קושיות לקראת פסח

בנימין נתניהו אמר השבוע, כי ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, מחמם את אזור הר-הבית לקראת חג הפסח. עוד אמר נתניהו, כי סלאח הוא נפץ של איש אחד, והוא כבר היה אמור להיות בכלא. בשנה שעברה נדון סלאח ל-11 חודשי מאסר בעקבות נאום הסתה שנשא בשנת 2007. הערעור שלו בבית המשפט העליון נדון ב-26 בינואר, ועדיין לא התקבלה החלטה בנושא. לאור הזמן שעבר, ניתן להבין שהפסח הקרוב אינו הראשון ולא האחרון עם ראאד סלאח וההסתה שלו ברקע. השוני עכשיו הוא בעקבות גל הטרור בחודשים האחרונים. החשש הוא שההסתה הנוכחית של סלאח תחזיר את גל הטרור ובעוצמה רבה. מכיוון שזה אינו הפסח הראשון עם ההסתה של סלאח, כפי שצוין, אז ישראל כבר אמורה לדעת כיצד להתמודד עם הנושא. ישראל יודעת שהיא צריכה לנהל נכון את התנהלותה לגבי עליית יהודים וערבים להר-הבית, החלת עוצר על ישובים בעייתיים ומעצר אנשים שיכולים להתסיס את השטח. כל שנה לפני פסח יש את החששות האלו. לאור ניסיונה בלוחמה בטרור, ישראל תדע להיערך בהתאם גם השנה, גם עם ההסתה של סלאח.

באותה ישיבת ממשלה השתתף נציג השב"כ שמסר נתונים על-אודות גל הטרור בחודשים האחרונים. בין היתר, הוא דיווח על ירידה במספר הפיגועים ועלייה במספר סיכולי פיגועים. עם זאת, מומחים מזהירים שהמצב יכול להשתנות, אם הר-הבית שוב ייתפס כסוגיה מרכזית. ביוני 2015 פרסם מכון המחקר crisis group דוח לפיו בחודש אוקטובר ישנו סיכוי להסלמה בישראל סביב נושא הר-הבית, דבר שיביא לגל טרור. לפי אותו דוח, המצב בהר-הבית ייצא משליטה, אם פוליטיקאים מהימין יעלו עליו. מבחינת הפלשתינים אחד מרגעי השיא בהסלמה על הר-הבית, היה כאשר כוחות הביטחון נכנסו להר, לאחר שפלשתינים החביאו שם חומרי נפץ. כמו-כן, הפלשתינים מחשיבים את עלייתו של שר החקלאות אורי אריאל להר כנקודת הסלמה. מאז שחרור הר-הבית לפני 49 שנים, הוא לא שלנו. המצב שבו יהודים כמעט לא יכולים להגיע להר הוא מצב מוסכם, כאשר מבחינת הפלשתינים כל תזוזה הכי קטנה מסטטוס-קוו נחשבת הסלמה וניסיון לייהוד הר-הבית. בעונה הקודמת של "ארץ נהדרת" גילם יובל סמו את דמותו יצחק קרסנטי, לוחם מחתרת זקן והתמודדותו עם המציאות העכשווית. באחד המערכונים, מבקר קרסנטי בירושלים ונפגש עם יהודה גליק. גליק אמר שיש אנשים המאשימים אותו בגל הטרור הנוכחי, והוא ענה שהם צודקים, בגלל שהוא לא הביא מספיק יהודים להר-הבית, ולכן לא רגילים לראות שם נוכחות יהודית. זהו הפתרון להסלמה הפלשתינית. עושים טרור? נעלה עוד יהודים להר-הבית. שיבינו שגם לנו יש זכות להיות שם. צריך להעלות לשם יהודים עד שהנוכחות הזאת תהפוך לסטטוס-קוו החדש.

