הנאשם, ששמו נאסר לפרסום, התגורר ועבד בישיבה במרכז הארץ. בסמוך לישיבה התגוררו שני אחים, האחד בן אחת עשרה. השני בן חמש עשרה.
בשעות אחר-הצהריים היו מגיעים האחים לחדרו של הנאשם במטרה ללמוד תורה. אולם הנאשם - מחשבות אחרות היו עימו; ובין השנים 2008-2009 הוא ביצע באחים מעשים מגונים,כאשר יובא לקמן.
מסכת הניצול המיני בשנת 2008, ביקר האח בן האחת עשרה בחדרו של הנאשם ושיחק במחשב. הנאשם ביקש ממנו כי יעסה את גבו. הילד נעתר לבקשה ועיסה את גבו של הנאשם. לא די היה לנאשם בכך, והוא השכיב את הילד על המיטה הפשיל את מכנסיו והכניס אל פיו את איבר מינו של הילד. הנאשם החליט "ללכת עד הסוף". הוא נתן לילד כסף, והילד בתמורה, מונחה על-ידי "המלמד", החדיר את איבר מינו אל פי הטבעת של הנאשם. מעשים כגון אלה בין הנאשם לבין הקטין נמשכו במהלך כל שנת 2008.
ילד, תביא את אחיך. נלמד גם אותו הממ...תורה באח הפעמים, בהן הגיע האח בן האחת עשרה לחדרו של המלמד, הוא הביא עימו את אחיו בן החמש עשרה. שני האחים צפו שם בסרט. ביני וביני המלמד מצץ את איבר מינו של בן האחת עשרה. הוא גם נתן לו, עבור התענוג, שני שקלים.
אט אט, החל גם האח בן החמש עשרה ללמוד תורה עם הנאשם. ולא רק תורה. הנאשם איפשר לילד לשחק שם במחשב ולראות סרטים. ולא על הסרט לבדו. כך, למשל, יום אחד הנאשם והילד גם למדו יחדיו תורה, גם הילד ראה סרט, וגם הנאשם, כדרכו בקודש, פתח את רוכסנו של הילד ומצץ את איבר מינו. גם כאן החליט הנאשם "ללכת עד הסוף". מה עשה? מרח את איבר מינו של הילד בקרם והתיישב עליו.
טיול לכותל - הכנות לתפילה לקראת סוף שנת 2008 יזם המלמד טיול עם חניכו בן החמש עשרה לכותל. הוא אסף ברכבו את הילד מביתו ושניהם נסעו לירושלים על-מנת להתפלל את תפילת השחרית בכותל המערבי. עדיין לא עלה עמוד השחר, ומשכך לא ניתן היה להתפלל שחרית. המלמד לא בזבז "זמן מת" זה. הוא פתח את רוכסן מכנסיו של הילד שישב בכסא שליד מושב הנהג, אחז באשכיו והחל להיאנח. הילד ביקש ממנו כי יפסיק. המלמד נעתר לבקשה. כבר הגיע זמן קריאת שמע של שחרית. השניים התפללו, ולאחר מכן נסעו חזרה לכיוון המרכז. בדרך הזמין המלמד את הילד לבוא ולישון בחדרו. הילד התרצה לבקשה, וקצת אחרי שהגיעו אל חדרו של המלמד נרדם. הוא התעורר כשהמלמד גהר מעליו, ושב לישון כשהמלמד סיים.
חברים כל ישראל - מצוות ריפוי חולים המלמד לא נעצר בשני האחים. את זרעי משנתו ניסה לשתול אף בשאר בניו של העם הנבחר. כך, למשל, יום אחד במהלך שנת 2008 נכנס קטין אחר לחדרו של הנאשם. הנאשם, בלי שום אות אזהרה, פשוט התיר את חגורתו של הקטין, הפשיל את מכנסיו והחל למשש במבושיו. מששאלו הקטין לפשר מעשיו (למען השם!) ענה המלמד שהוא מסייע לו להעברת כאבים. הקטין אמר שאין לו כאבים. אך המלמד, לא נואש, עיסה במעגליות את בטנו. הקטין (ברוך השם) נמלט מהחדר.
