"צו למניעת הטרדה מאיימת לא יגן מפני דיבה"

המערער והמשיבה עבדו יחד במפעל אחד. המשיבה היא אישה כבת 65 שנים, והמערער הוא צעיר בשנות ה-40 שלו. המשיבה טענה כי המערער התחבר איתה במהלך העבודה במטרה להוציא ממנה כספים. תחילה ביקש ממנה הלוואות בסכומים קטנים ודאג להחזירם בזמן, ואחר כך הציע לה להרוויח 2,000 שקל בחודש תמורת השקעה חד-פעמית של 4,000 שקל, בכך שירכשו שתייה לקייטנה חרדית, בה אחיו מנהל את הקייטרינג. האח, כך לטענת המערער, דרש השקעה של 8,000 שקל, וחלקה בהשקעה היה צריך להיות, כאמור, 4,000 שקל. המשיבה נתנה לו את הסכום שביקש ביום 24.8.08 במזומן. לאחר שלושה ימים חזר המערער והתקשר אליה והציע לה שותפות נוספת, הפעם בהספקת קפה מיוחד למכונות קפה באזור הצפון, וזאת תמורת השקעה של 5,000 שקל. הוא הבטיח להחזיר לה את סכום ההשקעה תוך ארבעה ימים בתוספת 1,570 שקל, דהיינו - בסך-הכל 6,570 שקל. המשיבה טענה כי נתנה למערער גם את הסכום הזה באמצעות שיק על-סך 5,000 שקל ביום 27.8.08. לאחר מספר ימים חזר המערער בשלישית, התקשר אליה, אמר לה כי יש לו הזדמנות לקנות את מכונות הקפה, והציע לה להשקיע השקעה נוספת של 2,600 שקל, כאשר הרווח החודשי, כך אמר לה, ממכונה כזו הוא 6,600 שקל. המשיבה, שהכספים הנזילים שלה, ככל הנראה, אזלו, ביקשה הלוואה מאחיה בסכום זה, האח הסכים. המערער נסע לבית האח, קיבל 2,600 שקל במזומן, באותו ערב הוא התקשר אליה ואמר לה כי העסקה בוטלה וכי יחזיר לה את הסכום למחרת היום. המשיבה טענה בבית משפט השלום, כי המערער לא החזיר לה ולו גם אגורה שחוקה על חשבון הכספים שנתנה לו. למותר לציין כי לא הייתה כל השקעה, ובוודאי לא השקעה נושאת פירות. המערער לקח את הכספים לעצמו והכחיש שקיבל ממנה את הסכומים להם היא טוענת. הוא טען שאת השיק בסכום של 5,000 שקל פדה עבורה. עוד הוסיפה המשיבה, ששמעה כי המערער נהג להוציא כספים בהונאה וברמאות גם מנשים אחרות. בין לבין עזב המערער את מקום העבודה, ניתק עימה קשר ולא שילם לה, כאמור, את חובו. המשיבה הוסיפה וטענה, כי כל דבריה שאמרה או כתבה, אמת הם. לדבריה, יש להזהיר את הציבור מפני המערער והיא זכאית לפרסם את מעשיו, כפי שאף הטלוויזיה ואמצעי התקשורת נוהגים. היא הוסיפה בתשובתה לכתב הערעור, כי אין בכוונתה להמשיך ולפרסם דברים על המערער על-ידי הפצת המעשים שעשה לה, אלא שהיא מתכוונת לפנות לאמצעי התקשורת (כמו תוכנית "כלבוטק" או "שומר מסך" בטלוויזיה) על-מנת להזהיר את הציבור מפני המערער. המערער טען כי המשיבה הפיצה נגדו במקום העבודה דברי שקר, שהוא גנב ונוכל שעשק אותה בכך שגנב ממנה כספים. כתוצאה מפרסום דברים חמורים אלה נגדו והפגיעה בשמו הטוב, נאלץ להתפטר ממקום העבודה. המשיבה לא הסתפקה בהפצת לשון הרע נגדו במקום העבודה, אלא הפיצה כרוזים בבית חולים העמק בעפולה. המשיבה אף איימה, שאם לא יחזיר לה את כספה תוך 14 ימים, היא תפרסם את מעשיו גם בבית שאן, מקום מגוריו הקודם במשך 30 שנים, ואף במקום מגוריו הנוכחי בקריית ים. כמו-כן, פנתה המשיבה לבני משפחתו ואף שלחה לו מסרונים רבים. עוד טען המערער, כי המשיבה משנה כל פעם את סכום ההלוואה שכביכול לווה ממנה (פעם 14,200, פעם 11,600, בפעם נוספת 15,700). המערער טען כי כל סכום החוב הוא 6,600 שקל. המערער לא הכחיש כי לא החזיר לה סכום זה. המבקש פנה לבית משפט השלום, כאמור, בבקשה לאסור על המשיבה לפרסם את פרסומיה באשר לטענותיה כי הוא רימה וגנב ממנה כספים, טענות אשר פגעו בשמו הטוב. השופט קמא קבע כי הסעד המבוקש, למרות שלא נכתב כך בתביעה, הוא לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, ולפיכך, אין לדון בשאלה, אם המשיבה דיברה אמת אם לאו. נקבע בפסק הדין כי עיקרון חופש הדיבור בנסיבות מקרה זה גובר. אם אומנם נפגע שמו הטוב של המערער, יש ליתן לו סעדים כספיים, בין היתר לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965. בית המשפט קבע, ככלל, כי אין להצר את חופש הביטוי כאשר קיים לנפגע סעד אחר. מנגד קבע השופט, כי השימוש במילים "חלאת אדם" שהופיעו בפרסומים שצורפו לבקשה של המערער, אינו ראוי. לפיכך, אסר השופט על שימוש ב"ביטויים מעליבים שאינם מתארים מעשים בפועל". כן הטיל השופט, בהתאם לסמכותו לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת, איסור על המשיבה להטריד את הנתבע או את בני משפחתו מדרגה ראשונה בכל אופן וצורה לרבות משלוח מכתבים פוגעים, מסרונים או שיחות טלפון.

