חזקת הגיל הרך נסתרה: ביהמ"ש קבע משמורת משותפת

הנתבע והתובעת נישאו זה לזו באפריל שנת 2004, ומנישואין אלו נולדו להם זוג תאומים. האם רופאת ילדים והאב דוקטורנט. לאחר לידת התאומים נוצר משבר בין בני הזוג והם פנו תחילה ליעוץ אך לא התמידו בהליך זה. עבודתה של האם כרופאה כרוכה בתורנויות רבות.עם סיום ההתמחות בכוונת האם לעבור לעבוד כרופאת ילדים במרפאה וכתוצאה מכך תפסיק לבצע תורנויות. הרי האם כמו גם אמו של האב מעורבים ומסייעים בטיפול בקטינים. בשלב ראשון, כאשר שני ההורים התגוררו עדיין תחת קורת גג אחת, נקבעה משמורת משותפת ומתכונת הסדרי הראייה הייתה כך ששבוע אחד הקטינים שהו יומיים עם האב ושלושה ימים אצל האם ובשבוע לאחר מכן שלושה ימים עם האב ויומיים עם האם. שבני הזוג נפרדו, בהמלצת פקידת סעד ובהתאם לתסקירה מיום 3.3.09 נקבעה משמורת זמנית של הקטינים אצל האם. הסדרי הראייה נקבעו כך שהקטינים אצל שהו עם האב בימים ב' ו-ד' עם לינה ובכל סוף שבוע שני מיום שישי בשעה 16.00 ועד מוצ"ש בשעה 19.00. ובסוף שבוע שהקטינים לא לנו אצל האב הוא היה נוטל אותם ביום שישי מהמסגרת החינוכית ומחזיר אותם לבית האם בשעה 17:00. ביום 28.10.09 הוגש לבית המשפט התסקיר המשלים ובו נקבע שחלוקת הזמנים בין ההורים תהייה במסגרת של שבועיים ימים כדלקמן: "בשבוע אחד, כשהילדים אצל האב בסוף שבוע, האב יפגוש בילדים בימי שני ורביעי כולל. באותו שבוע ייקח את הילדים ביום שישי מסיום הגן ועד יום ראשון בבוקר כשיחזירם לגן. בשבוע השני כשהילדים לא לנים אצל האב, האב יפגוש בילדים בימי שני וחמישי מסיום הגן ועד למחרת בבוקר וכך לסירוגין ולחילופין" . המחלוקת שנותרה בין הצדדים נגעה בשאלה באם צריכה להיקבע משמורת משותפת או לקבוע את אחד ההורים כמשמורן והאם יש מקום להרחיב את הסדרי הראייה בין האב לקטינים כך שיוצר שוויון מוחלט בחלוקת הזמנים של הילדים עם כל אחד מההורים.

