לטענת העותר, משרד הפנים נמנע מלשקול מספר שיקולים משמעותיים ביחס לבקשתו. כך, לא נשקלה העובדה כי בני הזוג חיו יחד במשך 5 שנים באותה כתובת, לפני שהמוזמנת חזרה למולדובה. המשיב לא התייחס למכתבים של מכרים ובני משפחה, שחלקם מוכנים להעיד בבית המשפט, ביחס לקשר בין בני הזוג.
העותר טען כי הוא אינו צעיר, ואין לו ילדים. הוא מסכים שיש לבחון את כנות הקשר בינו לבין רעייתו, אולם הוא טוען כי יש לתת הזדמנות לעשות זאת, לאחר שהמוזמנת תגיע לישראל. הוא מוכן להפקיד לצורך כך ערובה, ככול שיידרש. הוא טוען כי אם יסתבר כי הקשר בין בני הזוג אינו כן, ניתן יהיה בכול שלב לבטל את האשרה של המוזמנת.
העותר אף טען כי הן בשימוע שנערך לו והן בזה שנערך לרעייתו נפלו פגמים משמעותיים, ואף על-פי כן היו גרסאותיהם של שני בני הזוג בשימועים שנערכו להם תואמות זו לזו בנושאים המרכזיים ביחס אליהם הם נשאלו. העותר טוען כי יש לו זכות יסוד לחיי משפחה, שתפגע אם החלטת המשיב תעמוד בעינה. הוא טען כי החלטת המשיב היא לא מידתית ובלתי סבירה.
לטענת משרד הפנים אזרח זר שנישא לאזרח ישראלי, אינו זכאי לאזרחות רק מכוחם של הנישואין, אלא עליו להגיש בקשה להתאזרח, בקשה הנתונה לשיקול דעתו של שר הפנים. כלומר, הנישואין כשלעצמם אינם מקנים אזרחות לבן הזוג הזר. תנאי לאישור בקשה להתאזרחות הוא הנחת תשתית ראייתית לקיומם של מרכז חיים בישראל מזה, וקשר נישואין תקף מזה. במסגרת שיקול דעתו, המשיב קבע נוהל של "תקופת המבחן המדורגת", המשקף את ההקלה שניתנת לבני זוג זרים להתאזרח לעומת אחרים, וכן את התפיסה כי אזרחות ישראלית אינה נקנית רק מכוח הנישואין עצמם.
עוד ציין משרד הפנים, כי הצגת תעודת נישואין בין אזרח זר לאזרח ישראלי, אינה יכולה להוות כרטיס כניסה אוטומטי להליך המדורג, וממילא למדינת ישראל. בדיקה ראשונית של האזרח הזר קודם לכניסה להסדר היא הכרחית, בין היתר כדי שלא ייווצר מצב בו אדם שהפר את חוקי המדינה ימצא בחלופת הנישואין את דרך המלך לכניסה לישראל, ללא שעברו יעמוד לו לרועץ כלל. לטענת משרד הפנים, רק לאחר שאושרה כניסת בן הזוג הזר להליך המדורג, ניתנים לו רשיונות שהייה לתקופה של מספר שנים, במקביל לעריכת בדיקות תקופתיות. לאחר מכן, אם לא מתגלית מניעה, יכול בן הזוג להתאזרח.
לטענת משרד הפנים - במקרה הנדון לא התרשמו הבודקים מכנות הקשר, ויש להם יסוד סביר להניח כי בנישואין פיקטיביים עסקינן.
כך, לעותר ולמוזמנת היו גרסאות סותרות ביחס לנסיבות כניסתה של המוזמנת לישראל בשנת 2002, כאשר העותר לא ידע דבר על נסיבות אלה. המוזמנת טענה כי הם נישאו כחמישה חודשים לאחר שהיא עזבה את ישראל, בעוד שהעותר טען כי הם נישאו שבעה חודשים לאחר מכן. יש הפרש גילאים משמעותי בין בני הזוג – העותרת היא כבת 30 והעותר הוא בן 54.
עוד נטען כי מהשימוע של המוזמנת עולה כי היא דוברת רוסית לא תקנית ומולדובנית, בעוד שהעותר אינו דובר אף אחת משתי השפות הללו. העותר לא ידע פרטים מהותיים על משפחת המוזמנת (כמה אחים יש לה, ואיפה היא גרה לפני שעברה לגור עמו בישראל). המוזמנת לא ידעה את הכתובת בו נטען כי גרה עם העותר.
העותרת הגיעה לשימוע עם גבר, שעורכת השימוע התרשמה כי הוא בן זוגה האמיתי. בעת השימוע נשאלה העותרת מדוע גבר ענה לטלפון בדירתה, והיא נלחצה, והשיבה שאינה זוכרת כי גבר ענה בבית. לאחר שנרגעה טענה כי היה זה אביה, אולם בשימוע נרשם כי הגבר היה "בעל קול צעיר".
המוזמנת טענה כי כאשר העותר מבקר אותה בקישנייב, הם גרים במלון. רק לאחר מכן היא טענה כי הם גרו במלון לפני ששכרה את הדירה. המוזמנת לא זכרה את התאריך בו היא נישאה לעותר. היא סברה כי העותר הוא רק בן 50 למרות שהוא היה בן 53. עוד צוין כי העותר נסע לבקר את המוזמנת רק חמישה חודשים לאחר שהיא יצאה מישראל. מאחר שהמוזמנת הסתננה לישראל בעבר, ישנו חשש ממשי כי היא מבקשת להשתקע בישראל בכול דרך.
באשר למסמכים שצורפו על-ידי העותר, נטען כי אין בהם כדי לבסס את כנות הקשר בין בני הזוג. כך צוין כי באחד המכתבים צוין כי שמה של בת הזוג הוא אנג'לה, בעוד ששם המוזמנת הוא טטיאנה, וכי העותר מכיר אותה משנת 2000 – בעוד שהוא מכיר אותה רק מ-2002. במכתב אחר ציין הכותב כי הוא נסע עם העותר למולדובה לפגוש את המוזמנת, אולם הוא לא צירף כל ראיות המעידות על כך.