המערער מבקש בערעורו שלא להסתפק בצו המניעה המצומצם שנתן בית משפט קמא, אלא כהגנה על שמו הטוב, שיינתן צו האוסר עליה כל פגיעה בשמו הטוב. המערער הוסיף כי מעולם לא הורשע בעבירה פלילית כלשהי וכי שמו הטוב הוא נכס יקר שלו, והמערערת גורמת לו לנזק בלתי הפיך בנסיונותיה לפגוע בו. המערער טען, כאמור, כי המשיבה פרסמה את שמו במקום העבודה כנוכל וכגנב ולכן הוא נאלץ לעזוב את מקום העבודה. האיסור להשתמש בביטויים מעליבים אינו מספק אותו, שכן הפגיעה בשמו הטוב היא כה גדולה עד שפיצוי כספי לא יועיל לו. גירסתו באשר לכספים שהמשיבה טענה כי נתנה לו, הייתה שהמשיבה פנתה אליו והציעה לו כהלוואה סכום של 4,000 שקל שהיו לה בביתה וכן סכום נוסף של 2,600 שקל כשתקבל סכום של כסף מאחיה, לו הלוותה כספים. היא אמרה לו כי יוכל להחזיר אותם מתי שיהיה לו. פרט לסכום זה (שאף אותו עדיין לא החזיר), טען המערער כי לא קיבל כל סכום מהמשיבה.

• המסגרת הנורמטיבית אשר במסגרתה ראוי לפסוק - הצו המבוקש הינו צו למניעת פגיעה בשמו הטוב של המערער. סעד זה, מקומו במסגרת שקבע חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965.

האם יש לאסור את פרסומי המשיבה מכוח חוק איסור לשון הרע?

• פרסומי המשיבה עולים כדי לשון הרע - לא יכולה להיות מחלוקת, כי הפרסומים שפרסמה המשיבה כנגד המערער באשר למעשי המרמה שטענה להם, הם הוצאת לשון הרע, שכן הם יועדו, בנוסף, לשמש כאמצעי לחץ על המערער להשיב את הכספים, גם לבזות אותו בשל כך שלקח אותם בכוונת מרמה בלא להתכוון להחזירם אי-פעם. מנגד, אם אמת דיברה המשיבה, חלה עליה ההגנה של "אמת דיברתי" שבסעיף 14 לחוק זה.

• התרופה הטבעית לפרסום לשון הרע הינה תרופת הפיצויים - "...התרופה הטבעית לפגיעה אסורה בשם הטוב היא תרופת הפיצויים... בדרך כלל תרופה זו היא עדיפה על פני המניעה המוקדמת... שכן היא מונעת פגיעה בחופש הביטוי בטרם הוכרעה השאלה אם קיימת אחריות בגין לשון הרע" (ראו גם ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא מג (3) 840).

• ראיות המשיבה גוברות על ראיות המבקש - "אוסיף ואולי מעל לנדרש, כי בבחינת הראיות שעמדו למשיבה לעומת הראיות של המבקש ועל-פי שיקולים של הגיון בבחינת הראיות, עולה כי סביר הוא לקבוע שהמערער אכן ביצע את מעשי הרמיה כלפי המשיבה, להן היא טוענת".

• אין מקום ליתן צו מניעה כאשר אין סיכון כי המשיבה תשוב על מעשיה - "אין מקום עתה, לאחר שהפרסום נעשה, והמשיבה הצהירה כי איננה ממשיכה בכך מזה זמן רב אולם היא שומרת לעצמה את הזכות לפנות ל"כלבוטק" בטלוויזיה, לתת צו מניעה לפי חוק אסור פרסום הרע. בית משפט קמא האמין לה שתפעל כך. סבורה אני כי בנסיבות אלו לא היה מקום ליתן צו מניעה גם בשל זכותה לפנות לאמצעי התקשורת וגם משום שהפרסום בדרכים אחרות, נפסק על ידה".

האם יש מקום ליתן צו מניעה כנגד המשיבה מכוחו של חוק למניעת הטרדה מאיימת?

