זה קרה בעשרה בניסן בשלהי שנתם האחרונה של הנודדים במדבר כיעדם הוא אל הארץ המובטחת, ארץ כנען. השמיים הבהיקו בזוהרם. שמיים נקיים, תכולים ואפילו מחייכים ליושבי מטה. ענן אחד צח, טהור, שהבהיק בלובנו והיה ידידותי לסביבה ליווה את הנודדים ודאג, כמובן, על-פי "הוראה מגבוה" להנמיך את ההרים הנישאים והגבוהים ולרומם את הגיאיות והעמקים, ולמותר לציין, שסוכך על הנודדים מקרני השמש הלוהטים דרך קבע. גם החמה הייתה נעימה וחמימה וחיממה את הנודדים בחום חמימי ונעים.
הכל היו עסוקים בהכנות הקדחתניות לקראת חג הפסח הקרב. הגברים יצאו כמדי יום להביא טרף לביתם כשהרעיות ונוות הבית הנאות, החסודות והצנועות נשארות במחנה ישראל כשהן מכבדות ומרבצות, מאכילות את ילדיהן ועוסקות במלאכות הבית השונות. מי שנכח, הרגיש אווירה שקטה ושלווה. אווירה פסטורלית.
לפתע פתאום צעקה חדה פילחה את האוויר. הצעקה הרעידה את אמות הסיפים המדבריות. הייתה זו צעקתה של מימיה בת ימימה. נשים רבות רצו לעזור ולסייע שמא, חלילה, מימיה הוכשה ע"י זוחל מדברי או, שאירע לה אסון, רח"ל.
"זרימת המים נפסקה לאלתר, ואיני יודעת מה לעשות" - ייבבה ימימה והוסיפה: "האם גם באוהליכן זרימת המים הופסקה?".
"אכן, כן" - ענתה לה ימה בת מים כשקולה שבור: "המעסיק הגדול והחזק בעולם (=הקב"ה) הוא שהורה על הפסקת מים הגם שעובדי תאגיד המים המדברי ממשיכים לתחזק את באר המים המדברית הנודדת (כבדרך נס) כרגיל ובמרץ, בארה של מרים.
"למה? מה קרה?" - שאלה מימיה בת ימימה כשקולה נשנק.
"זרימת המים הופסקה בגלל אסון נורא שפקד את כלל ישראל..." - ענתה ימה בת מים כשהיא מתקשה להשלים את המשפט. לאחר שהתאוששה קמעה המשיכה: "האם את זוכרת את האישה הצדקת והמיוחדת אשר כל העם (גברים נשים וטף) חיכה לה במשך שבעה ימים עד שתתרפא מצרעתה?". הרימה קולה בקינה וקראה: "הוי, מרים שלנו הוי מרים הנביאה, הוי מורת הנשים אשר הלכה לעולמה".
במהלך הדו-שיח הלזה נשים נוספות מיהרו לביתן כדי לבדוק את "ברזי המים". וגם אמנה, להפתעתן המים לא זרמו כמיום ימימה. או אז, יללות וקולות בכי גדול נשמעו מכל עבר. הקולות הרקיעו שחקים והרעידו את השמיים. הקולות הגיעו לאוזניהם של גברים רבים. חלק מהם חזר הביתה במרוצה כדי לדעת על מה ועל מה הייתה הזעקה. גם המה, נוכחו לדעת שכל עניין המים אמת ונכון. הצמא התחיל להכות באנשים במלוא עוזו. המצב הכללי היה "על הפנים".
באחת מפינות הכיכר המרכזית שנתמלאה באנשים, נשים וטף שהגיעו להתלונן על המחסור החמור במים, ישבה ילדה קטנה וחכמה אשר משכה את שמלת אימה ואמרה: "אימא!. למה כולם בוכים? מי זו מרים? מה הקשר שלה להפסקת המים?"
"שבי לידי ואספר לך בקצרה את סיפור חייה של מרים. מרים היא ביתם של יוכבד "המיילדת" ועמרם "גדול הדור" ואחותם הבכירה של משה ואהרון, מנהיגי העם. יש לנו מן, בזכות משה. יש לנו ענני כבוד, בזכות אהרון ומים היה לנו, בזכותה של מרים. לצערנו, בשמיים הכריזו על "הפסקת המים" לאות אבל וצער בגלל פטירתה. ביתי היקרה. קשה עליי הדיבור בעטיו של הצמא. ברם, בהזדמנות אחרת מבטיחה אנכי לספר לך עוד אודות מרים המיוחדת והאצילית. זכרי ביתי והעבירי זאת גם לצאצאייך: שתינו מים מ"בארה של מרים" משום שמרים שימשה כיו"ר "תאגיד המים המדברי" מטעם "רשות המים השמיימית".
