פרשת 'פיצוי נמרץ' 2? בית משפט השלום נדרש להכריע (יום ה', 13.05.10) בסוגיה שעלתה כבר בפרשת 'פיצוי נמרץ'. להזכיר - בעניין פיצוי נמרץ, עתרה חברה אשר מספקת ללקוחותיה שירותי 'פיצוי סוציאלי' (בגין תאונות עבודה, תאונות דרכים וכדומה) כנגד הוספת כלל 11ב לכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין, אשר נועד לגדר את מקצוע עריכת הדין ולהגן עליו מפני מתחרים, וכן - לטענת הלשכה - להגן על ציבור הלקוחות ועל האתיקה המקצועית של עורכי הדין. כלל 11ב קובע כי בית המשפט לא ידרש לתביעת שכר טירחה של מי שאינו עורך דין ואשר הסיג את גבול המקצוע - על-ידי ביצוע פעולות אשר יוחדו לעורכי דין - כאשר הסעיף מונה שורה ארוכה מאד של פעולות, הכוללות את כל סוגי היצוג - כמעט - אל מול כל גוף ממסדי אפשרי - קצין התגמולים, מס הכנסה, המוסד לביטוח לאומי, רשם החברות, רשם העמותות, ועוד ועוד ועוד - קצרה היריעה מלהרחיב.
בפרשת פיצוי נמרץ הכריע בג"צ לטובת לשכת עורכי הדין וקבע כי חברות מסוג 'פיצוי נמרץ', אשר מספקות לציבור שירותי קבלת פיצוי סוציאלי בגין נכות (מחברות הביטוח, מן המוסד לביטוח לאומי וכו'), אינן יכולות לבצע פעולות אשר נתחיידו לעורכי הדין, וכלל האתיקה אשר שולל מחברה כזו שכר טירחה, הינו מידתי. בין יתר הנימוקים קבע בג"צ כי בכך מגן הכלל על עורך הדין מפני סיטואציה של
ניגוד עניינים שכן - אם עורך הדין מקבל לקוחות דרך חברה מסחרית- נאמנותו נתונה לחברה ולא לקוח, וכן - קבע בג"צ, הכלל מגן על ציבור הלקוחות הפוטנציאלי, שכן חברות מסחריות אינן כפופות לכללי האתיקה המשפטית.
הצלחת לשכת עורכי הדין ב
בג"צ פיצוי נמרץ עודדה את הגיבור בסיפור שלנו לעשות מעשה - הוא קיבל שירותים מתואמתה של 'פיצוי נמרץ', חברת 'בר-מדיקס' אשר מתמחה בהשגת אחוזי נכות ופיצויים בגין נכות/מחלה/פציעה/פגיעה מן המוסדות הרלוונטיים, ו"זכה" בכ-25% נכות מן המוסד לביטוח לאומי, כפיצוי על אירוע לב במהלך העבודה. ברם, כשהכסף בכיסו ואחוזי הנכות באמתחתתו - ביקש חן שלא לשלם לחברה, תוך שהוא מטיל יהבו על בג"צ פיצוי נמרץ וסמוך ובטוח שאם בג"צ קבע שאין לשלם שכר טירחה למי שמשיג את גבול מקצוע עריכת הדין - מקל וחומר יקבע כך בית משפט השלום. ברם, פסק דינו של בית משפט השלום (השופט
יאיר דלוגין) היה מורכב יותר, והתייחס לשורה של ניו אנסים - כך לדוגמה קבע השופט דלוגין כי לא כל הפעולות שביצעה חברת 'בר-מדיקס' עלו כדי השגת גבול המקצוע - שכן מילוי לקוני של טפסים של המוסד לביטוח לאומי אשר אינו דורש מיומנות משפטית
אינו פעולה שנתייחדה למקצוע עריכת הדין.
אמנם, פסק השופט דלוגין, הגשת ערר על החלטת המוסד לביטוח לאומי
מהווה פעולה משפטית אשר ביצועה עולה כדי השגת גבול מקצוע עריכת הדין, אך חברת 'בר-מדיקס' לא הגיעה לשלב זה שכן לנתבע נקבעו אחוזי נכות מספקים בידי המוסד לביטוח לאומי ולא היה כל צורך להגיש ערר. השופט דלוגין קבע כי בניגוד ל"עריכת פעולה משפטית אשר יש בה כדי להסיג את גבול המקצוע", אשר שוללת מן החברה המבצעת פעולה זו את זכאותה לקבלת שכר טירחתה, התחייבות בחוזה לערוך פעולה כזו אינה שוללת את שכר טירחתה של החברה. עוד קבע השופט דלוגין כי גם אם
מרבית הפעולות אשר ביצעה 'בר-מדיקס' אינן עולות כדי השגת גבול המקצוע, ומקצתן כן - עדיין - אין לשלול את שכר הטרחה כולו אלא רק
את החלק היחסי, אשר מתייחס לפעולות ה'אסורות'.
שורה ארוכה של טענות נוספות של הנתבע נשללו - לדוגמה שלא קרא את החוזה, שכן חזקה על מי שחתום על חוזה כי קראו והבינו, וכן כי חברת 'בר-מדיקס' התרשלה כלפיו - דבר שלא הצליח להוכיח. עם זאת, חלקן של טענותיו נקבלו - השופט דלוגין מצא כי חברת 'בר-מדיקס' הטעתה את חן בכך שהובילה אותו לסבור כי במסגרת שירותיה יקבל חוות דעת רפואית בלא כל תוספת תשלום (ולא כך היה), וכן כי התנאי בחוזה האחיד של החברה ולפיו במקרה של אי תשלום - הפיצוי המוסכם יעמוד על סך של כ - 15,000 ש"ח, אינו סביר שכן הנזק היחיד שנגרם לחברה מאי-התשלום הוא הפרשי הריבית וההצמדה.
לאור העובדה שתביעת 'בר-מדיקס' נתקבלה בחלקה, נפסק כי חן ישלם לחברה את שכר טירחתה, בלא הפיצוי המוסכם, וכי כל צד ישא בשכר טירחת עורכי דינו.