|
זוהי בקשה לפסיקת הוצאות. העותרות - חברות עסקיות שתבעו פיצויים בגין נזקים עקיפים כתוצאה ממלחמת לבנון השנייה – עתרו נגד חיובן להשיב סכומי פיצויים ששולמו להן עקב חישוב מחודש אותו ערך מנהל מס רכוש וקרן פיצויים. העותרות טענו, כי בהודעות הדרישה להחזר הכספי לא צוינה זכותן של העותרות לערור על הודעת החיוב לפני ועדת הערר. המשיבים, בתשובתם המקדמית לעתירה, טענו כי דינה להידחות מחמת קיומו של סעד חלופי, בדמות ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת ועדת הערר לפי תקנות מס רכוש וקרן פיצוים, בהתאם להסדר המותווה בתקנות מס רכוש, מה גם שהעותרות פנו לבית המשפט המחוזי בדרך החלופית האמורה, במקביל להגשת העתירה. לאור תוכנה של תגובת המשיבים לטענות שהועלו בעתירה, מסרו העותרות, כי משלא נותרה עוד מחלוקת בין בעלי הדין בשאלות העיקריות שעמדו בבסיסה של העתירה, מתייתר המשך הדיון בעתירה וביקשו למשוך את העתירה ללא צו להוצאות. העתירה נמחקה, אך המשיבים ביקשו לחייב את העותרות בהוצאות המשיבים 4-1. העותרות מתנגדות לבקשה.
|
|
המשיבים טוענים כי יש לחייב את העותרות בהוצאות המשיבים 4-1 שכן בהגשת העתירה היה משום שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, שכן לא היה לה כל בסיס משפטי, והעותרות לא גילו בעתירתן את העובדה כי הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי באותו עניין.
|
|
- הכלל הנוגע לחיוב בעל דין שמשך ערעורו בהוצאות - ככלל, יש טעם רב בעמדה, לפיה מקום בו נמחק הליך על-ידי מגישו בטרם התברר והוכרע לגופו, יישא מגיש ההליך בהוצאות להן גרם לבעל הדין שכנגד. בעל דין היוזם הליך כלפי יריבו, תוך גרירתו להוצאות, חייב להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על ההוצאות שנגרמו לו.
- החריג לכלל - עם זאת, לא בכל מקום בו חוזר בו בעל דין מן ההליך, יביא הדבר בהכרח לחיובו בהוצאות הצד שכנגד. יישומו של העיקרון נבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו, בין היתר, בשים לב לשאלה מדוע חזר בו יוזם ההליך מההליך שהגיש. כך, למשל, במקרים בהם בעל דין חוזר בו מעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק לאחר שבא על סיפוקו, אין הוא מחויב, על-פי רוב, בהוצאות והמשיב אף עשוי להתחייב בהוצאותיו של העותר על-פי האמות המידה שנקבעו בהלכת אל נסאסרה.
- המבחן לפסיקת הוצאות - הכללים בעניין פסיקת הוצאות חלים הן כאשר יוזם ההליך מבקש הוצאות והן כאשר הדרישה באה מכיוונו של בעל הדין שכנגד. שאלת החיוב בהוצאות נקבעת תוך בחינת הצידוק שבהגשת העתירה מלכתחילה והסעד שקיבל העותר בפועל.
- המבחן לפסיקת הוצאות - האם היה צידוק לעתירה מלכתחילה? -בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן, נחה דעתי כי אין מקום לפסיקת הוצאות. אמנם, אין מחלוקת כי העתירה נמחקה ביוזמת העותרות מבלי שנתבררה לגופה. אף ניתן להניח כי המשיבים נשאו בהוצאות בגין הצורך להגיש תגובה מקדמית לעתירה. יחד עם זאת, מעיון בתגובה המקדמית של המשיבים עולה כי העותרות באו על סיפוקן והעתירה הגשימה את מטרתה. במצב דברים זה ובהעדר קביעה שיפוטית כי העתירה אינה מגלה עילה בשל קיומו של סעד חלופי, אין בידי לשלול את הצידוק בהגשת העתירה מלכתחילה, לצורך בחינת שאלת ההוצאות.
- הפגם בהתנהלות העותרות אינו מצדיק חיוב בהוצאות - גם אם נפל פגם בהתנהלות העותרות בכך שלא ציינו את דבר הגשת הערעור לבית המשפט המחוזי, ודומה כי אכן נפל פגם כאמור, הדבר אינו מצדיק חיוב בהוצאות.
|
|
הבקשה לחייב את העותרות בהוצאות המשיבים 1-4 נדחתה
|
|
בג"צ 10014/08 בבית המשפט העליון בירושלים כבוד הרשמת גאולה לוין ל.ע.ד קסטרו נ.ע בע"מ ואח' נ' שר המשפטים ואח' החלטה מיום 11.11.2009
|
|
