ברצוני להפציר בך אישית במכתבי זה אליך להוביל יוזמה מכרעת עדכנית לשינוי שיטת הבחירות, עוד בתקופת כהונת הכנסת הנוכחית.
תמצית הדברים הבאים נלקחו מאתר הכנסת ומסכמים הניסיונות עד הלום לתיקון סוגיה מהותית זו למדינה ולעם:
לאור ריבוי המפלגות בישראל והקשיים בהקמת ממשלות לאחר הבחירות, בין היתר בגלל ריבוי המפלגות, הועלו לאורך שנות קיום המדינה הצעות שונות לשינוי שיטת הבחירות. מגמת ההצעות הייתה להקטין את מספר המפלגות ובכך לפשט את תהליך הקמת ממשלות לאחר הבחירות. כל ההצעות כללו אלמנטים של בחירות אזוריות, אך אף הצעה לשינוי לא עברה את שלב הקריאה הראשונה בכנסת. במידה רבה נבעה הנהגת הבחירה הישירה של ראש הממשלה מהעדר יכולת לשנות את שיטת הבחירות לכנסת.
תמיכת הרוב
מאז שנות ה-50 עלו מדי פעם הצעות לשינוי שיטת הבחירות הארצית-היחסית הנהוגה בישראל. מטרת ההצעות הייתה להביא להקטנת מספר המפלגות, או לשפר את מצבן האלקטורלי של מפלגות מסוימות. בין ההצעות שהועלו (כולן כהצעות חוק של חברי כנסת):
- הנהגת 120 אזורי בחירה אשר בכל אחד מהם ייבחר נציג אחד, כנהוג בבריטניה. השיטה ידועה בשם "רובית-אישית". בין מציעיה בשנות ה-50 היה דוד בן-גוריון, וב-13 ביוני, 1980 עברה בקריאה טרומית הצעה כזו שהניחו חברי הכנסת יגאל הורוביץ וזלמן שובל (תל"ם). חסרונה העיקרי של שיטה זו היא שנבחר המועמד שקיבל את המספר הגדול ביותר של קולות, אך במקרה שהתמודדו יותר משני מועמדים, אין הוא נהנה בהכרח מתמיכת הרוב באזור הבחירה.
- הנהגת כמה עשרות אזורי בחירה אשר בכל אחד מהם ייבחרו כמה נציגים. השיטה ידועה בשם "אזורית- יחסית", והיא הוצעה עוד בתחילת דרכה של המדינה על-ידי חבר הכנסת דוד בר-רב-האי ממפא"י.
- הנהגת שיטה מעורבת שעל-פיה ייבחרו חלק מהנבחרים בשיטה אזורית-יחסית, או רובית-אישית, והיתר - על בסיס ארצי-יחסי. ההצעה הועלתה לראשונה על-ידי חבר הכנסת יוסף סרלין מהציונים הכלליים, בדצמבר 1958. הוא הציע שייקבעו 30 אזורי בחירה אשר בכל אחד מהם ייבחרו שלושה חברי כנסת, ושלושים חברי הכנסת הנותרים ייבחרו על בסיס השיטה הקיימת. הצעה ראשונה מהסוג הזה נתקבלה בקריאה טרומית בשנת 1972. ב-14 ביוני 1988 התקבלה בקריאה ראשונה הצעה שהוכנה על-ידי חבר הכנסת מרדכי וירשובסקי (ר"ץ) בצירוף חתימותיהם של 43 חברי כנסת נוספים. ההצעה, כפי שעברה בקריאה ראשונה, הביאה שתי חלופות. על-פי הראשונה ייבחרו 80 חברי כנסת ב-20 אזורי בחירה על בסיס אזורי-יחסי, ו-40 ייבחרו מרשימות ארציות של המפלגות על בסיס מספר הקולות היחסי שקיבלו באזורי הבחירה. על-פי השנייה ייבחרו 60 חברי כנסת ב-60 אזורי בחירה והנותרים - בשיטה הקיימת, כלומר, כל בוחר יצביע עבור מועמד ועבור רשימה.
יוזמה בסיסית
מר נתניהו, אני מפציר בך לנסות ולהמשיך מהמקום בו הופסקו הניסיונות החקיקתיים לשינוי שיטת הבחירות לכנסת, לפני קרוב לשלושה עשורים, בפרט לכיוון החלופה האחרונה שנידונה כבר אז ברצינות ראויה וזכתה לתמיכה רחבה דאז, אותה הדגשתי בסוף הציטוט לעיל, היינו, הנהגת שיטה מעורבת שעל-פיה ייבחרו מחצית מהנבחרים בשיטה איזורית-אישית, והמחצית השנייה על בסיס ארצי-יחסי (כפי שכיום).
הצפי הוא שמהלך זה יוביל בהצלחה את המערכת הפוליטית להתכנסות מרצון לשני גושים לפחות או מפלגות-על גדולות, כפי שקיים כבר מזה שנים רבות בדמוקרטיות ותיקות וגדולות בעולם כדוגמת ארה״ב.
לעניות דעתי, יוזמה בסיסית שכזו לאחר עשרות שנות קיום ושגשוג מדינתנו מחד-גיסא, ומאידך ״רכבת הרים״ של אי-יציבות פוליטית מתמשכת, ואף מחריפה לדעת רבים, ולפיכך קשיי משילות משמעותיים וכל הנובע מכך לדאבוננו, תוביל, באבחה גורדית כמעט, למרפא ומזור של בניין הרשות המחוקקת, שהיא ה-תשתית של הדמוקרטיה הישראלית.
