מי שעוקב אחר ההתפתחויות המשפטיות בשנים האחרונות, רואה מגמה ברורה לפיה הכיוון הוא יעילות, סיום מהיר של הליכים ורצון להקל בעומס המוטל על בתי המשפט. אך האם זו הדרך הנכונה והטובה ביותר לחקר האמת ולעשיית צדק.
כידוע, רוב התיקים הפליליים מסתיימים בהסדרי טיעון. העומס והרצון לסיים הליכים במהרה מובילים לכך ששופטי הערכאה הראשונה מעדיפים לגרום לצדדים להתפשר. הצד החלש - הנאשם - אשר יודע, כי עתידו תלוי בשופטי הערכאה הראשונה העמוסים לעייפה, מעדיף להתפשר ולא לקחת סיכון.
במצב זה, הצד החזק - התביעה - אשר בקיאה היטב בתחלואי המערכת, מנצלת טוב יותר את כוחה, בין היתר באמצעות הגשת יתר של כתבי אישום או ניסוחם לחומרה לצורך השגת הסדר טיעון עתידי, ובידיעה שהעניין לא יגיע לכדי בירור מעמיק. תופעה זו נפוצה דייה, עד כדי כך שהתביעה כבר יודעת מראש לזהות על-פי זהותו של הסניגור היכן תוכל להשיג בקלות הסדרי טיעון.
אין זה סוד, כי עונשו של מי שניהל הליך הוכחות חמור מזה של מי שבחר להודות במסגרת הסדר טיעון. האירוניה היא, שתיקון 113 אסר זאת מהפן המחמיר, ואולם הפרקטיקה השיפוטית מאפשרת זאת מהצד המקל. קרי: אין דינו של מי שהודה וחסך מזמנו של בית המשפט ומנע העדת עדים, כדינו של מי שלא עשה כן.
אם לא די בכך, ומתוך רצון להקל על העומס, נוספה עילת סגירה חדשה - הסדר מותנה, שלמעשה פועלת להגברת האכיפה ולפליליזציית יתר. במקביל, מרבית הערעורים על הליכי מעצר נדחים מטעמים טכניים ומבלי שזכו לדיון מעמיק מצד הערכאה העליונה ביותר, שכן כללי השיטה מצדדים ביעילות וסופיות הדיון. בשנת 2011 בוטלה זכות הערעור השנייה בהליכי מעצר, בנימוק שיש להקל מן העומס על בית המשפט העליון.
מדובר במצב המשפיע על רבבות אזרחים, שכן המשטרה עוצרת למעלה מ-60,000 איש בשנה - ורק נגד פחות ממחציתם מוגשים כתבי אישום. צריך לזכור, כי מדובר במי שנעצרים בעוד שעומדת להם חזקת החפות, וכי מעצר שווא עלול להביא להרס חיים - פשוטו כמשמעו. ההשלכות הקשות והבלתי הפיכות על מי שנעצר לראשונה, ילוו אותו כל חייו גם אם התיק ייסגר בקול ענות חלושה.
במצב הנוכחי, גורלם של עצורים מוכרע למעשה בבית משפט השלום, בידי שופטים עמוסים לעייפה, המכירים את היחידה החוקרת ואת נציגיה. לכן, יהיה זה ראוי לאפשר לשופט בלתי תלוי לעיין מחדש בהחלטות כה גורליות ואולי אף בלתי הפיכות. בתחום המעצרים
קיימת חשיבות עליונה לכך שדלתו של בית המשפט העליון תהיה פתוחה וזמינה ללא כל מכשול משפטי.
חשוב לשים לב לכך שבמסגרת החתירה ליעילות וסיום מהיר של הליכים, לא נחטא ונגרום לעוולות חמורות יותר. אסור לשכוח, כי עסקינן בדיני נפשות ממש, וכי בירור יסודי ומעמיק של הדברים אף תורם לשיפור השירות המוענק לכל אזרחי המדינה. וכשם שבתביעה ייצוגית מעודדים את האזרח להיות דון קישוט לטובת הציבור, כך צריך לגרום לנאשמים שלא לפחד לנהל עד תום הליכים פליליים.
