3,690 שנים לעקידת יצחק ולעברי הראשון שאמונתו היוקדת בבורא עולם מנתבת לנו את הדרך מאז ועד היום, מרוממת את העם היהודי מעל כל העמים, בידיעה ובאמונה שהשם הוא אבינו, ואנו בניו.
אברהם אבינו במצוות - "קח לך את בנך, את יחידך, אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המורייה ואעלהו שם לעולה" - היה ונותר המופת לאמונה פשוטה, חזקה, ובלתי מעורערת. וישכם אברהם ויקח את בנו... ללא ערעור, ללא שאלות, ללא תהיות, ללא ויכוחים. ומאז כל יהודי שואל עצמו "מי יעלה בהר ה' ומי יקום בהר קדשו", והתשובה היא נקי כפיים ובר לבב אשר לא נשא לשווא שמי. שלושה הרים היו ויהיו עד עולם, עדים לאמונתו של האדם היהודי. הר המוריה אליו הלך אברהם ושם עקד את בנו, הר סיני בו קיבלנו את התורה הקדושה, והר הכרמל, בו קרא העם עם אליהו הנביא, "ה' הוא האלוקים ה' הוא האלוקים".
דף חדש
הקב"ה נתן לנו את ראש השנה ויום הכיפורים, לא כי הם נחוצים לו, אלא כדי שכל אחד מאיתנו יוכל לצחצח מעט את כליו הפנימיים, לפתוח עם עצמו דף חדש, התחלה חדשה. הרי בתפילת השחר אנו אומרים "אלוקיי נשמה שנתת בי טהורה היא", והנה יש הזדמנות להתחיל לטהר, לחצוב אותה מחדש כל שנה, להתחדש בסליחה עצמית.
פתח לנו שער מהווה את רגע השיא בתפילת נעילה של יום הכיפורים. מעטים הם הרגעים שאנו מצליחים להשאיר חיים איתנו, לאורך כל השנה, ואחד מהם הוא קול השופר במוצאי יום הכיפורים. כמה תקוות נשזרות ברגע זה, כמה תפילות והודיות שזכינו להגיע לרגע הקדוש והטהור.
אמנם יום לאחר מכן יתחילו שוב מריבות וכו' אבל נזכור כי מה שהחזיק את תיבת נח, את הנמר עם הגדי, היה הרצון שהתיבה לא תתהפך, שכולם יגיעו איתה למבטח.
כך אנו כולנו בסופו של דבר עם דאעש וחיזבאללה וחמאס ואטום, ופעם היו הצדוקים והפרושים בימי בית שני, ורחבעם וירבעם בן נבט בבית ראשון, ואין ברירה, כולנו באותה סירה.
פתח לנו אבינו שער בעת נעילת שער, כי פנה יום.