טענות האם לטענת האם, הנתבע מנהל מאבק כפייתי וחסר פשרות בתובעת כדי לקבל משמורת משותפת על הילדים. הוא לא הפנים את פרידתם של בני הזוג, הוא מסרב לתת גט לתובעת ומשתמש בילדים במאבקו. גם פקידת הסעד ציינה את התרשמותה מכך שהאב מביא לידי ביטוי את צרכיו שלו ולא את צרכי הילדים. כן טוענת האם כי טענתו של האב בדבר ה"משבר החמור" שעברו הילדים עקב הפרידה היא מופרזת ואינה נכונה. התסקיר המשלים מתבסס על שתי ועדות תסקירים המלצות וחוות דעת מהגורמים המטפלים והם קבעו במפורש שעל הקטינים להיות במשמורת האם. האם אובחנה כהורה מצוין וכמי שעונה על צרכיהם הפיזיים, הרגשיים והנפשיים של הקטינים, להבדיל מהנתבע שמרוכז בצרכיו האישיים ובפרידת הצדדים ועושה שימוש בילדים לקידום רצונותיו. כן מציינת האם כי הגם שהאב בתקופת התמחותה שהה רוב הזמן בבית עם הילדים, עצם שהותו בבית אינה מעידה על הטיפול בהם. רוב הפעמים מטפלת צמודה טיפלה בקטינים משום שהנתבע היה עסוק בלימודיו ובשאר ענייניו. הנתבעת נאלצה לעבוד משמרות רבות מיד בתום חופשת הלידה היות והנתבע היה עסוק בלימודיו ולא היה ניתן לקיים משפחה מההכנסה הנמוכה ממלגת המחקר של הנתבע. לכשתסתיים המלגה הוא יאלץ לצאת לעבודה שלא תותיר לו שעות רבות פנויות. בנסיבות אלו, טענה האם, מתמלאים התנאים להתקיימותה של חזקת הגיל הרך, ואין להתייחס לחוות דעת המומחה שהאב הביא מטעמו, חוות דעת הנשענת על תיאוריות ולא על מפגש במציאות עם ההורים וילדיהם. טענות האב לטענת האב, הוא זה שגידל וטיפל בילדים כאשר בני הזוג התגוררו תחת קורת גג אחת. התובעת עובדת מבוקר עד ערב, מבצעת תורנויות בית החולים. ביום תורנות היא חוזרת הביתה ביום המחרת. גם כשהיא בבית היא עוסקת בקידום הקריירה שלה. מי שמטפל בפועל בקטינים אלו הם הוריה אותם הופכת התובעת למשמורנים בפועל. לטענת האב, על-אף "חזקת הגיל הרך" העיקרון הקובע בנושא אחזקת ילדים הוא טובת הילד. האב מהווה דמות עיקרית ויציבה עבור התאומים וטובתם תהיה בכך שהוא יהיה ההורה המשמורן ולא התובעת, שכן הוא המתאים ביותר לגדלם ולהעניק להם יציבות ורציפות. עוד לטענת האב, כל החומר המקצועי כיום מצביע על הצורך בקיום משמורת משותפת במצבים דומים לשלהם. הימנעות ממשמורת משותפת במצב זה חושפת את הילדים לסיכון התפתחותי. זאת ע"פ חוות הדעת של המומחים בתחומי הפסיכולוגיה ההתפתחותית והעבודה הסוציאלית, פרופ' אבי שגיא שוורץ, ד"ר תרצה יואלס ופרופ' רימרמן. לטענת האב, בעת שהייתה קיימת משמורת משותפת מצב הילדים היה מצויין, כפי שציינה פקידת הסעד בעצמה בדיון מיום ה- 9.09.09. מיד לאחר ביטול המשמורת המשותפת וצמצום זמני הראייה עם האב עברו הילדים משבר קשה. תחילה ניסתה התובעת להכחיש את קיומו של משבר זה, לבסוף הודתה בכך, ואף עניין זה הובהר בתסקיר השני של פקידת הסעד, מיום 6.09.09. מדובר בשני הורים נורמטיביים, משתפי פעולה בכל עניין ודבר בנוגע לקטינים, הילדים היו במצב מצוין כאשר התנהלה משמורת משותפת ולאור כך עולה כי אין כל מניעה לקיום המשמורת המשותפת. עוד טוען האב כי על-פי חוות דעת המומחה פרופ' רימרמן לילדים אין כל בעיה לעבור מבית לבית, ויתרה מכך זה עדיף לילדים, על פני המצב בו הם לא נמצאים אצל אחד ההורים במשך של למעלה מיומיים. לסיום טוען האב, כי האם מנצלת לרעה את היותה משמורנית יחידה כיום, מאימת על האב בפניות למשטרה וסירבה להדרכת הורים משותפת.

• עיקרון טובת הילד כעיקרון מנחה - העיקרון המנחה את בית המשפט בבואו לקבוע משמורתם של קטינים הוא עיקרון טובת הילד אשר יסודותיו נקבעו בסעיפים 15 ו-17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962. פרידת ההורים ופירוק המסגרת המשפחתית לעולם פוגעת באינטרסים של הקטינים אשר טובתם דורשת מערכת יציבה, משפחתית המתקיימת בעזרת שני ההורים. לכן, שקילת טובת הילדים בקשר למשמרות והסדרי הראייה היא בבחינת הרצון להשיג את הרע במיעוטו.

• על בית המשפט לשקול כל מקרה לגופו - חזקת הגיל הרך הינה חזקה הניתנת לסתירה. ההכרעה בדבר טובתו של הקטין צריכה להתבסס על מכלול הראיות שנפרסו בפני בית המשפט, לרבות חוות דעת מומחים מקצועיים, פקידי סעד אשר להם הידע והניסיון המקצועי אך עדותם היא בגדר ראיה ככל ראיה. בהיעדר ראיות בעלות משקל לסתירת האמור בחוות-דעת המומחים ייטה בית המשפט לאמץ את מימצאי חוות-הדעת ומסקנותיהן.

• בשנים האחרונות רוחות חדשות של אחריות הורית משותפת מנשבות בבית המשפט - בשנים האחרונות החלה להתפתח גישה חדשה אשר מבקשת לדחוק את התפיסה המשפטית העוסקת בהחזקת קטינים ובקביעת הורה משמורן ובמקומה להנחיל עקרונות משפטיים חדשים אשר מתבססים על מודל של אחריות הורית כשהשאיפה היא לאחריות הורית משותפת. מודל זה מתבסס על ממצאי מחקרים שהצביעו על חשיבות תפקידם של שני ההורים בהתפתחות ילדיהם. חשיבות שהופכת למשמעותית עוד יותר כאשר ההורים מתגרשים. מסקנותיהם של אותם מחקרים היו שככל שאבות היו מעורבים בחיי ילדיהם והיה סיפק בידיהם להעניק להם תמיכה רגשית, ביטחון וסייעו במתן מענה לצרכיהם הלימודיים, התפקודיים והחברתיים, אותם קטינים תפקדו ברמה חברתית טובה יותר והסתגלו למצב שנוצר בעקבות הגירושין טוב יותר מאלו שלא זכו בשני הורים תומכים ושותפים לגידולם .

