שמו הערבי של תל לכיש הוא תך א-דויר. שטח האתר הוא כ-124 דונם, והוא נתגלה על-ידי הארכיאולוג הבריטי ויליאם אולברייט ב-1926.
הארכיאולוג הבריטי ג'יימס לסלי סטרקי בצע חפירות בתל לכיש בין השנים 1932-1938. בחפירות אלה נחשפה הסוללה שהקימו האשורים בעת המצור על העיר כדי לאפשר לחיילים האשורים לעלות על החומה. כמו-כן, נחשפה סוללת עפר בחלק הפנימי של העיר כדי להקל על החיילים בתוך לכיש להגן על העיר. בשכבת החורבן נתגלו כ-400 חותמות מלך.
בבית שער קטן מהמאות 7-6 לפנה"ס. הארכאולוג סטארקי מצא כ-21 אוסטרקונים - חרסים ועליהם כתובות, אשר קיבלו את השם "מכתבי לכיש".
בחפירות הארכיאולוגיות שנעשו בשנת 2016 על-ידי אוניברסיטת תל אביב סביב שער העיר נחשף מקדש שער גדול מהמאה ה-8 לפנה"ס ובו סימנים המעידים על הרפורמה הדתית שערך המלך חזקיהו: קרנות המזבח המקומי נהרסו וחדר המזבח נאטם. זהו אישור לביטול הפולחן במקום בידי חזקיהו המלך, כפי שתואר בספר מלכים ב' - "הוא הסיר את הבמות ושיבר את המצבות וכרת את האשרה..." (מלכים ב', יח', ד').
רשות העתיקות ורשות הגנים והטבע השלימו את החפירה הארכיאולוגית במסגרת פיתוח גן לאומי תל לכיש . חלקו הצפוני של השער נחשף על-ידי משלחת בריטית ומשלחת של אוניברסיטת תל אביב, והחפירה הנוכחית חשפה את שאר חלקי השער. מחשיפה זו התברר שמדובר בשער הגדול ביותר המוכר בארץ מתקופת בית ראשון.
גובהו של השער היה 4 מטרים. היו בו שישה תאים - שלושה מכל צד, ובתווך עבר הרחוב הראשי של העיר. שטחו היה גדול ובחדריו נחשפו ספסלים עם מסעדי ידיים ולידם נחשפו ממצאים רבים ובהם קנקנים, מספר רב של יעים להעמסת תבואה ("סקופים"), וידיות קנקנים שעליהן הוטבע חותם, הנושא את שם הפקיד או חותם "למלך". על שתיים מהטביעות מופיע הכיתוב "למלך חברן", באחת נכתב "למלך" עם תיאור חיפושית שלה 4 כנפים, וטביעה נוספת נושאת את השם "לנחם עבדי" שהיה, כנראה, פקיד בכיר בימי חזקיהו המלך. נראה שהקנקנים הללו היו קשורים להכנות הצבאיות והמנהליות של ממלכת יהודה למלחמה בסנחריב מלך אשור שקרתה בסוף המאה ה-8 לפנה"ס.
השער נהרס על-ידי סנחריב מלך אשור בשנת 701 לפנה"ס. בחפירה נחשפו שכבות חורבן והרס ובהן ראשי חיצים ואבני קלע, שרידי המאבק האלים שהתנהל על כיבוש העיר.
סער גנור, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות אמר שמתוך החפירות מתברר שלכיש הייתה העיר השנייה בחשיבותה אחרי ירושלים.