• מהי הטרדה מאיימת? - "דפוסי התנהגות כוללים הטרדות ואיומים מסוגים שונים, אשר פוגעים בשלוות חייו, בפרטיותו או בגופו של אדם, ועל-פי ניסיון החיים המצטבר, מקימים גם חשש לפגיעה בגופו או בחייו של האדם המוטרד... הטרדה מאיימת גורמת לאדם שכלפיו היא מופנית למתח, לחרדה ולתחושת איום, לעיתים עד כדי אי יכולת לקיים שגרת חיים תקינה..." (ראו דברי ההסבר להצעת החוק וכן ב"ש (חיפה) 5306/01 מדינת ישראל נ' קזלקופי (ט.פ.) [פורסם בנבו], מיום 25.12.01 ע"י כב' השופט דר, על המובאות שבו וכן בפסק דינו של כב' השופט י' שנלר בת.א (שלום פ"ת) 3532/02 שגיב נ' עזרא, פורסם בתוכנות, [פורסם בנבו], להלן – "פס"ד שגיב").

• מהי הטרדה מאיימת בחוק למניעת הטרדה מאיימת? - "(1) מטרת חוק זה היא להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו, בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו. (2) (א) הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו. (ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), הטרדה מאיימת כלפי אדם יכול שתהא, בין השאר, באחד מאלה: ...(3) ביצירת קשר עימו, בעל פה, בכתב, או בכל אמצעי אחר (4) בפגיעה ברכושו, בשמו הטוב, או בחופש התנועה שלו".

• אימתי יינתן צו כנגד הטרדה מאיימת? - כאשר בית המשפט משתכנע כי סביר להניח שהפגיעה תשוב על עצמה. לפיכך החוק צופה פני עתיד. "רק אם השתכנע בית המשפט כי המאיים או המטריד ימשיך בפעילותו, ניתן יהיה ליתן צו לפי חוק זה".

• האם יש סיכון כי המשיבה תמשיך להטריד את המבקש? - המשיבה הצהירה, כאמור, כי היא לא תמשיך לפרסם דברים אלו באופן כלשהו, למעט פנייתה אל אמצעי התקשורת על-מנת לפרסם ברבים את טענותיה ולהזהיר את הציבור מפני המערער. בית משפט קמא האמין לטענתה כי אין היא עומדת להמשיך ולפנות למשיב או לקרוביו על-מנת להטרידו. בנסיבות אלו, רשאי היה בית משפט קמא שלא ליתן את הצו לגבי העתיד.

• איום בפנייה לאמצעי התקשורת אינו מהווה 'הטרדה מאיימת' - באשר לפנייתה העתידית, אם תהיה, לאמצעי התקשורת, אין למנוע זאת ממנה הן בשל הערך של הזהרת הציבור, הן בשל הערך של חופש הביטוי והן משום שפניות לאמצעי התקשורת אינן עולות כדי "הטרדה מאיימת".

• היכן עובר הגבול בין פרסום לגיטימי לפרסום שעולה כדי הטרדה מאיימת? - "פרסום כי האיש נוהג להונות נשים, לקחת מהן את כספן בהבטחות שווא ולא להחזירו, כשלעצמו איננו לעמדתי הטרדה מאיימת. מנגד אם פרסום זה נעשה באופן חוזר ונשנה, במקרקעיו של אדם, במקום עבודתו, באמצעים אלקטרוניים, בפניה לבני משפחתו ולמכריו, הוא כן הטרדה מאיימת. לפיכך, צדק בית משפט קמא, כשפסק כי רק שליחת מסרונים חוזרים ונשנים אל המערער או התקשרויות חוזרות ונשנות למערער או למשפחתו, הם הטרדה מאיימת".

• מהו האיזון הראוי בין ביטוי לגיטימי לבין הצורך למנוע הטרדה מאיימת? - "השופט קמא אף איזן, נכונה בין זכות הביטוי לבין הזכות למניעת הטרדה מאיימת. תיאוריה של המשיבה את שעשה לה המערער, מותרים היו, מה גם שהם נועדו אף להזהיר את מיודעיה של המשיבה או את הקהל הפוטנציאלי לפול קורבן למעשיו. הם היו מותרים, בתנאי כי לא הופנו באופן חוזר, שוב ושוב אל, המערער או אל בני משפחתו או אל הקרובים לו".

• הגנת 'אמת דיברתי' אינה רלוונטית לחוק איסור הטרדה מאיימת - "אעיר כי ההגנה של "אמת דיברתי" איננה חלה ב"הטרדה מאיימת" לפי חוק למניעת הטרדה, שכן אפילו הדברים הנאמרים אמת הם, אין להמשיך ולהטריד אדם על-ידי פגיעה חוזרת בפרטיותו ובשלוות חייו של אדם".

הערעור נדחה. המערער מחויב לשלם למשיבה את שכר טרחת עורך דינה בסכוך של כ 2000 ש"ח + מע"מ.

- בבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים - בפני השופטת שושנה שטמר