טוב, אז בגלל שהייתי עסוק בתקופה האחרונה עם החברה החדשה שלי, הרגשתי פתאום שאולי אני מחמיץ משהו שקורה, וגם קצת הזנחתי את החברים הרגילים שלי. וכמו שידוע לכולם, אני מאוד חברתי ומאוד מעודכן בעניינים החשובים, כי כל אחד שהוא נאור כמוני ומתחשב ומתקדם צריך תמיד להיות מעודכן בדברים האחרונים שקורים אצל המתנחלים והדתיים וכל הימנים הקיצוניים והמטורפים, כדי שמיד נוכל להגיב כמו שצריך לפי ההשקפה הצודקת שלנו וכדי לקדם את הערכים החשובים של שוויון ודמוקרטיה.
אז היום בבוקר, אחרי שהגעתי לעבודה, שאלתי את יואב מה קורה, ומה חדש ומה הפסדתי.
אז יואב, שכנראה קצת נעלב ממני כי הייתי קצת עסוק (כאמור), הרים אלי את הראש מהמחשב ואמר לי, "מה יש? לא נאה לך יותר לדבר איתי? פתאום נזכרת שגם אני קיים?"
טוב, לא ידעתי מה לענות לו, כי הוא בעצם צודק ואני מאוד אוהב צדק, אז הבנתי שזה המקום שבו אני צריך להיות קצת גמיש, אז אמרתי לו, "טוב סליחה, אבא שלי פשוט היה מאוד חולה". (זה לא שרציתי באמת לשקר לו, אבל ידעתי שאם אספר לו על החברה שלי, הוא לא יסלח לי יותר, כי לו אין חברה, אפילו שהוא מנסה כבר כמה חודשים למצוא לו אחת ולא מצליח).
"באמת?" הוא אמר לי, "ואני חשבתי שיש לך חברה חדשה".
טוב, אז בגלל שהוא (כמו שאומרים) תפס אותי עם המכנסיים למטה, והבנתי שתמי המכוערת מהביטחון הלשינה עלי, אז הייתי חייב לאלתר משהו מהר, ובגלל שאני בעל תפיסה מהירה ושנון מאוד, מיד אמרתי לו, "נכון, אבל היא לא כל כך חשובה, ואבא שלי כבר מאוד זקן, אז הייתי חייב להיות איתו. אתה יכול לשאול את החברה שלי אם אתה לא מאמין לי". (אבל מה שיואב לא ידע זה שכשאמרתי לו את מה שאמרתי, החזקתי את האצבעות שלי בכיסים מוצלבות, כי ידוע לכולם שכשמחזיקים ככה את האצבעות, אז בטוח שיאמינו לך).
ובאמת, כנראה שהיה לי מזל, כי יואב רק אמר לי "אה, הבנתי", ואז מיד המשיך, "אתה בא להפגנה במוצאי שבת"?
"איזה הפגנה"? התעניינתי, למרות שלמען האמת תכננתי דווקא ללכת עם החברה החדשה שלי לפגוש בפעם הראשונה את אבא שלי.
"נו, אתה לא יודע, ההפגנה על השוד של הגז".
"אה?"
"אתה כל כך אידיוט לפעמים", אמר לי יואב בזלזול. "מה, לא שמעת על כל הטייקונים העשירים שרוצים לשדוד את כל הגז של המדינה וגם לקחת מכולנו את הכסף שלנו, והממשלה שלנו, ובעיקר הביבי הזה, לא רק מסכים שיגנבו לנו את הכל, אלא גם מעודד אותם, כי הוא חושב שהם ייתנו לו חלק כשהוא כבר לא יהיה ראש ממשלה? וגם בטח לא ראית את הסדרה הזאת "מגש הכסף". שם מסבירים לכל אחד, בעיקר אם הוא מפגר כמוך, למה חשוב שהגז יישאר כאן אצלנו, כי אז יהיה כל הכסף של הגז בשביל האלמנות והיתומים וכל המסכנים האלה שעכשיו נורא סובלים, כי קשה להם לקנות בית בצפון תל אביב. ורק שתדע שזה לא עניין של ימין ושמאל, כי ממילא כל הימנים האלה והדתיים והמתנחלים הפרימיטיביים שלא אכפת להם כלום ושונאים אותנו יעשו לנו דווקא ולא יגיעו להפגנה. וחוץ מזה יהיו שם כל החברים שלנו. ואפילו
שלי יחימוביץ' שהיא אומנם לא חכמה כמו ההיא ממרצ אמרה שעדיף שהגז יישאר שמה באדמה מתחת לים, כי ככה הוא תמיד יישאר שלנו אפילו שלא נשתמש בו".
"אה?"
"נו מה, לא הבנת? ככה תמיד נוכל כולנו לקחת את הגז הזה ולהשתמש בו, וכל הכסף שהוא שווה יהיה שלנו, ובעיקר נוכל להראות לעשירים הנצלנים האלה שאנחנו לא פראיירים שלהם, וזה שהם השקיעו שם כמה מאות מיליונים, אז מגיע להם להפסיד, כי אנחנו יותר חזקים מהם, וזה במסגרת הזכויות שלנו כאזרחים. וחוץ מזה, יש להם כל כך הרבה, עד שהם אפילו לא ירגישו את זה".