השבוע פורסמו פרטים על-אודות תוכנית פלשתינית, בהנהגת מקורביו של מרואן ברגותי הכלוא, לצעדים לא-אלימים למימוש ריבונותם אחרי עידן אבו-מאזן. המטרה של התוכנית היא סיום הכיבוש הישראלי, לאחר שהובן שבדרכי אלימות לא ניתן להשיג זאת. הדבר ייעשה באמצעות שיבוש חיי המתנחלים ומניעה מישראל לממש את ריבונותה ביהודה ושומרון. אם תוכנית זו תצא אל הפועל, יהיה מדובר באתגר חדש לכוחות הביטחון. האתגר עוד יותר קשה, מאחר שעיני העולם יהיו נשואות לעבר ישראל והתמודדותה מול הפלשתינים. ישראל לא תוכל להפעיל כוח רב נגד המפגינים, משום שאז היא תאבד את הלגיטימציה העולמית. ברגע שזה יקרה, יחלו לגנות את ישראל ולהפעיל עליה לחץ. ניתן יהיה לפזר את המחאות וההפגנות באמצעים לא אלימים כמו רעש וריחות רעים. בכל מקרה, תחילתה של מחאה מעין זו, תחייב את ממשלת ישראל לחשוב שוב על פתרון פוליטי מול הפלשתינים.

ארגון "שוברים שתיקה" פנה לגדי איזנקוט, בדרישה לבחון את הטענות לפיהן האוכלוסייה היהודית בחברון משתתפת בקבלת החלטות מבצעיות באזור. לדברי הארגון, הדבר עולה מתוך העדויות שאספו. לאור זאת, אנשי הארגון מבקשים לפתוח בחקירה על הקשרים ההדוקים בין התושבים לכוחות הצבא. אנשי הארגון שוכחים שהמפקדים הבכירים הם אלו שמקבלים את ההחלטות, לא החיילים בשטח. מעבר לכך, אמירה זו של אנשי הארגון מצביעה על ההנחה לפיה צה"ל פועל לפי מדיניות המתנחלים, ולא לפי זו הממשלה. בפועל, האוכלוסייה היהודית בחברון יכולה לסייע רבות לאנשי הביטחון, משום שהם גרים שם ומכירים את האזור בצורה טובה מאוד. צריך לזכור שתפקידו של צה"ל הוא להגן על תושבי המדינה בכל מקום. הדבר כולל את היהודים שגרים בחברון. לכן, לגיטימי שיהיו קשרים בין גורמי הצבא לבין האנשים שהם מגנים עליהם, במיוחד באזור כמו חברון. השנאה והתיעוב של אנשי "שוברים שתיקה" כלפי המתנחלים מעבירה אותם על דעתם, וגורמת להם לשכוח מהן מטרותיו של צה"ל.

בביקור בתרגיל של חטיבת צנחנים ברמת הגולן אמר השבוע בנימין נתניהו, שישראל פועלת למניעת הגעת נשק שובר שוויון לידי חיזבאללה. לדבריו, ישראל תצא למלחמה רק אם לא תצליח למנוע בדרך אחרת את הסכנות הנשקפות לה. במקביל, ביקר השבוע באירן ראש ממשלת איטליה, מתאו רנצי, והמדינות חתמו על הסכמים כלכליים שלפי ההערכה יגדילו את שיתוף הפעולה ביניהן במיליארדי דולרים. העניין הוא שהדבר הפך לסוג של שגרה, כאשר נציגים ממספר רב של מדינות אירופיות הגיעו לאירן בחודשים שמאז החתימה על הסכם הגרעין. הכלכלה האירנית משתפרת, משמע: אירן יכולה להזרים יותר כסף ותחמושת לעושי דברה, כמו מיליציות שיעיות בעירק, משטר אסד וכמובן חיזבאללה. מעבר לכסף, יש את נושא הרכש. כבר צוין בעבר, כי ניתן להעריך שאמל"ח שיש בידי אירן נמצא או יימצא בידי חיזבאללה. אירן יכולה כעת להגביר את העברות הכספים והאמל"ח לידי חיזבאללה, דבר שידרוש מישראל לפעול בכל הכוח נגד העברות אלו.