|
מעצמה עולמית – פריחה ותחילתה של דעיכה
|
|
|
הישגים אלה האדירו את מעמדה של ארה"ב ככוח הגמוני עולמי, אולם האדרה זו הייתה מושתתת על יכולות אמיתיות שהוכחו במבחנים קשים וממושכים. הישגי ארה"ב במלחמת העולם חיזקו את האמונה והגאווה הלאומית ותרמו לתחושה, המוגזמת לפעמים, שלגבי ארה"ב ויכולותיה – השמים הם הגבול.
הפיתוח המואץ בארה"ב בזמן המלחמה, התשתיות התעשיותיות העצומות והמומחיות הביצועית שהופגנו בהן, נוצרו כחלק מתהליך השיקום של המשבר הכלכלי של שנות ה- 30 ונתנו בידה, גם אחרי המלחמה, כלים מצויינים לתחרות כלכלית עולמית אפקטיבית; ארה"ב היטיבה לנצל זאת. זו הייתה תקופת מאמץ לאומי אדיר, שהניב תקופת פריחה רחבת-יריעה ומהירה מאוד; מעין "רבולוציה" של עוצמה ויכולת.
אולם, שינויים מהירים טומנים בחובם סיכונים. סיכון חשוב אחד הוא הערכת-יתר של ההתפתחות האפשרית לאחר שוך הגל הגדול של ההצלחות. סיכון אחר טמון בהתרווחות שאננה על זרי הדפנה של ההצלחה. סיכון שלישי קשור בהערכה מוטעית, שפריחה מואצת אפשרית באותה עוצמה למשך זמן רב. בקונטקסט זה חייבים לזכור את "פרדוקס העוצמה" , שעיקרו הוא שמאמץ גדול מכלה משאבים פוטנציאליים בקצב גבוה. קצב השיקום של משאבים שהתכלו, לעולם איטי יותר מניצול מירבי של פוטנציאל קיים. ארה"ב המשיכה את תנופת המלחמה בביצוע תוכניות שיקום ביפן ובאירופה (תוכנית מרשל) ובבלימת ההתפשטות הסובייטית (משברי קובה, ברלין, קוריאה ועוד) וייצוב המערכת הבינלאומית. לאחר שבריה"מ רכשה שליטה בנשק גרעיני, השתנה מאזן הכוחות העולמי, הכוח הצבאי הקונבנציונלי נדחק למקום שני בסדר החשיבות, והעולם עבר להתמודדויות באמצעות שליחים (Proxies) ובהמשך גם לשימוש גובר והולך במלחמת טרור.
היכולות האמריקניות התישנו פיסית, התבלו, הפכו בחלקן לבלתי רלוונטיות לאיומים, ובחלקן לבלתי-מתאימות לסוג המערכה החדש, שנכפה על הגושים באמצעות מאזן הנשק הגרעיני. מכאן ואילך ארה"ב חייבת להסתגל למציאות משתנה גם בנתוני הסביבה הבינלאומית וגם במערכות הלאומיות הפנימיות. המבחנים הבינלאומיים קשורים במאבקים על עמדות השפעה ואלו כוללות שליטה על מעברי-מים, מקורות דלק וחומרי גלם, פיתוח שווקים חדשים, השפעה פוליטית בינלאומית בעולם שיותר ויותר מדינות מקבלות בו עצמאות ומצטרפות לאירגונים הבינלאומיים. כל המלחמות שניהלה ארה"ב, לעיתים בכוחותיה ולעיתים באמצעות קואליציות בינלאומיות שהצליחה לארגן, לא הסתיימו בניצחון ארה"ב , בניגוד להערכה המושתת על יחסי הכוחות הנומינליים בין המתמודדים. במקרים אחדים, כגון בוויטנאם, הכל מודים שארה"ב נכשלה כשלון צבאי, ונאלצה לעזוב את המדינה ולהפקיר את המשטר הדרום ויטנאמי שנחשב כבן חסותה. בכל המלחמות הללו שילמה ארה"ב מחיר כבד בנפגעים ובנזקים כלכליים, ששחקו בהדרגה את עוצמתה הכוללת. התוצאות הללו במאזן ההישגים האמריקני שהושתת על הפעלת כוח בזירה הבינלאומית, היה למרכיב חשוב ביצירת התפכחות אמריקנית מהאופוריה המעצמתית שבה סיימה את מלחמת העולם השנייה. ההשלכות הכלכליות של המלחמות, היו למרכיב השני באותה התפכחות. מרכיב שלישי היה הנטל המורלי של הנפגעים - הרוגים, פצועים ונפגעי נפש – שהחל מכביד על החברה האמריקנית . המלחמות המוגבלות התנהלו הרחק מהמדינה, לא היוו סכנה קיומית או רצינית לביטחון אזרחיה ובהדרגה הפכו למטרד ולנטל. שינויים אידיאולוגיים, במיוחד הגלובליזציה כשיטה כלכלית וכמערכת אירגונית לשתפ"ים בינלאומיים ורב-לאומיים, לצד שינויים דמוגרפיים באוכלוסייה, חיזקו מגמות אלה.
