מקועקעים מדי

א. כתובות קעקע

נחתים אוהבים לקעקע את גופם, ומתלוננים שהזרוע מגבילה אותם; ולכן נרתעים מועמדים מלהתגייס אליה. "איננו חבורה של רוכבי אופנועים, או להקת רוק-נ'רול ...", קובע גנרל רוברט נילר, מפקד הנחתים. לדבריו, מדיניות חיל הנחתים מתירה לקעקע כ-70 אחוזים משטח הגוף, וזה אמור להספיק. בשנת 2016 הקלה מפקדת חיל-הים האמריקני את ההגבלות על קעקועים, וכיום זו המדיניות הנוחה ביותר בשירותים המזוינים האמריקניים. חיל-הים מרשה לקעקע את הצוואר, את אחורי האזניים ואת הזרועות. במארינס, לעומת זאת, מגבילים מאוד את הקעקועים, ואוסרים לקעקע את כל הזרוע ואת הרגליים. בנחתים מקפידים מאוד על הופעה. נאסר לקפל שרוולים, ונשים חייבות לאסוף את שיערן בהתאם לתקנות. בינתיים אוסרים לחלוטין לקעקע את הצוואר ואת הפנים. מדיניות הנחתים תשתנה בקרוב אם זה תלוי בגנרל רוברט נילר, מפקד הזרוע. הגנרל מצא בשיחות עם אנשי הגיוס של הנחתים, כי החיל מוותר על מועמדים ראויים רק בגלל שהם מקועקעים מדי. ואין המדובר בחריגה מעטה מהתקן בנחתים. לדעת נילר, קעקועים עודפים אינם הולמים תדמית נאותה של נחת.

ב. קשקשת

הגל הפתוח בקול ישראל בעקבות התקרית בצפון בשבת בבוקר הוכיח שוב, שהסוּגָה (ז'אנר) מיותרת ומטרידה. עד מאוחר בצהריים התפרצו כתבי התחנה, וסיפרו שטויות וזוטות, שלא הבהירו כמעט דבר, ורק הוגיעו את המאזינים, בעיקר, כיוון שמסיבות מובנות האפיל צבאנו את האירוע. כלומר, הרבה פטפטת ומעט מדי מוזיקה עד שהתישו את המאזינים. לכאורה, היה די בדיווח חדשותי מדי חצי שעה, שיתמצת את האירועים, ולא לטחון בלי הרף את הנושא, כמעט מבלי לחדש דבר. הבעיה אינה רק באירוע הזה, אלא ברוב המקרים, שהחליטו על גל פתוח. כנראה, הפחד מהמתחרים, כולל הטלוויזיה, מחייב את אנשי קול ישראל לקשקש בלי הרף, ולהמאיס את עצמם על מאזיניהם.

ג. חקירת התאונה

תחקיר הקרב האווירי בשבת בבוקר, שבו נפל מטוס אף-16 של חיל-האוויר, חיוני. הוא ילמד את החיל מה אירע, ולפיכך מה ניתן לעשות כדי למנוע הישנות נפילות כאלו. מצד שני, הדיווח התקשורתי יצר בדעת הקהל אווירה, שחיל-האוויר חסין ואין בו תקלות. צריך לזכור, מטוס הוא מערכת מורכבת מאוד, שעלולה להשתבש, אם בגלל תקלה טכנית, אם בגלל טעות אנוש, אם בגלל פעולות אויב ואם בגלל חוקי הפיסיקה. כך, תאונות ותקלות הנן שגרה בתעופה ובתעופה הצבאית. למרות שמושקע הרבה לצמצמן, אי-אפשר לבטלן. כלומר, למרות רצוננו, אין אפס ליקויים בתעופה.

ד. שלטון הגנבים

איני מאמין לתעמולה, שמפיצים אונרא - סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים - ושאר "ארגוני זכויות אדם" על המצב בעזה. זאת, בנוסף לעובדה הבסיסית, כי חמאס, כמו רשות הטרור הפלשתינית, מקיים מערכת, ששודדת את התושבים. עמוס פרלמוטר, מורי המנוח, מדען מדינה מבריק, קרא לשלטון כזה, קלפטוקראטיה (שלטון הגנבים). לזעקות השבר על משבר הומניטרי בעזה יש מטרה - לשבור את המצור על חמאס, להעשירו, ולהשכיח את העובדה, כי לארגון יש הון תועפות, אך הוא אינו מעוניין להיטיב בהם עם תושבי עזה, כפי שאמר ג'יסון גרינבלאט, השליח המיוחד של הנשיא דונלד טראמפ למזרח התיכון, אלא להכין מלחמה עלינו.

ה. הכריש

מישקה בן-דוד הוציא ספר מתח חדש, הכריש (הוצאת תכלת, 438 עמ', 98 שקל). איני מתכוון לבקרו, אלא להתייחס לתרחיש, שמתאר הספר בפירוט רב, מבלי לקלקל את הסוף, שימתין לקוראים. הכריש היא צוללת ישראלית, שהושלמה בנייתה במספנה גרמנית, והיא יוצאת בדרכה ארצה. בדרך מחמשים אותה בחשאי בחימוש בעל ראש-קרבי גרעיני. הכריש נועדה להיות נשק יום-הדין של ישראל. בכספות המפקדיה טמונות פקודות סודיות לרגע הנורא, שמגיע. פעם הגדירו מצב של ׳מקרה-הכל׳ - התקפה כוללת של כל ארצות ערב על המדינה. זה מה שקורה ב׳כריש': חוליית חמאס חודרת לקיבוץ בעוטף עזה, וטובחת באנשיו. כך נפתחת פלישה ערבית לישראל. במהלכה, מתמרדים ערביי ישראל וערביי יהודה ושומרון, ומכריזים על עצמאותם. רוסיה מצטרפת למלחמה בישראל, ומעבירה ראשים-קרביים גרעיניים לאירן, כדי שתירה אותם על ישראל. ארצות-הברית פועלת נגד ישראל, מטילה עליה אמברגו, ועוצרת את המנהיגות היהודית הפרו-ישראלית. רוב שטח המדינה נכבש. הצבא המצרי בפאתי גוש-דן, צבא ירדן פולש, ירושלים נפלה, הצבא הסורי בגליל, והגליל והנגב כבר אינם בידינו. מפקדות הושמדו, סוללות טילים נ"מ רוסיות, המוצבית בלטקייה, מסכלות את הפעלת חיל-האוויר, ומתקפת סייבר רוסית משתקת את המדינה. האם ייתכן תרחיש כזה? לדעתי, הוא אפשרי - כולל הסעיף האמריקני (חשבו על נשיא אנטישמי מסוגו של אובמה ...). הכריש ספר חשוב כיוון שהניח על השולחן את האפשרות, שיהיה תיאום בין-ערבי-מוסלמי, להשמדת ישראל, בהסכמת ארצות-הברית ורוסיה כשמלחמה משלבת פעילות של ארגוני הטרור עם צבאות ערב. כיוון שאני מניח, שתרחיש ׳מקרה-הכל׳ אפשרי, אנחנו נדרשים לבניין אחר של כוחנו הצבאי. כלומר, אסור לוותר על עוצבות טנקים במערך, למרות כל המחשבות, שעבר זמנן. אני מקווה, שלא נגיע ח״ו לשיתוף פעולה אמריקני-רוסי נגדנו בעת שנותקף על-ידי הערבים. זה מחייב פעולה יצירתית במוסקבה ובוושינגטון ולא ישיבה בטלנית על זרי דפנה לכאורה.