הפרסום שפרסם אתמול העיתונאי,
איתמר לוין ("
מחלקה ראשונה" - 3.7.2016) עם פרסום לוח הזמנים של היועץ המשפטי ל
ממשלה, ברבים לפיו בשלושת חודשי תקופת כהונתו הראשונה הקדיש היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר
אביחי מנדלבליט 16 שעות לטיפול בענייני נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות (הנבת"ם).
מתברר ומסתבר, כי לענייני ביטחון הקדיש הוא 15 שעות, כמו-גם 10 שעות לפגישותיו עם ראש-הממשלה,
בנימין נתניהו ו-9 שעות לפגישות עם שרת המשפטים,
איילת שקד, מוכיח כי היועץ המשפטי לממשלה קשוב לרגשות הציבור ולרצונו, כי עניין הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות, יוסדר אחת ולתמיד באופן ראוי ומשביע רצון.
הציבור אינו נכון עוד לקבל, כמו-גם להסכין ולהסכים לכך, כי עניין ניהול הביקורת על אנשי הפרקליטות והתביעה המשטרתית, במערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות, יוסדר ויתבצע בכל הכבוד הראוי כלאחר יד ורק כדי לצאת ידי חובה, כפי שחש ומרגיש הציבור, באשר לטיפול בכל הקשור לביקורת המתמדת והבלתי פוסקת, המוטחת מזה שנים הרבה במערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות.
הדברים נכונים, הן באשר למייצגי המדינה, בהליכים אזרחיים והן באשר למייצגי המדינה, בהליכים פליליים, כאחת.
עם זאת קיים פן של חומרה ומשנה של תוקף באשר לטענות המועלות, כלפי מייצגי המדינה בהליכים פליליים, במיוחד, לאור העובדה, כי ניהול הליך פלילי - בכל הכבוד הראוי - שלא כראוי (גם אם לא בכוונת מכוון, אלא ברשלנות קלה, עד רשלנות רבתי), עלול לגרום לאדם לשבת בכלא, לשנים מרובות, על לא עוול בכפו.
פרופ' בועז סנג'רו, מפרט בספרו:
"הרשעת חפים מפשע בישראל ובעולם - גורמים ופתרונות", כי "עיקרון התאונות הנסתרות" של המשפט הפלילי אינו מאפשר ברר אל נכון ולדעת מה הן כלל הרשעות השווא.עם זאת מצליח פרופ' בועז סנג'רו - על סמך ובהתבסס על תחשיבים תיאורטיים ועל סמך ובהתבסס על מחקרים אמפיריים - אשר חלק מהם מבוססים על השוואות גנטיות בין דגימות מזירות הפשע לבין דגימות מגופם של אסירים שהורשעו בטעות - כי היקף הרשעות השווא בעניינים פלילים אינו נופל מהיקף של לפחות 5% הרשעות שווא. במצב דברים זה, שעה שבבתי הסוהר והכלא בישראל, כלואים ומרצים עונשם, כ-20,000 האסירים בישראל, הרי לפחות 1,000 אסירים הכלואים בבתי-הכלא הינם בגדר ובמצב דברים של חפים מפשע, בכל מועד ובכל זמן נתון.
פרופ' בועז סנג'רו מסביר הרשעתם של חפים מפשע ושליחתם לכלא - על לא עוול בכפם - בשפע רב של סיבות וגורמים דוגמת: התפישה המוטעית לפיה החשוד וודאי אשם ונותר, אך ורק להוכיח זאת; הודאות שווא; עדויות ראייה מוטעות; עדויות שקר; ראיות מדעיות מוטעות ומטעות;
"כשל החלפת ההתניות", המוליך להרשעה מוטעית על בסיס ראיה יחידה; טעויות של שופטות ושופטים; תפישות בלתי נכונות של חוקרים ותובעים, תפקידם; הסתרת ראיות הפועלות לזיכוי; בידוי ראיות; ייצוג גרוע של נאשמים, בידי סנגורים; עסקות טיעון; חוסר אפקטיביות של הליך הערעור; נדירות הליך המשפט החוזר, כמו-גם גורמים וסיבות נוספים. ועוד.
על-רקע זה חשובה חשובה, עד למאוד מאוד הקמתה ותפקודה של נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות, שכן אחת ולתמיד יוכל ציבור אזרחי המדינה להשתחרר מהתדמית שדבקה (ואין אנו נוקטים עמדה, ככל וכלל, לעניין זה) לפרקליטויות השונות ולמערכת התביעה המשטרתית של מי "התופרים תיקים", למי שאין השלטון חפץ ביקרו. כפי שאמר וקבע, שופט בית המשפט העליון בארה"ב, לואיס דמביץ ברנדיס: "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר". ולנו - לנו רק נותר, להנהן במנוד ראש של הסכמה מוחלטת.