כל מי שמצקצק בלשונו ועובר לסדר היום ומתעלם מהזוועות והטבח שביצעו חייליו של נשיא סוריה, בשאר אל אסד, בעיר הסורית, חאלב, לפני יומיים בלבד, ברוצחם, בדם קר, זקנים, נשים וטף, שותף מבחינה מוסרית לרצח העם (הג'ינוסיד) המחריד שאירע בעיר סורית זו. כל אדם מוסרי, חייב להתקומם ולזעוק מרה ובראש חוצות, נגד רצח עם זה, אולם דומה, כי העולם בכללותו -
וראש וראשונה לו, העולם המערבי, על ארה"ב המשמשת כשופרו של עולם זה וכנס ודגל, לעולם מערבי זה - מעדיף להתכנס אל חסות האפילה והשתיקה ולעבור על רצח עם זה, בשתיקה ובהתעלמות מוחלטת.
מזה כמה שנים מתחוללת בסוריה מלחמת אזרחים עקובה מדם, שעה שרוב אוכלוסיית סוריה, המשתייכת לבני העדה הסונית, מתקוממת על אפלייתה הבולטת והיומיומית, ב ידי בני המיעוט העלאווי, השולט בסוריה. מאז שנת 1970 שולטת בסוריה מפלגת הבעת', כאשר מחודש יוני 2000 ואילך, מונהגת מפלגה זו, בראשות נשיא סוריה המכהן, בשאר אל אסד. מפלגת הבעת' הסורית מתבססת על בני המיעוט העלאווי, המהווה רק כ-11% מהאוכלוסייה. בני העדה העלאווית מחזיקים ברוב המשרות השלטוניות ותפקידי הקצונה הבכירים בצבא ובשירותי הביטחון. למרות שרוב האוכלוסייה בסוריה, הינה אוכלוסייה סונית, כאשר בני העדה הסונית מהווים קרוב ל-74% מתושבי המדינה הסורית, הרי אין הם זוכים לייצוג ראוי ולפילוח הולם והוגן, במוסדות השלטון ובמשרות הציבורית. יתרת תושבי סוריה מורכבת מיעוטים כורדים ופליטים פלשתינים, כאשר גם מיעוטים ופליטים אלה, הינם מוגבלים בזכויותיהם ולמעשה, ניתן לומר, כי הם חסרי זכויות לחלוטין.
למי ששכח נזכיר, כי בין התאריכים 16 בספטמבר ל-18 בספטמבר 1982, ערכו אנשי הפלנגות הנוצריות, במהלך מלחמת האזרחים בלבנון, טבח במחנות הפליטים בלבנון, בסברה ובשתילה, במאות מתושבי מחנות הפליטים הפלשתינים בסברה, שתילה, בורג' אל-בראג'נה ושכונת אל-פאכהאני, שבמערב ביירות. יוזכר עוד, כי כוחות הפלנגות נכנסו למחנה כחלק מהשתלטות צה"ל על מערב ביירות.
למרות שהטבח בוצע על-ידי הפלנגות הנוצריות, הרי נתפסה ישראל בעולם כמעורבת בו, שכן צה"ל שלט באזור והפלנגות נכנסו למחנות באישורו. טבח זה הביא לגינויים חריפים לישראל,ברחבי העולם ודרישה מישראל לסגת מלבנון באופן מיידי. בנוסף, הגיעו הגיעו נחתים אמריקנים וחיילים צרפתיים ללבנון על-מנת לנסות ולהרגיע את המצב. הטבח זה לא היה הטבח הראשון, במהלך מלחמת האזרחים בלבנון, כאשר קדמו לו מעשי הטבח בקרנטינה, בדאמור ובמחנה תל א-זעתר ומעשי טבח רבים ואחרים. בניגוד לקודמיו, הביא הטבח בסברה ושתילה תגובה משמעותית בעולם. נטענו טענות, כי תגובה זו מקורה בכך שהטבח בסברה ושתילה נתפס כחלק מהסכסוך הישראלי-ערבי, שעה מעשי הטבח הקודמים, נחשבו עניין לבנוני פנימי.
לפני מספר חודשים נחשפו, בידי ארכיון המדינה הפרוטוקולים החסויים של ישיבות הממשלה שהתקיימו בתקופת טבח סברה ושתילה. מפרוטוקולים אלה עולה, כי שר המשפטים דאז,
משה נסים, הבהיר לחברי הממשלה, כי וועדת כהן, שמונתה לחקור אירועי טבח סברה ושתילה, הצביעה על אחריות עקיפה מצד ישראל לאירועים בסברה ושתילה, כאשר לעניין זה אמר הוא, כי: "אם אכן מתברר שאלה אשר החליטו על-כניסת הפלנגות היו צריכים - על-פי המידע שהיה בידם - לחזות מראש שקיימת סכנה של טבח, ולא ננקטו צעדים למנוע את הסכנה, הרי מקבלי ההחלטות והמבצעים אחראים בעקיפין למה שבסופו של דבר קרה גם אם לא התכוונו לכך, ורק הסיחו את דעתם מהסכנה הצפויה... החשש מפני טבח היה צריך להתעורר אצל כל מי שהייתה לו יד בנעשה בלבנון".