טוב, אז האמת היא שאני לא בטוח שהבנתי. אבל אם יואב אומר, הוא בטח יודע על מה הוא מדבר, כי הוא תמיד נמצא בחזית הראשונה של ההפגנות החברתיות, וזה שהוא מרוויח כמעט 40 אלף שקל בחודש, לא אומר שלא אכפת לו מהאיש הקטן ומהעניים המסכנים ושלא קשה לו עם כל ההוצאות האלה של מי שגר בתל אביב ורוצה לאכול כמעט כל יום במסעדה, ולשבת בבתי קפה ולהיות בברים בערב, וכולם יודעים כמה עולה להחליף את המחשב כל שנה ולנסוע לחוץ לארץ להתאוורר, ואני במקרה יודע כמה קשה לו בחיים. וחוץ מזה, זה נשמע כמו משהו חברתי חשוב מאוד, וכידוע, גם אני אדם חברתי מאוד ויש לי מצפון רגיש, אז הרגשתי שאני חייב לוותר קצת בעניין הזה. אומנם יהיה לי קשה להסביר לחברה שלי למה צריך ללכת להפגנה (כי היא לא מהמגזר שהולך להפגנות), אבל לא תהיה לי ברירה, וחוץ מזה, גם יואב קצת חשוב לי ולא רציתי שהוא יזלזל בי, אז הבטחתי לו שאני בטוח אגיע.
טוב, אז מפני שלא הייתה לי באמת ברירה, והיה לי קצת מזל כי החברה שלי הסכימה לראות סוף-סוף מה אני עושה עם החברים שלי, וגם סיפרתי ל
משה שקל-לשקל מהמכולת על ההפגנה ועל כמה היא חשובה (כי רציתי שגם הוא יבוא, כי יואב גם אמר לי שכל אחד חשוב, ואני לא מכיר בסביבה שלי כמעט אף אחד חוץ ממשה שקל-לשקל, ועם העוזר הצולע שלו יקי אני אף פעם לא מצליח לדבר כי הוא מוגבל מבחינה מילולית, וגם יהיה לו קשה עם הצליעה שלו בהפגנה, ולדעתי חשוב להתחשב בכאלה שהם צולעים מלידה). משה רק המשיך לגרד את החזה עם הכף הגדולה של הזיתים במכולת ובסוף אמר לי "אתה אידיוט". אז וויתרתי עליו וניסיתי לדבר עם רחמים מהטמבוריה שכל מה שעניין אותו זה אם אפשר למכור שם ציוד להפגנות, וגיליתי שבסוף הוא מכר לי מטף ב-300 שקלים (כדי שאם ידליקו בהפגנה דגלים או שלטים לאות מחאה, תמיד טוב שיהיה מטף בסביבה - ואני תמיד אוהב לחשוב צעד אחד קדימה). אז חשבתי אולי לדבר עם אבא שלי על ההפגנה, אבל טוב שנזכרתי מה שסיפרתי ליואב על הבריאות הרופפת שלו והחלטתי שזה לא יהיה נעים אם הם ייפגשו, אז החלטתי לוותר עליו.
אז ביום שבת בצהריים באה החברה שלי כדי שנוכל בערב ללכת ולהיות חברתיים כמו שצריך, ורק ביקשתי ממנה לא לקרוא לי "ארנבון שלי" ליד יואב, כי יהיה לי קצת לא נעים. אז לשמחתי היא הבינה אותי והבטיחה שהיא לא תעשה לי בושות, ובערך בשש וחצי כבר התחלנו להתכונן לצאת לתל אביב, אבל אז קרתה לנו תקלה קטנה, כי התקשרה אלי גברת ברקוביץ' שגרה בדירה שצמודה לאבא שלי, ונכון שהם כבר לא מדברים יותר מ-35 שנה מפני שפעם (כשהייתי מהמגזר של הילדים שהם רק בתכנון לעתיד), הם התווכחו על המס של הוועד-בית, והיא קראה לאבא שלי אידיוט והוא ענה לה שהיא טיפשה, ואז היא נעלבה, ומאז אבא שלי לא העז לבקש ממנה את המיסים של הוועד-בית.
טוב, אז לא הבנתי למה היא מתקשרת, ואז היא אמרה לי כמה מילים שלא כל כך הבנתי, כי היא מדברת בעיקר באידיש כשהיא מתרגשת (שזאת שפה של המגזר של הכי זקנים פה בארץ), ולקח לי כמה דקות להרגיע אותה. ואז הבנתי שמשהו קרה לאבא שלי, כי הוא הרגיש לא טוב ועכשיו הוא נמצא בבית החולים, וכדאי שאסע אליו כי הוא נמצא שם לבד.
טוב, אז לא הייתה לי ברירה, ונסענו דחוף לאבא שלי שבסוף התברר שהוא בסדר גמור ומחר יבדקו אותו טוב יותר. רק מה, בגלל כל זה קרו שני דברים: האחד, סוף-סוף אבא שלי הכיר את החברה שלי (וזה ממש מזל שזה קרה בבית החולים, כי ככה הייתה לו השגחה רפואית צמודה למקרה שהוא יתעלף), ופספסנו את ההפגנה הגדולה (אבל ראיתי בטלוויזיה הקטנה בבית חולים שהייתה מאוד שמחה, ואמרו שהיו שם הרבה מאוד מפגינים גיבורים שבאו עם שלטים גדולים ומאוד נהנו להפגין ולשמוע נאומים).
מצד שני, מחר אוכל לספר ליואב שאבא שלי היה בבית חולים, ככה שלא יצאתי שקרן.
