. כך שאם ישנו חשש לעצירת האשראי הוא יתממש בין כה וכה אף ללא היתר פרסום:
"במקרה שבפני, יש לבחון האם הצביעו המבקשים על קיומו של נזק חמור שיגרם להם אם יבוצע הפרסום. לאחר עיון בטענות המבקשים ובתשובת המשיבה מצאתי כי המבקשים אכן הראו שייגרם להם נזק בשל הפרסום אך לטעמי אין מדובר בנזק חמור המצדיק את איסור הפרסום... ... אף אם אניח כי מתעורר חשש לאיתנות החברה מהפרסום, ואיני סבור כי הונחה תשתית מספקת לכך. גם בחוות דעת המומחה לא הוברר כי לא ניתן להתגבר על הקושי שיתעורר באמצעות הזרמת הון עצמי או הון ממקורות אחרים אף אם תתעורר בעיה עם חלק מנושיה של החברה..."
"...בכל הנוגע לבנקים המלווים לחברה ספק אם החברה זכאית להימנע מליידע אותם על ההליכים גם אם קיים צו איסור הפרסום (ר' סעיף 5 א' ו- ב' לכתב ההתחייבות כלפי הבנק וסעיף 244 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977). עוד ספק אם החברה יכולה להסתיר את דבר קיום ההליכים בדוחות הכספיים שלה וכן להסתירם מספקיה האחרים או ממשרד הביטחון, גם ללא הפרסום... ...הדעת נותנת כי על החברה מוטל הנטל לגלות את המידע בשלב כזה או אחר בעצמה בהתאם להתחייבויותיה השונות ובהתאם לחובות המוטלות על מנהליה ועל רואי החשבון שלה בעת עריכת הדוחות הכספיים. כפועל יוצא מכך, עצם הפרסום אינו זה היוצר את הנזק ..."