הרשויות: כבר שנים שאנחנו יודעים על הסוטה הזה. חוו"ד מומחים : הוא פדופיל מסוכן! טוב שיש כאלה שלמדו פסיכיאטריה. לולא כן כיצד היינו יודעים את מה שאמרו הרופאים מגהה: שהנאשם פדופיל ואנטי סוציאלי? הם, אגב, הצליחו לבסס את הטענה הזאת היטב, לא סתם. יש להם ראיה - הנאשם אושפז אצלם פעמים מספר, בכפיה, לאחר שתקף מינית קטינים.
גם צוות הפסיכיאטריות בראשות ד"ר עמיטל הגיע למסקנה המאלפת, שאחד העם, זה שלא למד פסיכיאטריה, פשוט לא יכול להגיע אליה: שמדובר בסוטה מין בעל קווי אישיות אנטיסוציאליים, עם סטיה מינית בהקשר לילדים. מניין להן? תשובה: כבר מכירים אותו מהעבר.
מנסיבות המאורע עולה כי לא רק הפסיכיאטרים בשירות הציבורי, מומחיותם מסייעת לשמירה על ציבור הקטינים בארץ. לא רק הם יודעים לקבוע כי מי שאנס קטינים הוא פדופיל מסוכן (ולשחררו לרחובות). אלא גם קרימינולוגים, שעיינו בתיק זיהו, ומיד, כי מדובר באדם מסוכן. וגם הם לא מדברים סתם. גם הם מכירים את עברו...
לא רק למסקנה כי מדובר באיש מסוכן הגיעו כל הצוותים הפסיכיאטריים. כולם גם הסכימו כי, בסך-הכל, מדובר באדם שפוי, שמבחין בין לרע, ומשכך ניתן להעמידו לדין.
דיון. הנאשם: "אני קרבן". לדברי הפרקליטות, מדובר באדם מסוכן. משכך, יש לכולאו למשך זמן רב. זאת הן על-מנת להענישו, הן על-מנת להרתיע אחרים, והן על-מנת להרחיקו מציבור הקטינים אותו הוא מסכן. בנוסף, ביקשה הפרקליטות מבית המשפט כי ישית על הנאשם פיצויים לצורך טיפול פסיכיאטרי עבור הקטינים בהם ביצע הנאשם את זממו.
לדברי בא-כוח הנאשם, מרשו לא ביצע את כל המיוחס לו אלא רק את חלק מהמעשים. בנוסף, טען הסנגור, כי השמת הנאשם במאסר תחמיר את מצבו. כמו-כן, לדבריו, אין להשית על הנאשם חיוב פיצויים מאחר שמדובר באיש דל יכולות. הנאשם עצמו, לאור נסיבות חייו, טוען שהוא - הוא, למעשה, קרבן. לכן, כמובן, יש להקל עם ענשו.
הכרעה הרכב שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופטים אברהם טל, ד"ר אחיקם סטולר ורות לורך, קיבלו חלקית את טענות בא-כוח הנאשם, כי יש להקל עם עונשו של הנאשם מאחר שנסיבות חייו קשות ומאחר שהודה, וחסך בכך (לפחות בשלב זה) עגמת נפש מהקטינים ומהוריהם, שנפטרו מהצורך להעיד.
עם זאת, מאחר שמדובר בניצול מיני מתמשך כנגד חסרי ישע, ומאחר שראה בית המשפט כי יש מקום להרתיע עברייני מין אחרים, לא ניאות הרכב השופטים להקל משמעותית וגזר את דינו של הנאשם לשלוש עשרה שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי, וכמו-כן השית על הנאשם לפצות את שלושת קרבנותיו הקטינים, כל אחד בסכום של 10,000 שקלים.
