זו לא הייתה רעידת אדמה וגם לא מהפכה. זה בסך-הכל היה דיל בין פוליטיקאית צעירה לבין שופטת בוגרת ומנוסה שהבינה, ככל הנראה, כי ללא קשר לשאלה מי יהיו השופטים שימונו לבית המשפט העליון, בסופו של דבר לא יחול שינוי מהותי בפסיקות ולכן חבל להיקלע לעימות פוליטי מיותר. עם זאת אסור להתעלם מן העובדה שגם שופטים הם רק בני אדם ויחסי חברות קרובים או יחסי קנאה מקצועית ואף שנאה בין שופטי בג"ץ מכהנים בוועדה לבחירת שופטים לבין מועמדים להיבחר עשויים להשפיע על התוצאה ויחסים אלה כנראה השפיעו.
נכון שכאשר משפטן מגיע לכהן בבית המשפט העליון הוא מביא אתו לא רק את כישוריו המשפטיים, אלא גם את השקפת עולמו שהוטמעה במסגרת החינוך שקיבל, אך תמיד ישפוט לפי הדין ותמיד יעמוד לביקורת מצד עמיתיו למערכת השיפוט. ומה יש לו לשופט פרט לשמו המקצועי הטוב ואיך יירשם בדפי ההיסטוריה המשפטית?. וכבר ראינו שופטים שנבחרו לבית המשפט העליון מתוך אמונה של הממנים אותם שיפסקו בהתאם לקו מסוים אך פסיקותיהם הביאו תוצאות הפוכות לאכזבתם הגדולה של שולחיהם.
פעמים רבות מגיעות לדיון בבית המשפט העליון, בעיקר בתפקידו כבג"ץ, עתירות בעלות משמעות פוליטית, העוסקות בנושאים השנויים במחלוקת ציבורית. מתוך התפתחות היסטורית הגענו למצב שלפיו יכול בג"ץ לבקר את הכנסת ואף לבטל חוקים במקרים שבהם החקיקה אינה תואמת את חוקי היסוד. בהחלטות מן הסוג הזה, בדרך הטבע, נמתחת ביקורת ציבורית מצד מי שהפסיקה של בג"ץ אינה לרוחו. אחת התוצאות החמורות של החלטות כאלה, היא היווצרות תדמית ציבורית כאילו בית המשפט העליון נטל לעצמו תפקיד לא-לו, וכי במסגרת המדיניות כי "הכל שפיט", הוא מתערב בכל נושא ובכל תחום, כאילו הוא המחוקק הניצב מעל הכנסת.
בעיני חלקים נרחבים של הציבור נראה בג"ץ, בעיקר מן הצד הימני של המפה, כבית דין "שמאלני" ועל-כן חלה במהלך השנים האחרונות הידרדרות מתמדת באמון הציבור בבית המשפט העליון. לפי סקר "המרכז לחקר פשיעה, משפט וחברה" שנערך בשנת 2008 ירד האמון בבית המשפט מתחת ל-50%. כיוון שמזה זמן רב לא נערכו סקרים נוספים בנושא זה צמחה ביקורת ציבורית רבה על החלטות בג"ץ, כמו בפרשת פינוי עמונה למשל, ונראה כי אמון הציבור בבית המשפט העליון הידרדר הרבה יותר. עובדה: המהלך שהובילה שרת המשפטים
איילת שקד נועד לבלום את הידרדרות האמון.
פרט לעניינים העקרוניים קיימת בעיה טכנית שראוי לתת עליה את הדעה ושבגללה כנראה לא יהיה שינוי במעמדו של בג"ץ בעיני הציבור, למרות צירופם של ארבעה שופטים חדשים שדעותיהם התאמו כנראה לרצונה של שרת המשפטים. רוב הדיונים בבית המשפט העליון מתקיימים בפני הרכב של שלושה שופטים. אך בנושאים מסוימים, במסגרת בג"ץ, יושב שופט יחיד. על-פי חוק בתי המשפט, הרכב השופטים נקבע על-פי החלטת נשיא/ה של בית המשפט העליון. עם זאת, בדרך כלל הרכב השופטים שיושבים בדיון נקבע בידי מזכירות בית המשפט באופן אקראי ולפי יומן בית המשפט. ולכן יכול בהחלט להיות שדווקא בנושא "ימני" ישפוט שופט "שמאלני" ובפועל אי-אפשר יהיה לכוון את התוצאות. וגם אם יגדל ההרכב לשלושה או חמישה שופטים, לא ניתן יהיה לקבוע מראש מי יישב בדין ומה תהיה התוצאה. בהרכבים מורחבים כאלה סביר להניח שיו"ר ההרכב יהיה שופט ותיק ולא חדש. במצב כזה יכול להיות שהחדש יהיה קול יחיד כנגד הרוב. כיוון שכך לא ברור על מה השמחה הרבה במחנה הימני.
נוכח הנסיבות האלה ואחרי שהשופטים החדשים יתחילו לשבת בדין ולפסוק את פסיקתם יהיה זה סביר מאוד להניח, כי מה שהיה הוא שיהיה והטיעון כי בית המשפט העליון הוא שמאלני לא ישתנה. כדי לשנות את המצב ולהחזיר ליושנה את עטרת האמון הציבורי תצטרך הנשיאה החדשה,
אסתר חיות, שתיכנס לתפקידה אחרי פרישת
מרים נאור השנה, להכין תוכנית עבודה אחרת, מעודכנת ומתאימה לנסיבות שהשתנו בעולם התקשורת, כדי שניתן יהיה להבהיר שהריבון במדינה הוא הציבור כולו ולא רק המחוקק, וכי יש לשמור מכל משמר את אמינות ומהימנות נתיב הפניה הישיר של הציבור הרחב אל הרמה הגבוהה ביותר של מערכת המשפט – בית הדין הגבוה לצדק.
