|
ביום 9.11.2009 הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום, בן שמונה סעיפים, המגולל מסכת התעללות קשה וארוכה בקטינים ובחסרי ישע, הכוללת תקיפת קטין או חסר ישע הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; התעללות בקטין או בחסר ישע, עבירה לפי סעיף 368ג לחוק העונשין; וכן תקיפת קטין או חסר ישע, עבירה לפי סעיף 368ב(ב) לחוק העונשין. שלושה שבועות לאחר מכן, ביום 1.12.2009, החל משפטו של המערער בפני בית המשפט המחוזי בירושלים. בסוף הדיון, קבע בית המשפט כי תשובת המערער לכתב האישום תינתן ביום 3.1.2010, והוסיף כי באותו המועד אף תועלנה טענותיו המקדמיות. כן נקבע, כי במידה והמערער יכפור בעובדות כתב האישום תישמענה הראיות, החל מיום 15.2.2010, בכל שבוע - בימי שני, שלישי ורביעי.
|
|
ביום 3.1.2010, ועוד בטרם השיב המערער לכתב האישום, ביקש בא-כוחו כי בית המשפט יפסול עצמו מלהמשיך לדון בתיק שלפניו. בקשה זו נימק בא-כוח המערער בשתיים אלה: האחת – היחשפותו לכאורה של המותב לסיקור תקשורתי מוטה וחד-צדדי שיש בו כדי לגבש חשש ממשי למשוא פנים; השנייה – החלטתו של המותב לקצוב את המועד למתן תשובת המערער לכתב האישום לחודש ימים וכן סירובו להתיר למערער להעלות את טענותיו המקדמיות קודם לכן, כשבוע ימים לאחר שנפתח משפטו. במסגרת בקשת הפסלות שטח בא-כוחו של המערער את אופן סיקורה המוטה של התקשורת בעניין מרשו, ואף ביקש להגיש כתבות המוכיחות טענה זו לידי בית המשפט. בא-כוח המערער אף הוסיף וטען כי נודע לו, אגב אורחא, כי המותב מנוי על אחד מהעיתונים היומיים ומכאן שבוודאי נחשף לכתבות העיתונאיות בעניין מרשו. כן ביקש בא-כוחו של המערער לבחון האם המותב נחשף לתוכניות תחקיר, כאלה או אחרות, ששודרו בטלוויזיה עובר למועד הדיון. באשר לטענתו השנייה, הלין בא-כוחו של המערער על פרק הזמן שניתן לו ללמוד את חומר החקירה – חודש ימים – בטרם ישיב מרשו לכתב האישום, וזאת בשים לב להיקף ומורכבות חומר החקירה. כמו-כן, נטען כי החלטת בית המשפט שלא לאפשר העלאת טענות מקדמיות בטרם תינתן תשובת המערער לכתב האישום, יוצרת בלב המערער את הרושם כי דעתו של המותב נעולה. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות, תוך שהוא מציין כי קביעת סדרי דין אינה מעידה כשלעצמה על משוא פנים. בערעורו על החלטת הפסלות חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסלות, וגורס כי הן לפי מבחן החשש הממשי למשוא פנים והן לפי מבחן מראית פני הצדק, על המותב, אשר נחשף לכתבות בעניינו, לפסול את עצמו.
|
|
- אין חשש ממשי למשוא פנים - הלכה מושרשת היא כי דיני הפסלות בישראל מבוססים על מבחן החשש הממשי למשוא פנים. כך מורה אותנו סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 וכך מורה אותנו ההלכה הפסוקה אשר נדרשה לפירושו של הסעיף. כבר נקבע בפסיקתנו כי מבחן החשש הממשי למשוא פנים מושתת על החזקה בדבר מקצועיותו של השופט – מקצועיות המעניקה לו את היכולת להבחין בין ראיות קבילות לבין ראיות שאינן כאלה ובין מידע רלוונטי למידע שאינו רלוונטי.
- חזקת המקצועיות של שופט הינה חזקה חלוטה - על המבקש לסתור את החזקה מוטל הנטל.
