"... ביטול החוזה אינו בבחינת תנאי להכרה בטענת הסיכול." כך שופט בית משפט השלום בתל - אביב, השופט מרדכי בן - חיים (יום ד' ה-1.7.09) בדחותו את טענות חברת אשדר שסברה כי אינה מחויבת להשיב את כספי הלקוח שלא עמד בתשלומי דירה שרכש מהחברה בשל תאונת דרכים שעבר.
בני הזוג רוט רכשו בשנת 2002 מחברת אשדר דירה במודיעין. במועד חתימת החוזה העבירו לחברה 114,434 ש"חכתשלום ראשון מבין סדרת תשלומים שעתידה הייתה להסתיים בשנת 2004. למרבה הצער, שבועיים לאחר כריתת החוזה נפגע מר רוט בתאונת דרכים ונקבעו לו 75% אחוזי נכות. משנוכח בנק לאומי, שהיה אמור לממן את הלוואת המשכנתה לבני הזוג, שנפגע כושר השתכרותו של מר רוט חזר בו ממתן ההלוואה. לבני הזוג יבשו המקורות הכספיים ולכן לא שילמו את יתרת חובם עבור הדירה.
בחלוף ארבע שנים, בהן לא חלה התקדמות תשלומים, וחברת אשדר עקב התחשבות בנסיבות המצערות נקטה לפנים משורת הדין במידת סבלנות, פנתה חברת אשדר לבני הזוג רוט בבקשה שישלמו את יתרת חובם. בנוסף, שלחה להם החברה הודעה על ביטול החוזה. בני הזוג רוט השיבו לחברה שהם מכירים בזכותה לבטל את החוזה וביקשו שיושבו להם הכספים שהעבירו לחברה במועד כריתת החוזה. חברת אשדר סירבה להשיב את הכספים. מכאן התביעה בבית משפט השלום בתל - אביב.
לטענת התובעים, התאונה הבלתי צפויה והבלתי נמנעת סיכלה את אפשרותם לקיים את התחייבותם לשלם עבור הדירה. משכך על-פי הוראות סעיף 18
לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970- הקובעות כי באם סיכל מאורע בלתי צפוי את אפשרותו של צד לחוזה לקיים את התחייבויותיו אין לאכוף או לתבוע פיצויים מהצד שהיפר את החוזה אלא על כל צד להשיב למשנהו מה שקיבל הימנו - על חברת אשדר להשיב להם את הכספים שקיבלה מהם. בנוסף תבעו בני הזוג 15,000 ש"חבגין עגמת הנפש שלטענתם גרמה להם חברת אשדר בסירובה להשיב להם את הכספים.
טענתה המרכזית של חברת אשדר הייתה כי מאחר והתובעים לא ביטלו את החוזה עת נודע להם שלא יוכלו לממן את הדירה, אין הם יכולים לטעון שיש להשיב להם את שנתנו בגין טענת סיכול.
שופט בית משפט השלום בתל - אביב, השופט מרדכי בן חיים, קיבל חלקית את התביעה וחייב את חברת אשדר להשיב לתובעים 90,337 ש"ח, הוא הסכום שנותר בידי חברת אשדר מהכספים שהעבירו לידיה התובעים לאחר שהחברה הוציאה מכספים אלה לצורכי רישום ואחזקת הנכס משך כל השנים.
לדברי השופט, התאונה שמנעה את מימון רכישת הדירה על-ידי הבנק היא אכן אירוע מסכל שפוטר את התובעים מחבותם החוזית ומשכך על החברה להשיב לתובעים את הכספים שקיבלה מהם, בניכוי הוצאות שהוציאה החברה עבור רישום ואחזקת הדירה במשך השנים.
לסברתו, אין חיוב על האנוס לאי - קיום החוזה לבטל את החוזה על-מנת שיוכל לטעון לסיכול.
את תביעת הפיצויים בגין עגמת הנפש דחה השופט בקובעו שהתביעה לסעד זה אינה מבוססת על ראיות ועולה ממנה שהיא כמי שהוגשה עקב עצה משפטית בעלמא הגורסת שבנסיבות כאלה כדאי "להכניס" גם תביעה בגין נזק שאינו ממוני.