במדינת ישראל חובת השירות הצבאי לאומי נתפשת כאחד מסמלי המדינה היהודית. לא פלא שכאשר מגזר בחברה רוצה להביע את הזדהותו, או סלידתו, ממדינת היהודים הוא עושה זאת דרך השתתפותו או ניתוקו מן השירות הצבאי-לאומי.
במגזר הערבי יש עימות מובנה בין התפיסה המוסלמית של עליונות האיסלאם על הכל, לבין מתן שירות למדינה היהודית שהיא התגלמות הכפירה מבחינת האיסלאם היסודני-פוליטי. על כן שיעור הגיוס לשירות הצבאי לאומי בחברה הערבית מוסלמית נמדד באחוזים בודדים, וגם שם בעיקר למסגרות שהן למעשה מגזריות, כמו גדוד הסיור הבדואי.
שלושת מיעוטים הנוספים במדינה היהודית מצויים בין הפטיש לסדן, בין ההזדהות עם המדינה היהודית ובין ההזדהות או פחד מן הרוב המכריע של האיסלאם הסוני באזור. הצ'רקסים, שהם במקור שיעים מן הקווקז, לא מצאו קושי רב בגיוס לשירות. הנוצרים מצויים עכשיו בתהליך של הזדהות עם המדינה היהודית, לא מעט בשל התלאות הרבות שעוברות העדות הנוצריות במזרח התיכון המביאות אותם להשיל מעליהם את הערביות למען הזהות הארמית, ולהגדיל את שיעור הגיוס שלהם לשירות המדינה בעשרות אחוזים בכל שנה. הדרוזים משולבים בשירות עוד מימי ההגנה והפלמ"ח. כל העדות הללו מוצאות עצמן בעימות קשה עם המיעוט הערבי במדינה שמנהיגיו שוללים מכל וכל את המדינה היהודית - עימות המתבטא בתעמולה קשה ולעתים אלימה נגד השירות.
דוגמה לכך הוא מאמר מן ה-17 ביוני 2016 שהתפרסם בכתב העת "אלערבי אלג'דיד" היוצא לאור בלונדון. מטרת המאמר היא להשיב את המיעוט הדרוזי אל חיק ה"אומה" הפלשתינית.
"אני מסרב. עמך מגן עליך" כנס נגד השירות בצבא הכיבוש
הארגונים "אני מסרב. עמך מגן עליך", התנועות לסירוב שירות החובה המוטל על נערים פלשתינים דרוזים, ועמותת "הנוער הערבי בלדנא" בשיתוף פעולה "אלמחטה" ארגנו אמש (16 ביוני) סמינר של פעילי התנועות בנושא ההיסטוריה של הדרוזים הפלשתינים ושירות החובה, וזאת בהמשך לסדרת פעילויות נגד השירות בצבא הכיבוש הישראלי.
ג'מאנה אשקר מעמותת "בלדנא" פתחה את הכנס באומרה כי הפעילות היא חלק מסדרת סמינרים שנמשכת כל החודש שמטרתה לכנס פעילות גדולה, וכן כי תהיה הפגנה בחודש יולי על "הר הסרבנים" על-מנת להניח מחדש על השולחן את נושא שירות-החובה ואת השירות הלאומי.
עו"ד הדיה כיוף, הפעילה והמתאמת של ארגון "אני מסרב. עמך מגן עליך", הנחתה דיון על ההיסטוריה של הדרוזים הפלשתינים וגיוס החובה. היא אמרה שהיא "למדה בבית ספר יסודי קרוב לעספיא שבו למדה על חג האורות (חנוכה) של העם היהודי, ולא על עיד אלפיטר שישראל ביטלה אותו (בתוכנית הלימודים) אחרי הנכבה".
כיוף המשיכה ואמרה כי "ישראל נוקטת שיטות אלו מלכתחילה כדי להפריד בין הדרוזים לערבים". בחטיבת הביניים, המשיכה וסיפרה על עצמה, "עברתי ללמוד בחיפה, ושם שמתי לב שהדרוזים הם היחידים שמשרתים בצבא הכיבוש לעומת שאר הערבים שאינם משרתים".
