היכן המרכז למורשת אתיופיה?

המדינה מעכבת מזה עשרות שנים את הקמת מרכז מורשת יהדות אתיופיה בירושלים - עולה מפסק דינו של בית המשפט העליון. השופט יצחק עמית אומר (יום ב', 17.2.20), כי ההחלטה על הקמת המרכז התקבלה בשנת 1985 על-רקע מחאה ציבורית מאותה תקופה. כאשר המדינה לא פעלה ליישום ההחלטה, הורה לה בג"ץ בשנת 1988 לקדם במהירות את הנושא. באותו פסק דין נאמר: "חלפה תקופה ארוכה מאז הוסכם על הקמת המכון, אשר האחריות לקיומו רבצה על משרד הדתות. משרד הקליטה, כפי שעולה מן החומר, היה בעל עניין ושותף לדיון ולהסכמה על הקמת המכון, ועל כן, יש גם לו חלק במסקנה הנ"ל בקשר לאי-הקמת המכון עד כה ובקשר לחובה המתמשכת להקים את המכון עתה". בג"ץ הורה למדינה - באוקטובר 1988 - לדווח לו תוך שלושה חודשים על ההתקדמות בהקמה. עמית ממשיך: "חלפו מאז למעלה משלושים שנה, חלפו כשמונה שנים מאז נחקק חוק מיוחד הנוגע להקמת המרכז - והמרכז עדיין 'על הנייר'. לתשומת לב הנוגעים בדבר". הדברים נאמרים בהחלטה לדחות את עתירת עתירת "בהלצ'ין, מרכז מורשת ליהדות אתיופיה", אשר הוקמה בשנות ה-80 לצורך קידום הקמת המרכז. בשנת 2012, במסגרת חוק המרכז למורשת יהודי אתיופיה, הוחלפה העמותה בתאגיד סטטוטורי - המרכז למורשת יהדות אתיופיה. היא ביקשה לשלב אותה בהליכים, להורות לרשות מקרקעי ישראל להאריך את ההסכם עימה להקצאת הקרקע להקמת המרכז ולהורות למשרד התרבות ולתאגיד להקציב למעלה מ-6 מיליון שקל לתכנון המרכז ולהקמתו. העתירה נדחתה על הסף, משום שהסוגיה העיקרית - הקצאת הקרקע - מצויה בסמכות בית המשפט המחוזי. עוד אומר עמית, כי העמותה לא הציגה תשתית עובדתית מספקת לתמיכה בטענותיה לגבי התקציב הנדרש, והיא גם לא ביקשה תקציב כזה מאז 2012 - וממילא אין מקום להתערבות משפטית בטרם מיצתה את ההליכים מול משרד התרבות. השופטים דוד מינץ ואלכס שטיין הסכימו עם עמית. את העמותה ייצגו עוה"ד מיכאל קורינאלדי, יסמין קשת ואמיר נדאו; את התאגיד ייצגה עו"ד נילי שגיא; ואת המדינה - עו"ד לירון הופפלד.