הספרות העוסקת בעלייתן ונפילתן של מעצמות, מדינות, אומות, קבוצות אתניות, ואפילו תרבויות - עשירה למדי. בדיונים בשאלה מהם הגורמים העיקריים המחוללים תהליכי התפוררות, חוקרים שונים מציגים היפותיזות שונות ולכל אחד מהם קבוצת הדוגמאות האמפיריות בה הוא משתמש להוכחת עמדותיו. בין הגורמים השכיחים ניתן למצוא שינויים אקלימיים וסביבתיים, כיבוש צבאי, אסונות טבע לרבות מגפות, התפוררות השלטון, שסעים חברתיים ודתיים, שינויים דמוגרפיים וניהול כלכלי כושל המוביל לרעב בלתי-נשלט. למעשה, ברוב המקרים זהו צרוף של מספר גורמים, שאחד או שניים מהם הינם מחוללי המשבר ואחרים הם תוצאה של זיהוי שגוי או התמודדות שגויה עם המשבר והסכנות שהוא יוצר, או תגובה מאוחרת מדי.
לעיתים נבנה האתגר המכריע משילוב של מהלכים רצוניים, שעליהם מחליטה הישות החברתית-מדינית מסיבות אידיאולוגיות או אחרות. בהמשך הדרך פוגשים התהליכים הרצוניים הפתעות בלתי-צפויות, חריפות ומהירות. החברה הנתונה כבר באילוצי שינוי, אינה גמישה או מלוכדת מספיק כדי לחולל את ההתאמות הדרושות להתמודדות אפקטיבית באתגר המשולב. במילים אחרות: מופר שיווי-המשקל היציב של אותה חברה או מדינה. "תורת המערכות" בגירסה המטפלת במדעי המדינה, מלמדת אותנו שמדינה או מערכת חברתית יוצאת משווי-משקל כשהיא נקלעת למצב בלתי-נשלט שמוביל להתפוררותה. מובן שלא כל אתגר מסתיים בהתפוררות, אבל בכל מצב שהרמה המצרפית של האתגרים מחוללת תגובות שאינן עולות בקנה אחד עם השכל הישר, יש סיבה טובה לבחון אם איננו עומדים על סיפה של הפרת שיווי-משקל שעשוי להיות בה סיכון קיומי.
במקרה של ארה"ב, ניתן להצביע על מספר לא מבוטל של גורמים, פנימיים וחיצוניים, שמחוללים שינויים מהותיים בדפוסי החיים וההתנהגות המערכתית האמריקנית. האפקט המצטבר של גורמים אלה, מדליק בעיני אור ורוד, אם לא אדום, לגבי היציבות הכוללת של מעצמה עולמית זו, בטווח זמן נראה לעין. ראינו בהיסטוריה של מאה השנים האחרונות יותר מאימפריה אחת קורסת. בדיעבד מסתבר שניתן היה להבחין באיום אילו נערכו בזמן הבדיקות הנכונות. האם יש לנו סיבה לחשוב שיש אימפריות (=מעצמות) שהן חסינות ללקחי ההיסטוריה?!
להלן אנסה למנות מספר גורמים פנימיים ומספר גורמים חיצוניים שראוי לבחון אותם ואת השפעותיהם בקפידה, בקונטקסט של יציבות המערכת המדינתית האמריקנית. הדבר מעניין במיוחד לאור הבחירות לנשיאות, לבית הנבחרים ולבית המשפט העליון, המתנהלות סימולטנית בארה"ב כבר כיום והתופעות העולות מהן. האם ייתכן שבחירות אלה עשויות להיות לשון-מאזניים בין תוצאה מייצבת לתוצאה מפירת איזון, בהוויה האמריקנית על כל המשתמע מכך? – ישפוט כל אחד לעצמו.