וכך המשיכה: "שם התחלתי לקרוא ולחקור ולהעמיק בנושא, וגיליתי שני דברים חשובים מאוד: דבר ראשון, הטענה שהדרוזים נדרשים להתגייס לצבא זהו שקר גדול. והשני, יש תוכנית לימודים (נפרדת) לדרוזים כדי להפריד אותם מהערבים. שמתי לב שהמועצות המקומיות של הדרוזים הופרדו מהמועצות של הערבים וזה קרה בשנות ה-70' (של המאה שעברה). למדתי בנוסף כי הממשל הצבאי נאכף על הכפרים הדרוזים בין 1948 ל-1966 כמו שאר הכפרים הערביים, וכי ישראל החרימה שליש מהאדמות של הכפרים הדרוזיים".
עוה"ד כיוף הוסיפה, כי ישראל התחילה בתהליך של הפרדת הדרוזים מהערבים ב-1954, כשהפכה את הביקור בקבר הנביא שועייב בחיטין לחג רשמי וביטלה את עיד אלפיטר לדרוזים.
כיוף ציינה ש"הכיבוש הפך את יום הביקור בקבר הנביא שועייב ליום פוליטי על-מנת להקים קבוצה נאמנה של חיילים בשביל הצבא. כמו-כן מפריד הכיבוש מפריד בתי המשפט של הדת הדרוזית שעוסק בענייני המעמד האישי מבתי המשפט השריעים כמו שהיה נהוג בעבר".
הנער אצף נג'ם מן הפעילים של התנועות "אני מסרב. עמך מגן עליך" המסרב להתגייס לצבא הכיבוש הישראלי, סיפר כי בבית הספר התיכון הגיע אליו הצו הראשון מהצבא להתגייס, וזה מה שהוא רצה בתחילה "אבל נמנע מזה בזכות משפחתו. הוא החליט קודם ללמוד באוניברסיטה, ורק אחר כך להתגייס לצבא. וכשהחל ללמוד בטכניון בחיפה, שם הכיר את הפעילים הפוליטיים שמהם הושפע". הוא הוסיף כי נושא הגיוס בכפר שלו הוא הנורמה, אבל שלב קריטי זה הוא שיצר שינוי בבחירותיו שהתבטא בהשתתפותו בהפגנה בחיפה נגד תוכנית "פראוור", הוא לא הכיר אף אחד מהמשתתפים. הוא השתתף בהפגנה למרות שהוא לומד באוניברסיטה על חשבון צבא הכיבוש.
נג'ם ציין כי השתתפותו במצעד העלתה בו בפעם הראשונה רגשות של שייכות לערביותו. בעקבות זאת הוא החליט להפסיק ללמוד על חשבון הצבא, ואחר כך הודיע על סירובו לשירות החובה הצבאי, הודעה שהביאה למעצרו ל-10 ימים.
(תרגמה: גלי ברנדשטטר)
הקרב הניטש הוא אם כן על זהות: מהי זהותו של הנער, או הנערה, החיים במדינת ישראל - האם הם דרוזים או נוצרים הממלאים את חובתם כלפי המדינה שבה הם אזרחים, או שהם חלק מן האומה הערבית הגדולה, שהענף ה"פלשתיני" שלה מנהל מלחמת חורמה נגד המדינה היהודית שבה הוא חי למורת רוחו. מן המאמר דלעיל ברור שעל סוגיה זו מתנהלת מערכה שהיא חלק מן המערכה הגדולה על הלגיטימיות של המדינה היהודית.
ח"כ
חנין זועבי היא מייצגת נאמנה של האיסלאם הרצחני הרואה במדינת היהודים וצבאה את אם אימהות הטומאה. מבחינתה, חיילי צה"ל הם רוצחים, שכן לשיטתה, כל העומד על נפשו מול האיסלאם הוא פושע, יהיה זה יהודי, נוצרי או דרוזי. זהו הרקע ל
אלימות המילולית והגשמית מנת חלקו של הכומר גבריאל נדאף, מדליק המשואה בערב חג העצמאות, העומד בראש הפורום לגיוס נוצרים לצה"ל. בנו המותקף של הכומר התגייס לצה"ל לא מכבר.
מדינת ישראל שואפת להיות לא רק המדינה היהודית אלא מדינת כל אזרחיה הנאמנים, ורק הנאמנים. נאמנות זו באה לידי ביטוי באופן הברור ביותר בשירות הצבאי-לאומי. הגיעה העת שמדינת ישראל תיתן את הכבוד הראוי למשרתיה, וביתר שאת למיעוטים שהחציפו פנים לשנאה המוסלמית ואמרו כי מקומם כאן, עם המדינה היהודית.