• משמורת של הורה אחד מייצרת ניכור כלפי ההורה השני - עוד נמצא שמתן עדיפות להורה אחד על פני האחר על-ידי קביעתו כהורה המשמורן מעניקה לאותו הורה יתרונות ביכולת ההשפעה על הילדים, ביחס שלהם כלפי ההורה האחר עד כדי יצירת ניכור בין הילדים להורה האחר.

• התנאים להווצרותה של משמורת משותפת - מסוגלות הורית טובה של שני ההורים, רמה טובה של שיתוף פעולה בין ההורים, תפיסת הילדים את שני הבתים כמרכזים בחייהם, מרחק גיאוגרפי קטן בין בתי ההורים, והערכה הדדית, הינם תנאים חיונים להווצרותה של משמורת הורית משותפת. כן יש לבחון באיזו מידה הרצון לקבל אחריות הוא כן ואמיתי או מהווה אסטרטגיה לניהול הסכסוך המשפחתי-משפטי, מה היה טיב הקשר בין הילדים ובין כל אחד מהורים טרם החל הסכסוך בין ההורים ורצונם של הקטינים עצמם בהתייחס לגילם, ועוד.

• לגופו של עניין, עמדת המומחים בעניין תוחלתה של משמורת משותפת בתיק הנדון - במסגרת תיק זה העידו בפני שני חוקרים מאוניברסיטת חיפה. פרופ' שגיא שוורץ הגדיר אחריות הורית משותפת כניסיון להביא את שני ההורים לשני בתים יציבים עם מעורבות שווה, והוסיף שהכלל צריך להיות משמורת משותפת והחריג הוא משמורת שתקבע אצל הורה אחד, אך זאת כאשר ההורה השני איננו מתנהג בצורה נורמטיבית וקיימים ממצאים פתולוגיים.

לעומתו פרופ' רימרמן שגם עדותו נשמעה, הציג עמדה פחות גורפת. הוא התייחס בעדותו למצבים שהיה שוקל התאמת משמורת משותפת לאור ממצאים ותצפיות על מערכת היחסים בין כל אחד מההורים והילדים. בין שיקוליו מנה ביטויים רגשיים של הילדים בעת כניסה ויציאה של כל אחד מההורים למפגש עם הילד. שני המומחים הסכימו שיש צורך בהדרכה של שני ההורים וליווי מקצועי על-מנת לקיים משמורת משותפת כהלכתה.

• מן הכלל אל הפרט - האב הוא דוקטורנט ומתקיים ממלגת מחקר ומחסכונות. מתגורר בשכירות ברעננה ונעזר בטיפול בקטנים באימו המתגוררת בת"א. האם רופאה עובדת במשמרות כמתמחה בבית חולים. מתגוררת בבית הוריה בהוד השרון. ההורים תומכים בה ומסייעים לה בטיפול בקטינים רבות. שני ההורים נמצאו בעלי מסוגלות הורית טובה. ועדת התסקירים התרשמה מהורות טובה של שני ההורים, אכפתיות, מסירות לילדים, כאשר בולטת השונות בין ההורים. מהגן דווח כי ההורים מתנהלים בשיתוף פעולה ראוי בכל הנוגע לטיפול בילדים, אולם פקידת הסעד הצביעה על הקושי של הילדים לעבור מבית לבית מספר פעמים בשבוע, וקבעה כי "עליהם להפנים כי ההורים נפרדו".

• עקב חוות הדעת, יש להורות על משמורת משותפת - בכל הכבוד, קטינים בני שנתיים אינם צריכים להפנים כי הוריהם נפרדו. עולה מן הדיווחים השונים כי הם מתפקדים היטב, גם במעבר בין שני בתים, וכן כי ההורים משתפים פעולה עם הסדרי הראיה ביניהם. עם זאת, קביעת משמורת משותפת אינה מחייבת בהכרח חלוקת זמנים שווה באופן מתמטי.

להורים נקבעה משמורת משותפת. פקידת הסעד תמשיך לעקוב אחר הסדרי הראייה ולשם כך אני יוארכו סמכויותיה. יוגש תסקיר משלים לבית המשפט תוך 6 חודשים ממועד החלטה זו.

- בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון - בפני השופטת ד"ר ורדה בן-שחר - בשם האם: עו"ד אלירז אמיר - בשם האב: עו"ד יעל גיל