גורמים פנימיים
משבר מנהיגותי: סלידה גוברת והולכת של הציבור מהמנהיגות הנבחרת, הן בקונגרס והן בממשל. פיצול פנימי במנגנוני השלטון, במיוחד בקונגרס ובין הקונגרס לממשל פוגמים ביכולת ובאיכות התפקוד של המנהיגות ובאמון הציבור בה.
- משבר כלכלי-חברתי, בעיקר בעקבות משבר ה"סאב פריים" ב-2008. ירידה ברמת החיים וברמת ההכנסה הממוצעת של המעמד הבינוני. גידול באבטלה. גידול בחוב החיצוני ובנטל התקציבי-כלכלי הנובע מכך. סגירת מפעלים עקב העברת תשתיות ייצור לחו"ל וכתוצאה מכך התנוונות של ערים ועיירות ונטישתם ע"י האזרחים. ירידה בתנאים הסוציאליים של ציבור בעלי הצווארון הכחול ושל מעמד הביניים. גידול בפערים הכלכליים בין רובדי החברה, במיוחד בהשוואה לשני העשירונים העליונים.
- פגיעה בגאווה הלאומית האמריקנית, על-רקע כשלונות צבאיים חוזרים, תשלום גבוה במחיר חיי אדם ומשאבים בתפקיד כפוי הטובה של "שוטר העולם". עייפות גוברת ממלחמות חסרות תכלית, לצד גידול באיומי הטרור. למן אירועי "התאומים", 11.9.2001, ירידה בביטחון האישי, ובאיכות החיים, למרות הקמתו של "המשרד לביטחון המולדת" ובמידת מה גם בהשפעתו.
- פירות ההתפתחות הטכנולוגית המואצת אינם מגיעים לרוב הציבור, אלא נותרים בידי מעטים ההולכים ומתעשרים בקצב מהיר מאוד; גדלים הריבוד והקיטוב החברתי.
- ממדי ההגירה הנכנסת לארה"ב תופחים והולכים והמדינה אינה מווסתת אותם כהלכה באמצעות מדיניות ברורה ועקבית. תנועות אוכלוסים אלה, בשילוב עם הקצנה אידיאולוגית במיוחד במגזר המוסלמי, מערערות את יסודות הסדר הציבורי שעליו נשענים הריבונות, החוק והמשטר. הסקטור האפרו-אמריקני עדיין סובל מסממנים ברורים של נחיתות ואפליה דה-פקטו, ומקושי להשתלב בחברה. רמת הפשיעה והאלימות בו גבוהה במיוחד ולאחרונה מתפתחת מתיחות רבה בין סקטור זה לבין גורמי המשטרה והמשמר הלאומי במדינות שונות של הפדרציה.
- השינויים הדמוגרפיים גדלים ומואצים בהשפעת ההגירה הבלתי חוקית. בהיותם בלתי מתוכננים, בלתי שקולים ולא מבוקרים, הם המחמירים את הקיטוב החברתי ואת אי-הסדרים הארגוניים, מגדילים את הנטל הסוציאלי על השכבות העובדות, מגדילים את הניכור החברתי ואת האלימות האזרחית.
- גדל והולך הפער בין בעלי הגישה הקונסרבטיבית לגישה הניאו-ליברלית בשאלת מעורבות המדינה בניהול חיי האזרחים, ובשאלה פטריוטיזם מהו. פער זה מקטב פוליטית את האוכלוסייה, נוסף על פערי רמת-החיים, והבדלי גישה דתיים – כל השסעים הללו משקפים קווי-שבר דומים. השינויים הדמוגרפיים גם מגדילים את השונות התרבותית ומחריפים את חילוקי-הדעות, ההשקפות והנורמות בתוך החברה. מאי השקט המתפתח בארה"ב, נכר שהתאוריות העוסקות ברב-תרבויות אינן עובדות בארה"ב כפי שהן אינן עובדות באירופה.
- מנגנוני השלטון (והמשרד להגנת המולדת בראשם) בארה"ב לא רק כושלים בהתמודדות מול אתגרים ביטחוניים חיצוניים, אלא אף אינם מצליחים לקיים ולשפר את הביטחון האזרחי, מפעילים אמצעים חוקיים ונוהליים מחמירים והולכים, הפוגעים בחופש הפרט, לו היו האמריקנים רגילים, ובאיכות החיים.