מאום מחששות אלה אינו עולה אפילו על קצה מחשבתם של הרוסים וקובעי מדיניות החוץ של רוסיה. בלהיטותו הרבה של, נשיא רוסיה, ולדימיר ולדימירוביץ' פוטין, להחזיר לרוסיה מעמדה, כמעצמת על, אין בוחל הוא, בכל דרך שהיא שתנציח ותנכיח מעמדה של רוסיה כמעצמת על גלובאלית - לאחר שרוסיה איבדה מעמדה זה, עם התפרקותה של ברית המועצות, בתקופתו של מיכאיל סרגייביץ' גורבצ'וב, כך נהג - וממשיך לנהוג - פוטין בכל הקשור להתנהלותה של רוסיה, בכל הקשור לכיבוש -
ולא יעזרו כל "המילים היפות", מדובר בכיבוש ואפילו אם נשתמש, להפסת הדעת, במילה המכובסת "סיפוח" - חצי האי קרים והעמדת הממשל האוקראיני, בפני עובדות גמורות וכן נכונים הדברים, בכל הקשור לתמיכה המאסיבית והבלתי פוסקת שמעניק פוטין, לנשיא הבובה של סוריה, הלא הוא, בשאר אל אסד.
רוסיה החליטה, כי היא תהפוך סוריה,
לבסיסה הראשי והאסטרטגי, במזרח התיכון, אל מול ארצות הברית של אמריקה, העושה שימוש בטורקיה, כבסיסה הראשי והאסטרטגי, במזרח התיכון. לצורך כך נבנו נמלים עמוקים, המאפשרים פעילותן השוטפת של צוללות גרעין ענקיות, בנמלי טרטוס ולטקיה, כמו-גם הוקמו בסיסים צבאיים, המשמשים כשדות תעופה ומקומות אחסון לטילים, טנקים ורק"מים למיניהם ולסוגיהם השונים. אלמלא תמיכתה המאסיבית והבלתי פוסקת של רוסיה בנשיא הבובתי של סוריה, בשאר אל אסד, היו המורדים מנצחים - מזמן - במלחמת האזרחים המתחוללת בסוריה, מסלקים הנשיא העלאווי - המייצג מיעוט של 11% בלבד, מתושבי סוריה - מכיסאו והופכים סוריה למדינה דמוקרטית, לכל דבר ועניין.
ההתערבות הרוסית, מנעה הליך טבעי וצפוי של דמוקרטיזציה, שעברה והעוברת - גם כיום - על מרבית מדינות ערב ומאיימת גם על שלטון האמירים והטיראנים, במפרץ הפרסי, עד כדי סיכון הפונדמנטליזם הפרסי, השולט באירן.
רוסיה מנצלת זכותה להטלת וטו, במועצת הביטחון של האו"ם, כאשר בפעמיים האחרונות שעלתה לסדר היום הצעה של ארצות המערב, להפסיק המלחמה בסוריה, הורד הנושא, מעל סדר היום, "בזכות", זכות הווטו הרוסית. במקרה אחד "זכתה" רוסיה, ל"תנא דמסייע", בדמותה של סין שצירפה, גם היא, זכות הווטו שלה, לזכות הווטו הרוסית.
הגיע הזמן שהמערב יתעורר ויבהיר לרוסיה אחת ולתמיד ששאיפותיה הטריטוריאליות והגלובאליות, להפוך למעצמת על, אינן יכולות להצדיק, רצח עם - פשוטו, כמשמעו. הימים שבהם טבחו המתיישבים האנגלים, שיישבו המושבות בארצות הברית של אמריקה, באינדיאנים, טבח רבתי, כדי לפנות שטחי מרעה לעדרי הפרות שלהם, חלפו-עברו ופסו להם, מן העולם. מצלמות הטלוויזיה, מנציחות כל פינה נידחת, ברחבי העולם ואם אין מגיעות הן לשם, עושים זאת מכשירי הטלפון הסלולריים, בצורה מרשימה ויעילה.
התנהלותו של הנשיא הנבחר של ארה"ב,
דונלד טראמפ, מראה ומצביעה על סימפטיה רבתית, לרוסיה, בכלל ולפוטין האיש, בפרט. עם זאת, סימפטיה אישית אינה יכולה לבוא על חשבון אחריות ציבורית גלובלית. ארה"ב הינה עדיין -
חרף התנהלותו הפוליטית הכושלת והמבישה, בענייני מדיניות חוץ, של נשיאה - המסיים, בימים אלה, תפקידו ברק חוסיין אובמה השני - בגדר של מעצמת על גלובאלית ובתור שכזו, מצופה ממנה למנוע השתלטות של "הדוב הרוסי", על חלקים נרחבים מהעולם, כמו-גם הנחלת "המורשת הקולוניאליסטית הרוסית", ברחבי העולם.
יש לצפות, כי נשיאה הנבחר של ארה"ב, דונלד טראמפ, יבין סוף-סוף שאין מנהלים עולם, באמצעות ציוצי טוויטר וגם/או העלאת "סטטוסים" לפייסבוק. תפקידו של דונלד טראמפ - כנשיא ארה"ב - מחייב אותו לקבל החלטות הרות גורל, דוגמת צמצום המעורבות הרוסית, בעולם. הגם שיש לטראמפ חיבה וסימפטיה אישית, לנשיא רוסיה, ולדימיר ולדימירוביץ' פוטין, השרירי ובעל הסקס אפיל, המצליח להפיל בחן שמפזר הוא, ללא חסך, ברבים לא רק נשים הנוהות ונוטות אחריו, אלא גם פוליטיקאים מתחילים, המעריצים כוח, דוגמת דונלד טראמפ, חייב הוא, להבדיל ולבדל, בין סימפטיה אישית, לבין מחויבות ציבורית, כנשיא ארה"ב. זה יהיה מבחנו הפוליטי הראשון והמהותי של דונלד טראמפ, המתאמן - בימים אלה - "על יבש", בניהול מדיניות חוץ, בתפקידו החדש, כנשיא ארה"ב.
