לאחרונה התמעטה הכתיבה שלי, נרדמה היצירתיות שלי, כנראה בגלל האירועים ששוטפים את המזרח התיכון - חוץ מישראל. צפיתי באירועים, ובזמן שהתחלתי לעכל מה קרה - בא עוד אירוע, כאילו בפתאומיות. רבים מחבריי היהודים, המשייכים עצמם לשמאל, כועסים על המנהיגות בכנסת על החוקים הגזעניים המפלים את האזרחים הערבים. להפתעתם אינני משתתף בכעסם. בתפישתי, כל הקורה כעת הוא חלק מהתהליך שמתהווה מאז ומתמיד, שהשפעת השמאל עליו מועטה, והשפעת האוכלוסייה הערבית - אפסית. יש דיסוננס בין ההצהרות והמעשים של מחנה השמאל היהודי. בחמש השנים האחרונות מקבלים רובם את ה"מדינה היהודית-דמוקרטית", ומדגישים בפני העולם את המרכיב הדמוקרטי. הם לא מבינים שהמרכיב "יהודית" לא מאפשר קיום למרכיב "דמוקרטית". בתודעה שלי, היחס המפלה של המנגנון הפוליטי לא רואה באוכלוסיה הלא-יהודית אזרחים שווי זכויות. הגדרת הלאום כוללת קבוצה אתנית אחת, יהודית או ערבית. אין לאומיות ישראלית, אלא רק אזרחות ישראלית. רוב הזכויות האזרחיות נקבעות על בסיס המרכיב הלאומי, ולמעמד האזרחי אין הרבה השפעה. האוכלוסייה הערבית בישראל איננה קבוצת מהגרים שבאו לחפש מקלט ופרנסה, אלא תושבים מקומיים. ליחס המפלה של התושבים החדשים כלפי המקומיים יש שם מסוים שאינני אוהב להשתמש בו. לכן, חבריי מהשמאל, אפליה וגזענות - בהוויה שלי - הן לא רק מדיניות הממשלה של היום, אלא הן היו מאז ומתמיד, גם בממשלות ובקבוצות פוליטיות שקראו לעצמן שמאל. הן כלולות בהגדרה של המדינה שרובכם דוגלים בה, ודורשים גם ממני להכיר בה. כאשר אוכלוסיה מסוימת מתנהגת לפי תרבות המושתתת על נורמות וערכים השונים מהמקובלים במתחם הגיאוגרפי שלהם, זה נקרא "קולוניאליזם". לקולוניאליסטים היו השפעות מסוימות על המקומיים, אבל הרוב התנגדו לנטע הזר החי ביניהם. כאשר חלקים מהאוכלוסייה המקומית מאמצים לעצמם את התרבות החדשה כדי להוכיח את שייכותם לקבוצה החדשה, הם מפרידים עצמם מהמקומיים בצורה חריפה, ונתפשים על-ידי הרוב כמשתפי-פעולה. מדיניות הקולוניאליסט היא תמיד להפריד את עצמו מהמקומיים, כ"נאור" מול "נחשלים" ו"פרימיטיביים". הוא בא לפתח, לעזור, לבנות, ללמד...