- ארה"ב היא מדינה גדולה, מורכבת, עתירת אזרחים ובעלת מסורת ואורח-חיים, שרוב אזרחיה, בעיקר אלה ממוצא ילידי רב-דורי, אינם מוכנים לשנותה או מתקשים לבצע בכוחות עצמם את ההתאמות הדרושות. מחריף העימות בשאלה: כלכלה חופשית, או כלכלה סוציאליסטית; כלומר: מעורבות עמוקה של הממשלה בחיי האזרח ומחירה, או צימצום המעורבות הממשלתית וממדי הסקטור הממשלתי, וחזרה אל תהליכים מחוללי תמורה באמצעות חופש בחירה מירבי לפרט.
- הבחירות, השפעתן והכיוון אליו יובילו את ארה"ב - השאלה המרכזית בשלב זה של הבחירות הוא לאיזה כיוון היסטורי תטה הכרעת בוחרים את הספינה האמריקנית. כמו-כן, האם יקבל הממסד, בשתי המפלגות את ההכרעה והאם יצליח המועמד שיבחר בסופו של התהליך לאחות את הקרעים בציבור האמריקני, או בדומה לאובמה, רק יחריף ויעמיק אותם? כשבוחנים את הספקטרום כולו, נראה שפערי ההשקפות כבר אינם ניתנים לגישור. ניצחון ברור של אחד המחנות בבחירות – לנשיאות, לבית הנבחרים ומתוך כך גם בעיצוב הרכבו של בית המשפט העליון – יחדד את השאלה איזה חלק מהציבור יתלכד סביב ההנהגה החדשה שתבחר ואיזה חלק ישאר במעמד של אופוזיציה "לוחמת" לאורך זמן. אופוזיציה לוחמת היא מדגרה לגל-אנרכיה מסוכן, שעשוי להחליש את החברה מבפנים. יש בארה"ב (וגם מחוצה לה) גורמים לא מעטים שמעוניינים באי-שקט. אם לא תהיה זהירה במדיניות ההגירה וביטחון הפנים שלה, גורלן של בריטניה וצרפת מחכה לה בפינה, תוך זמן לא רב.
- שבירת הקונצנזוס האמריקני תהיה מכה אנושה לחוסן הלאומי. פגיעה בחוסן הלאומי, תחליש את מעמדה הבינלאומי; "אם מותר להתנבא" - אזי לרעה.
גורמים חיצוניים:
- כשלים אמריקנים חוזרים ונשנים במבצעים צבאיים ובמלחמות אזוריות מאז שנות ה- 50 של המאה ה- 20. כשלים אלה בשילוב עם קשיים כלכליים, דוחקים את ארה"ב להתבדלות ולנסיגה מהובלת מהלכים בינלאומיים מרכזיים בביטחון הבינלאומי, במיוחד בכל הנוגע למלחמה בטרור האיסלאמי הפונדמנטליסטי. ממשל אובמה חידד במיוחד גישה זו והנהיג על בסיסה את המושג "להנהיג מאחור", דהיינו: לחלוק עם אחרים את האחריות וכפועל יוצא גם את המנהיגות.
- נסיגה בהובלה האמריקנית בחקר המעשי של החלל – צימצום השקעות בחקר החלל, הקטנה נכרת בהיקף הטיסות המאויישות והלא מאויישות ליעדים חדשים במערכת השמש.
- כשלונות אמריקנים בבלימת תפוצת הנשק הגרעיני למדינות "מטורפות". אחרי הצטרפות קוריאה הצפונית "למועדון האטומי", נמצאת אירן בדרך ליכולות גרעיניות צבאיות, כשהסכם הגרעין שגובש בהובלת ארה"ב מבטיח למעשה התממשות המטרה האירנית גם אם בפיגור מסוים, ומעודד מרוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון.
- ארה"ב, במיוחד ממשל אובמה, מניחה לאו"ם להוביל מהלכים בזירה הבינלאומיתומצמצמת בפועל את השפעתה המרסנת על הארגון; האו"ם הופך בהדרגה מארגון לתאום שת"פ בינלאומי לארגון בעל מטרות ואינטרסים אינהרנטיים, העומדים בסתירה לתפקידו הבינלאומי המוצהר.
- מועצת הביטחון הופכת מכשיר שליטה בידי החברות הקבועות להגנה על האינטרסים הפרטניים שלהן, שעה שמוסדות האו"ם עוסקים בשיפוט ערכי מוטה פוליטיקה ומתרחקים מייעודיהם המוצהרים ומאבד במהירות את תוקפם המוסרי.
