שלוש סיבות לשחרורו של קצב

באתר הפייסבוק של ח"כ מיקי רוזנטל הוא כתב כדלהלן: "כאשר מתכנסת ועדת השחרורים לדון בקיצור מאסרו של עבריין, עומדים בפניה שלושה קריטריונים: חומרת העבירה, סכנה לשלום הציבור והתנהגותו של האסיר בכלא. לא חסר משהו? הצעת החוק שהנחתי היום קובעת שוועדת השחרורים תוכל להמליץ על שחרור מוקדם של אסיר רק אם הודה והביע חרטה. כל עוד קצב לא חוזר בו ממעשיו, הוא לא זכאי לרחמינו". מסתבר אפוא שאפילו ח"כ רוזנטל, שבאותו פרסום הגדיר את קצב בתור "עבריין מין, אנס, והאדם שביזה יותר מכל את מוסד הנשיאות", מודה שעל-פי המצב החוקי כיום לא תוכל ועדת השחרורים להצדיק את השארתו של קצב בכלא. ברור אפוא שכל עוד לא התקבלה הצעתו של רוזנטל, אין מניעה חוקית לסרב לבקשתו של קצב לקיצור תקופת מאסרו. אבל לא כל חברי הכנסת שותפים לדעתו זו של רוזנטל, ונשמעים גם קולות אחרים. הבולט והמפתיע שביניהם היה קולה של חברת הכנסת מהבית היהודי, שולי מועלם רפאלי, שבראיון עמה אמרה כדלהלן: "ברמה האישית, אני מאמינה שאסור לנכות שליש למי שמעולם לא הביע חרטה. זה לא רלוונטי אם הוא מרגיש שהוא עשה את זה או לא עשה את זה, ולכן הוא לא הביע חרטה. הנשיא קצב הורשע באונס, וככזה, הוא מעולם לא חשב לא על הנפגעות, לא על הנפגעות בהטרדה ולא על הנשים שנאנסו על ידו".

דוברת אמת

לדבריה אלה של חברת הכנסת הנכבדה יש להעיר שמתקבל הרושם שאנו ניצבים בפני ימנית שאימצה לעצמה את הגישה השמאלנית של הסיפר (נרטיב), ולפיה מול קצב שמרגיש שהוא לא אנס, ניצבות נשים שמרגישות שהוא כן אנס. וכמי שמשתייכת למחנה הלאומי, נזכיר לה את דבריו של אורי צבי גרינברג "אמת אחת ולא שתיים, כשמש אחת וכשם שאין שתי ירושלים". כאשר קצב מעיד שבסיומו של אירוע של יוצאי פרס שנערך ביום 19.4.98 בפארק הלאומי ברמת גן הוא נסע לביתו שבקריית מלאכי, ואילו א' ממשרד התיירות מעידה שבסיומו של האירוע היא נסעה אתו במכוניתו לבית הטקסטיל בתל אביב, ושם הוא אנס אותה, לא מדובר כאן על הרגשה, אלא על עובדה. אחד מהם משקר, והשנייה דוברת אמת. או להפך. כאשר קצב מעיד שבשעה 18:30 ביום 17.6.98 הוא היה במשרדו שבלשכת שר התיירות, ואילו א' ממשרד התיירות מעידה שבשעה זו הוא אנס אותה במלון פלז'ה בירושלים, לא מדובר כאן על הרגשה, אלא על עובדה. אחד מהם דובר אמת, והשנייה משקרת. או להפך. את הבנת את זה, חברת הכנסת מועלם רפאלי? זה לא היה "מילה שלה מול מילה שלו" על מה שהתרחש ביניהם בחדר סגור, וגם לא פרשנות שונה לדברים שקרו ביניהם באותו חדר סגור. לא ולא! היא העידה שהיא הייתה אתו בשעה מסוימת בחדר סגור שבו הוא אנס אותה, והוא העיד שהוא בכלל לא היה אתה בשעה הזו באותו חדר. ואם הבנת את זה, אולי גם תביני שלמרות ש"ברמה האישית" שלך את אימצת את הסיפר (נרטיב) הנפוץ בחוגי השמאל שלפיו קצב הורשע באונס של מספר נשים, שעליהן לדעתך "הוא מעולם לא חשב", האמת העובדתית היא שהוא הורשע באונס של אישה אחת, אותה א' ממשרד התיירות.

חופשי ומאושר

ולא, לא שכחנו שהוא גם הורשע בכך שחיבק (אפילו לא נישק) שתיים מעובדות בית הנשיא. אבל לדעתנו ארבע שנים בשביל חיבוקים זה די והותר. הלא כן? ולמי שנדמה שחברת הכנסת מועלם רפאלי הצליחה לשים על ראשה את כתר מלכת השמאלניות שבכנסת, יסתבר שלמרות מאמציה היא הצליחה להיות רק חיקוי חיוור של המלכה האמתית, שלי יחימוביץ', שאמרה: "קצב הוא עבריין מין סדרתי, אלים ופסיכופת". ידוע לכל ששתי שהנשים היחידות שהעידו במשפט על דבר מה שהוא מעבר לחיבוק הן א' ממשרד התיירות ואודליה כרמון (שלא הופיעה בכתב האישום אך העידה כעדת שיטה). אשר על כן נשאל את יחימוביץ' שאלה אחת בלבד: כיצד תסבירי את העובדה שהשתיים היחידות(!) שבכלל אפשר להזכיר אותן כנפגעות, עשו שתיהן(!) מאמצים בלתי נלאים כדי להתקבל לעבודה בבית הנשיא אצל עבריין המין הסדרתי, האלים והפסיכופת, שנים אחרי שביצע בהן את עבירות המין הפסיכופתיות שלו? האם באמת מעולם לא עלה בדעתך, חברת הכנסת יחימוביץ', שלו קיבל קצב את שתיהן לעבודה בבית הנשיא, הוא היה היום חופשי ומאושר? האם באמת לא עלה בדעתך שכשקצב סרב לקבלן לעבודה, הוא פשוט לא חלם שיבוא יום והן תשלחנה אותו לכלא, ותסייענה לך, בעקיפין, לתאר אותו בתור עבריין מין סדרתי, אלים ופסיכופת? וכשרוזנטל מבין שאין סיבה חוקית להשאיר את קצב בכלא, כשמועלם רפאלי מפגינה בורות מדהימה בקשר לעבירות בהן הורשע קצב, וכשיחימוביץ' מתעלמת מהעובדות הידועות לכל, מותר לנו לקוות שוועדת השחרורים לא תנעץ עוד מסמר בארון המתים של אמון הציבור הימני-דתי-ספרדי במערכת המשפט.