ההתיישבות היהודית בארץ ישראל לפני חומה ומגדל הייתה רחוקה מאוד מההתיישבות שאחרי חומה ומגדל. רצף יישובים יהודים על "קו פרשת המים" הביטחוני והאזרחי של ארץ ישראל, המשפרים את השליטה ואת יכולת ההיאחזות האזרחית והצבאית בקרקע.
מכינים בהסתר את מרכיבי החומה, המגדל והמבנים מראש, ובלילה אחד בונים את הכל – ואין דרך חזרה, החוק העותומני מגן עלינו. לבריטים אין מה לעשות, והערבים – שיקפצו, ארץ ישראל ניתנה לישראל מדורי דורות, ולדורי דורות.
אבל גם את הבריטים לא עשו באצבע. השנה היא 1946, רק כמה שנים קודם לכן שישה מיליון מבני עמנו עלו כקורבן על מזבחם של רוצחים חולי נפש, ושלושה יהודים בריטים עתרו לבית המשפט העליון הבריטי בטענה שהאדמות עליהן הוקמו יישובי חומה ומגדל נרכשו תוך הונאת המוכרים, וכי הספר הלבן אסר באותה עת מכירת אדמות ליהודים, וכי היהודים ניצלו שיטות משיטות שונות על-מנת לרכוש אדמות והם עשו זאת בניגוד לחוק, ואותם עותרים טענו לפי סעיף זכ"ז לחוק הבריטי ועל כז"כ לחוק הבינלאומי, שהחוק העותומני לא תקף במקרים כאלה, ולכן כל היישובים האלה לא חוקיים ויש להרסם.
לא עזר כלום ולקראת סוף השנה הוציא בית המשפט הבריטי צו הריסה ליישובי חומה ומגדל. נשיא בית המשפט העליון הבריטי כתב בהחלטתו כי אין לעשות מהחוק פלסתר וחתם על הצווים, בתוך שלושה חודשים עלו טרקטורים על יישובי חומה ומגדל ולא נשאר מהם זכר. לא עזרו המחאות, לא עזרו ההפגנות הכל הלך.
מעין צבי, שרונה, גאולים, איילון, נווה איתן, כפר רופין, כפר מסריק, מסילות, דליה, דפנה, דן, שדה אליהו, מחניים, שדמות דבורה, שרשים, הזורעים, תל צור, כפר גליקסון, מעפילים, משמר הים, חמדיה, כפר נטר, נגבה, גשר, בית אורן, עמיר, כפר חטים, תל עמל (ניר דוד), שדה נחום, שער הגולן, מסדה, גינוסר, בית יוסף, משמר השלושה, טירת צבי, בני ברית (מולדת), עין השופט, עין גב, מעוז חיים, כפר מנחם, כפר סאלד,
צור משה, אושה, חניתה, שבי ציון, שדה ורבורג, רמת הדר, אלונים ביוני, מעלה החמישה, תל יצחק, בית יהושע, עין המפרץ.
הכל נמחק
השמועות הגיעו ליהודי אירופה אשר רובם היו מרוכזים במחנות העקורים שעל אדמת גרמניה, ממילא היה להם ספק אם לעלות לארץ או לחלופין להקשיב להצעות המפתות של הגירה לאמריקה ולדרום אמריקה, והרס חומה ומגדל, גם הסמל וגם הבתים עצמם, הסרט של הבתים עולים באש, הבתים שלהם עולים באש, שב ועלה אצלם, והם נכנסו לחרדה. הנהגת היישוב היהודי שצפתה הגדלה של האוכלוסייה היהודית בישראל בלמעלה מ-20% בעקבות מלחמה, שלחה נציגים למחנות העקורים, בן-גוריון בעצמו נסע אך הוא דיבר אל מגרשים ריקים. יהדות אירופה העדיפה את ארצות הברית. בכל פינה שמעת את המשפט "אנחנו כבר איבדנו בית אחד, ובישראל אנו נאבד את השני, חומה מוגדל? חומה ומחדל!! אנחנו נוסעים לאמריקה".
ייאוש תפס את ההנהגה היהודית, שרשרת היישובים האסטרטגים אבדה, היהודים הנוספים שהיו חשובים כל כך לביטחונה ולחוסנה של המדינה נכנסו לחרדה והמשיכו לאמריקה, התוכניות להכרזה על מדינת ישראל כמדינת היהודים ירדו לטמיון.
קצת פחות מ-10 שנים הפיחו יישובי חומה ומגדל תקווה ביישוב היהודי, תקווה למקוריות, לחריצות, לנחישות ולכשרון של היהודים שהתקבצו להם בארץ ישראל והפכו למוקד החדש של התגשמות הלכה למעשה של העם העברי, הפכו למוקד של הגנה וביטחון, מוקד של עבודת אדמה והנאה מפירותיה, הם רק לא לקחו בחשבו 3 יהודים "ליבראלים" ואת בית המשפט העליון הבריטי, אשר עשו פווווו והכל נמחק כאילו לא היה.
מי ייתן ויהיו לנו בתי משפט משלנו, מי ייתן ואף בית משפט זר לא יעשה פוווו ליהודים החוזרים לארצם גואלים את אדמתם ובונים את ביתם עליה.