- ארה"ב אינה שחקן מרכזי במאבק לשמירת האיכות האקולוגית העולמית ומניעת ההתחממות הגלובלית. בתקופת הנשיא בוש, אף הייתה בין הסרבנים העקריים לתביעת האירגונים לשמירת איכות הסביבה לצמצם בפליטת גזי החממה שלה. בימי אובמה, חל שיפוק קל בלבד במצב.
- עם עלייתן הפוליטית והכלכלית של סין והודו, המצטרפת לעוצמתן הכלכלית של אירופה ויפן ולהנהגתו האגרסיבית של פוטין ברוסיה, נחלש מעמדה של ארה"ב בתחום הפוליטי והכלכלי העולמי. צימצום היקפי הצבא האמריקני על כל שלוחותיו בתקופת אובמה, מחלישים את יכולת התגובה המהירה שלו ואת הנכונות "להסתבך" בקונפליקטים מרוחקים ממדינת-האם. "הפירצה" שיוצרת בכך ארה"ב בסדר העולמי, קוראת לגנבים. סממני חולשה מזמינים תמיד אחרים לתפוס את מקומה של המעצמה הנחלשת העולמי; כך עושות סין באפריקה, רוסיה במזרח אירופה, בקווקז ובמזרח התיכון וסין והודו באסיה.
- התבוסתנות והעייפות המנטלית של אירופה נשענים על רעיונות הפוסט-מודרניזם, ומתפשטים משם לאו"ם ולמוסדות בינלאומיים אחרים כבית המשפט הבינלאומי. הם חודרים גם לסולם הערכים האמריקני ומחליפים את החשיבה האופטימית והבוטחת של המחצית הראשונה של המאה ה- 20. הרוחות התבוסתניות נולדו אומנם בחסות אימי מלחמת העולם השנייה, אבל גם בהשפעת המטריה האסטרטגית הגרעינית שפרשה ארה"ב על אירופה מול האימפריאליזם הסובייטי. בהדרגה ובמיוחד לאחר התפרקות בריה"מ, הפך המצב מדימוי נוח לדפוס התנהגות בסיסי. ארה"ב מתעייפת מתפקידה "כשוטר העולם", תפקיד שהעניק לה, בלי משים, גם בכורה בינלאומית והערכה עצמית וחיצונית רבה.
- במאבק בין הישות המדינתית למוסדות הבינלאומיים, גובר הלחץ החותר לנשל את המדינה ממעמדה הבסיסי ומסמכויותיה ולהאציל חלק גדל והולך מהן לאו"ם ולארגונים בינלאומיים אחרים. הגלובליזציה – שפועלת בעיקר בערוצי-שת"פ סקטוריאליים, משלימה את המגמה הקודמת של החלשת המדינה. חברות מסחריות ותעשייתיות בינלאומיות ורב-לאומיות, האקדמיה, הבנקים הגדולים, התעופה, התקשורת, הרשתות החברתיות וגורמים ששייכותם למדינה נעשית פורמלית יותר משהיא מעשית - מכרסמים בעוצמת המדינה ובמעמדה, הן בעיני האזרחים והן בעיני מדינות אחרות. כשגוברת השפעתם של גורמים חוץ-מדינתיים המייצגים אידאות ואינטרסים "חשובים" או "נעלים" אך אינם אחראים לאזרחים להגנתם להאכלתם או לאיכות חייהם - נחלשת המדינה ונחלשת הזיקה בינה לבין אזרחיה.
- מתחזק מעמדן של המערכות המשפטיות במדינה ובמערכת הבינלאומית. המערכות המשפטיות המדינתיות והבינלאומיות אינן מערכות נבחרות ע"י ריבון, והעצמת כוחן באה ע"ח מעורבות האזרחים בחיים דמוקרטיים פעילים; פועל יוצא מכך הוא פגיעה בחוסנן של המדינות הדמוקרטיות – האזרחים נעשים פחות ופחות שליטים על גורלם. אמנות בינלאומיות, המיצגות כביכול שת"פ רב-לאומי, אינן עונות על אוניברסליות הצרכים במדינות השונות. לעיתים קרובות, כגון, לצורך מלחמה בטרור, המחויבות הבינלאומית "מסרסת" את המדינה ומחלישה את יכולתה למלא את חובותיה היסודיים לאזרחיה אשר הגנה פיסית על החיים, הרכוש ועולם הערכים עומדת בראשן. "התקפלות המדינה" מגדילה את פער-האמון בינה לבין האזרחים, מחלישה את תחושת השייכות ומצמצמת את מרחב האינטרסים המשותפים, החיוני לסולידריות לאומית חזקה ויציבה.
|
