|
המערער, עורך דין במקצועו, נתן שירותים משפטיים למשיב, במסגרת תביעת לשון הרע שניהל בעבורו בבית משפט השלום בתל אביב. בין הפרקליט ולקוחו התגלעו חילוקי דעות בתחומים שונים, על-רקע ניהול המשפט דנן, ומערכת היחסים ביניהם הפכה לעכורה וטעונה, ובין היתר הגיש המשיב תלונה על המערער בלשכת עורכי הדין, והעלה נגדו טענות מטענות שונות. המערער, מצידו, הגיש תביעה כספית בבית משפט השלום באשדוד, כנגד לקוחו לשעבר, המשיב, ובגדרה דרש יתרה של 36,172 שקלים, המגיעים לו, לשיטתו, כהפרש שכר טירחה שלא שולם לו על-פי ההסכמים הרלוונטיים ליצוג בתביעת הדיבה. בית משפט קמא קיבל, חלקית בלבד, את התביעה, וחייב את המשיב לשלם לתובע – המערער סך של 8,485 ₪ ומע"מ, אך קבע כי בשל דרך ניהול המשפט שנקט בה המערער, אינו זכאי להוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין, מלבד החזר אגרה, ונשיאה בהוצאות מומחה מסוים שהעיד מטעם המערער בפני בית המשפט. על כך הוגש ערעור.
|
|
הערעור נסוב על טענת המערער כנגד קביעת השופטת וולפסון כי היא מקבלת את טענת המשיב בדבר תשלום, על חשבון שכר הטרחה, של סכום במזומן – 15,000 שקלים, אשר לטענת המשיב לא קיבל בגינו קבלה או חשבונית, ואילו התובע הכחיש מכל וכל את קיומו וביצועו.
|
|
- לא הוכח כי המשיב שילם למערער כ-15,000 ש"ח ב'שחור' - אף שמדובר בסוגייה עובדתית, שההתערבות בה בערכאת הערעור אינה נעשית דבר שבשגרה, אין מנוס אלא לבטל את קביעת השופטת קמא, ולקבל את טענת המערער כי ביצוע התשלום לא הוכח, וכי לא היה מקום לקביעה העובדתית הזו. בנקודה המרכזית הזו, שעניינה התשלום ב"שחור", אין נימוקי בית המשפט לקבלת גרסת התובע יכולים לעמוד, גם משאינם מתיישבים עם קביעותיו ומסקנותיו הוא - עצמו, שנעשו באותה נשימה עם אימוץ גרסתו ועמדתו של המשיב.
- בעניין זה יש להתערב בממצאיה העובדתיים של ערכאה קמא - בית המשפט הסתמך על עדות המשיב בלבד לעניין התשלום ב'שחור' תוך שהוא פוסל את אמינותם של שני עדיו וחרף הכחשת המערער כי קיבל כסף 'בשחור'. זאת ועוד – גרסה זו עומדת בסתירה חזיתית לאישור כתוב שנתן, במסגרת המערכת ההסכמית שבינו למערער, ושם נאמר כי "הריני לאשר כי קיבלתי חשבונית מס כדין בגין התשלום ששילמתי". נכון, אומנם כי השופטת קמא סברה כי אין באישור זה לאשר קבלת חשבונית מס בגין כל התשלומים, וכי יתכן כי ישנם תשלומים אשר בגינם לא קיבל חשבונית מס כדין. זאת ועוד – בנסיבות שבהן אישור זה ניתן לאחר המועד הנטען של התשלום ב'שחור' – זוהי ראיה כבדת משקל לרעת המשיב כי קיבל חשבונית מס על כל מה ששילם עד לאותו מועד.
- ככל שטענה (גם במשפט אזרחי) בעלות השלכות קשות יותר, נדרשים להוכחתה נימוקים כבדי משקל יותר - עוד ראוי לזכור, כי מדובר בטענה שהשלכותיה אינן דבר של מה בכך. עסקינן בקביעה, שאם נכונה היא, פירושה שהמערער, העוסק בעריכת דין, על כל המשתמע מכך, עבר לכאורה עבירה פלילית, בקבלו שכ"ט ללא תיעוד וללא הוצאת חשבונית, ואף שבכך בלבד בוודאי אין למנוע קביעת ממצא, מקום שהדבר מתחייב מהראיות ומהנסיבות, אך טבעי הוא שיש לנקוט זהירות והקפדה בבחינת התשתית הראייתית והתימוכין שהובאו לטענה מסוג זה. אין בכוחן של מכלול ראיות נסיבתיות, לרבות הוכחה כי סמוך למועד הנטען של התשלום משך המערער מחשבון הבנק שלו כ – 15,000 ש"ח, בכדי לבסס את טענתו של המשיב – ומכלול ראיות נסיבתיות זה אין בכוחו להוות ראיות עצמאיות וניצחות להשתית עליהן את הקביעה העובדתית הבסיסית כשלעצמה.
- כל אזרח הוא שומר חוק – עד שהוכח אחרת - מהיבט נטלי ההוכחה והבאת הראיות, לא התובע במשפט, המערער דכאן, צריך היה להוכיח את העובדה השלילית של אי ביצוע התשלום במזומן, אלא, מכל היבט, היה על המשיב להוכיח את התשלום העודף שטען לו, מקל וחומר כאשר עסקינן בתשלום שלגרסתו בוצע "בשחור" ללא תיעוד וללא מתן חשבונית, ובניגוד להוראות הדין הרלוונטי, כאשר החזקה היא, כל עוד לא נסתר הדבר ולא הוכח, שכל אזרח שומר חוק הוא, ומקיים את מצוות המחוקק, לרבות במישור הוצאת קבלה או חשבונית כנדרש. מי שטוען שרעהו אינו שומר חוק, וכי החזקה הטבעית הזו אינה מתקיימת לגביו, צריך להתכבד ולהוכיח זאת, והדבר, לטעמי, לא נעשה כאן במידה שתאפשר קביעה פוזיטיבית ונחרצת, כפי שבוצעה על-ידי ביהמ"ש השלום, לאחר שמרבית הראיות שהובאו הוגדרו על ידו כבלתי מהימנות ואף שיקריות.
|
|
הערעור נדחה בנוגע למכלול הקביעות שנקבעו כנגד המערער בבית משפט השלום, למעט בנקודה אחת בה הערעור התקבל – טענתו של המשיב ולפיה שילם למערער כ–15,000 ש"ח במזומן לא הוכחה, ועליו לשלום לו סכום זה: "זאת ועוד, חרף דרך הניהול המסרבלת והבעיתית של ההליך, בשתי הערכאות, מטעמו של המערער, בנסיבות המקרה, ולאור התוצאה, לא יהיה זה צודק לשלול ממנו לחלוטין את ההוצאות ושכ"ט, כפי שנעשה (המשיב חוייב רק בהוצאות בגין בקשת ביניים מסויימת שהגיש לאחר שלב הסיכומים). אקבע, לפיכך, כי על המשיב לשאת, בנוסף למה שנפסק לעיל, בהוצאות ושכ"ט, כולל, של המערער, בשתי הערכאות, בסכום של 10,000 שקלים ומע"מ, נכון להיום".
|
|
- בבית המשפט המחוזי בבאר שבע - בפני השופט אריאל ואגו - בשם המערער – עו"ד מ. דנוך - המשיב – בעצמו
|
|
