ב-29/12/10, פורסמה בגלובס כתבה תחת הכותרת: "גירושים מכוערים, הייטקיסט מבקש לנשל את אשתו מהמיליונים".
הכתבה מתארת תביעה, שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה, על פיה, אישה חתמה לפני כ-12 שנים על הסכם ממון, לאחר שנישאה לבעלה בנישואין אזרחיים בקפריסין. היום, לעת גירושין, תובע הבעל, לקיים את הסכם הממון.
במהלך שנות הנישואין, הבעל התעשר מעבודתו בהייטק ומשכורתו שהייתה נמוכה יחסית בראשית הנישואין, גדלה באופן ניכר ועומדה על כ-70,000-80,000 שקלים בחודש. המשכורת ירדה לאחרונה בכ-30,000 שקלים, אך נותרה גבוהה. הבעל צבר סכומי כסף נכבדים מעבודתו לאורך השנים. האישה משתכרת משכורת לאורך הנישואין, בסך של כ 3,500 שקלים לחודש. כעת תובעת האישה, כי ביהמ"ש יורה על בטלות ההסכם ויחלק את הרכוש שווה בשווה. לדבריה, הסכם הממון הופר, כמעט מהרגע שנחתם.
לדעתי, מקרה זה, מציג כמה בעיות ושאלות חשובות ומעניינות.
פן אחד של הדברים, הוא העיקרון החשוב של כיבוד החוזה. לא יתכן, כי אנשים יחתמו על הסכם וכשזה לא נח להם, ינסו להיחלץ ממנו.
פן שני, הוא הפן אשר עולה פעמים רבות מפסקי הדין של כבוד השופט ברק, על פיו, מן הראוי ליישם את ערכי ההגינות והצדק, על תחומי המשפט השונים. זה לא נראה צודק, כי הבעל יצא ברכוש גדול מהחיים המשותפים, בעוד האישה תצא בלא כלום, בהתאם להסכם הממון עליו חתמה.
במקרה זה, ניתן לטעון טענות משפטיות מגוונות. נטען כי הסכם הממון, הופר על-ידי שני הצדדים מלכתחילה ומשכך הרי מכללא עולה מהתנהגות הצדדים, כי הם לא התכוונו לקיים את ההסכם ועל כן, הבעל טועה בתביעתו לאכיפת ההסכם, שכן, אם לא קיימו במהלך כל הנישואין, אין כל טעם לקיימו היום.
זאת ועוד, על-פי סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון, שניתן להחילו בהשאלה, ביהמ"ש רשאי לשנות מאיזון המשאבים הקבוע בחוק, בהתחשב בעובדה שאחד מהצדדים משתכר הרבה יותר ממשנהו.
סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג: "ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג - אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין - לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים:
(2) (תיקון מס' 4) תשס"ט-2008 לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג."
ניתן לטעון, כי מי שערך הסכם ממון, לא יוכל להחיל את סעיף 8 (2) הנ"ל, אלא שאם בית המשפט יקבע, כי הסכם הממון בטל ומבוטל, יוחל חוק יחסי ממון ואזי ניתן יהיה להשתמש בסעיף 8 (2) הנ"ל, כדי להוציא את שני בני הזוג מן הנישואין במצב דומה. על כך הרחבתי במספר מאמרים בנושא שוויון מהותי בנוגע לרכוש.
לדעתי, למרות שנראה כי לא יתכן ששני צדדים, יצאו מן הנישואין במצב כה שונה כלכלית, אני עדין רואה בעיה חמורה בביטול ההסכם ובהשלכות המשפטיות הנובעות מביטול ההסכם, על עיקרון קדושת החוזים. בני זוג, אשר יחתמו על הסכם ממון, לא יוכלו עוד לסמוך על ההסכם ועל כך שהוא ישקף את הסכמותיהם, לעת גירושין וימנע מהם התדיינויות משפטיות מיותרות. בני זוג חותמים על ההסכם, לא כדי שמי מהם יבטלו, כשהדברים לא יישאו חן מלפניו. אם הסכם הממון יבוטל, הדבר יפגע באופן משמעותי ביכולת ההסתמכות של בני זוג על הסכמים כגון דא.
לדעתי, ניתן לטפל בבעיה באמצעות פתרון נוסף. בפסק דינו הידוע של כבוד השופט ברק הידוע כפס"ד פלונית - רע"א 8256/99 - פלונית נ' פלוני ואח' . פ"ד נח(2), 213, קבע כבוד השופט ברק, כי צד שיצא מנישואין אזרחיים, או מיחסים של ידועים בציבור, במצב כלכלי קשה בהרבה ממשנהו, יוכל לקבל מזונות אזרחיים משקמים לאחר הגירושין. פתרון מעין זה, של מזונות משקמים לטובת האישה, הוא פתרון שמצד אחד יעשה צדק עם האישה ומן הצד השני, לא יפגע בערך של קדושת החוזה.
