טובה צימוקי מ
ידיעות אחרונות מתארחת ב"מוסף לשבת" בסקירת המועמדים לכהונה בבית המשפט העליון, בוועדה לבחירת שופטים.
לפי כתבתה של צימוקי, הגם ששופטי ביהמ"ש העליון היוצאים, צפויים לסיים כהונתם במועדים שונים, הוחלט לבחור את כל ארבעת השופטים הצפויים להיכנס במקומם באחת, וזאת בכדי ליצור "עסקת חבילה", ופשרה בין האינטרסים השונים, כאשר כל גורם ממנה יקבל, במסגרת "עסקת החבילה" הזו, את המועמד המועדף עליו, ויצטרך להתפשר בנוגע למועמד שפחות מועדף עליו. היא כותבת:
"נכון להיום, זוהי רשימת המועמדים המסתמנת - על מקומו של השופט
סלים ג'ובראן מתמודדים השופטים המחוזיים
חאלד כבוב ו
ג'ורג' קרא.
לגבי שלושת המקומות האחרים, ההערכה היא כי מלבד
יוסף אלרון, הנחשב מועמדה של לשכת עורכי הדין, שופטי בית המשפט העליון רואים כמועמדים את השופטים המחוזיים
רות רונן מתל אביב,
יעל וילנר ו
רון סוקול מחיפה, ומיכל נדב מהמרכז.
לשרה
איילת שקד מיוחסות המועמדויות של השופטים פרופ' גידי ספיר מאוניברסיטת בר-אילן, מנחם "פכו" פינקלשטיין ויעל וילנר מחיפה,
עופר גרוסקופף מהמרכז ו
תמר בזק-רפפורט מירושלים".
צימוקי עוסקת בכתבתה במחלוקת העמוקה בין שרת המשפטים איילת שקד לבין נשיאת בית המשפט העליון, מריים נאור;
שקד בעלת האנג'נדה המתנחלית ימנית, שועטת כמו בולדוזר על מערכת המשפט, מינתה עד כה 150 שופטים, וחילצה חקיקה ימנית מתקיעותה, והביאה להעברתה בקדנציה הנוכחית.
צימוקי כותבת על שקד: "אסור לטעות בה. היא בעלת מחויבות ונחישות אידיאולוגית ימנית, שעיקרה מתמצה בחתירה לבית משפט עליון שמרני, שיתערב כמה שפחות בעבודת הממשלה והכנסת".