- היחשפות המותב לכתבות בעיתונות אין בה כדי להשפיע על אובייקטיביות המותב - "אשר לטענתו הראשונה של המערער – לפיה חשיפתו לכאורה של בית המשפט לסיקור עיתונאי חד-צדדי בעניינו מחייבת את פסילתו – מצאתיה כמקוממת ובלתי ראויה. אעיר כבר בראשית הדברים, כי אף אני, כמו המותב היושב בדין, לא מצאתי מקום להידרש לתוכן הכתבות אליהן הפנה המערער בערעורו ויש אך לתמוה מדוע התעקש המערער להגישן לבית המשפט. אכן, שופט – כל שופט – יושב בתוך עמו ואף הוא חשוף למידע חדשותי, כזה או אחר. ניתן לומר כי בעידן בו אנו חיים החשיפה התקשורתית של אירועים ובמיוחד אלה שדבק בהם חשד לפלילים, הינה חשיפה רבה ופעמים רבות מוגזמת, לעתים אף אינה ראויה. לא כאן המקום לדון בהיקף הפרסומים בכלל ועל חשיבותה של חשיפה לציבור אל מול החובה לשמור על טוהר ההליך השיפוטי. פסילת שופט אך בשל חשיפתו למידע חדשותי כאמור תביא לפסילת שופטים שאינה מוצדקת, לא רק בהיעדרו של שופט ניטרלי לחלוטין, אלא גם בשל העובדה כי חזקת המקצועיות של השופט מניחה כי השופט מסוגל להפריד בין ידיעותיו החיצוניות לבין השאלה המתעוררת לפניו. על כן, הוא ישמע את התיק לגופו בלא דעה מוקדמת שאינה ניתנת לשכנוע. חזקה על שופטי ישראל כי מודעים הם לחובתם לשפוט על-פי כישוריהם המקצועיים ועל יסוד הראיות הקבילות המובאות בפניהם ועל-פי אלה בלבד".
- הסניגור מנסה להוביל את בית המשפט באופן בלתי קביל לעניין בכתבות אודות מרשו - "בעניינו של המערער דומה כי הסנגור מבקש להביא את בית המשפט לעיין בחומר התקשורתי הבלתי קביל ולהקים באופן מלאכותי עילת פסלות כדי להביא להחלפת המותב הדן במשפטו של מרשו; להליך פסול כזה אין לתת יד. בחנתי את הפרוטוקולים שצירף המערער, ולא מצאתי ולו התייחסות אחת המעידה, אף לא המרמזת, כי המותב הושפע מהסיקור התקשורתי כפי שטוען לכך המערער. נהפוך הוא – המותב דחה באופן עקבי את בקשותיו של המערער להציג את הכתבות בעניינו, וגם בכך יש ללמד על יכולתו לנהל את ההליך שלפניו באופן אובייקטיבי ומקצועי".
- גם החלטותיו הדיוניות של בית המשפט אינן מהוות עילה לפסלותו - הלכה מושרשת היא כי אין בהחלטותיו הדיוניות של בית המשפט, כשלעצמן, כדי להוות עילה לפסילתו, אלא במקרים חריגים ונדירים. כך למשל, נפסק בעבר, כי החלטות דיוניות שעניינן שמיעת ראיות, קציבת זמן החקירה הנגדית ואף פסילת שאלות במהלך חקירה, אינן עילה לפסילת שופט. הוא הדין בדרך כלל והוא הדין בענייננו. בית המשפט בהחלטותיו הדיוניות ביקש לקבוע את המסגרת לניהול ההליך שבפניו, זאת ותו לא. כך קבע הוא את המועד להגשת תשובת המערער לכתב האישום; כך קבע הוא את המועד להעלאת הטענות המקדמיות וכך קבע הוא את סדרי שמיעת הראיות, היה והמערער יכפור בעובדות כתב האישום. על-כן, לא מצאתי כי יש בהחלטות אלה, בכל אחת מהן בנפרד ואף לא בצירופן יחדיו, כדי לגבש עילה מוכרת לפסילתו של בית המשפט".
|
|
- בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים - בפני הנשיאה דורית ביניש - בשם המערער: עו"ד אריאל עטרי
|
|
