גוש חוסם היא בדותה. אין דבר כזה. זאת הייתה מטפורה שהתמרדה והפכה למציאות מדומה. גוש, באנגלית LUMP, יכול לחסום. הוא מהודק. באנטומיה הוא עלול לסתום קנה, עורק, להתביית ברקמה בריאה. לא אוספים אותו משס"ה גידים ורמ"ח אברים ומחברים אותו ועושים ומצרפים אותו להווייה שתכליתה הוא TO BLOC! בעפר הוא לא חול מכאן, ואדמה משם, וחצץ מהיכן, וכורכר מלהד"ם. הוא אחד. בימי הקוטב הוא קפוא תחתיו, לא מים שהביאו אותם מצפון ומדרום וממזרח וממערב. גוש קרח. בנהר, יכול למנוע מאוניה לחתור הלאה, אבל לא מפני שמישהו מנהל את חלקיקי הקרח כדי לחסום אניות אלא מפני שגוש הוא חסר כל רצון כזה ואטום לכל מניפולציה. הוא ישנו. וזהו.
ועכשיו, אם נשוב מן המשל אל הנמשל שהיה לשנינה בימים אלה בארץ, נאמר שיש מפלגות המצטרפות האחת אל השנייה כדי להבטיח רוב בכנסת לאישור כינונה של ממשלה. למשל בימים בהם ישבו נציגי מרץ בממשלה עם נציגי הליכוד, הם לא היו כגוש אחד, לא ימין ולא שמאל, אלא פדרציה של אינטרסים שלטוניים שחברה יחדיו כדי לנהל את המדינה. היה משא-ומתן. מפלגה נתנה. מפלגה קיבלה. מי שלא נתן לא קיבל. מי שלא קיבל לא נתן, נשאר מחוץ למעגל עם אחרים שללא תלות בהם לא קיבלו ולא נתנו גם הם. חרדים למשל, היו פעם נושאים ונותנים עם מי שהקים ממשלה ופעם אחרת עם מישהו אחר שהקים ממשלה. גם המפד"ל. גם הליכוד. גם שינוי. גם השומר הצעיר. גם מפא"י. כך היה.
כך גם היום. מי שיישא וייתן בהצלחה עם מי שייתן ויקבל בהצלחה ייצור רוב שלטוני ויקים ממשלה. מי שלא, לא. ייתכן שמי שאומר היום כי לא יישא ולא ייתן - יישא גם ייתן מחר, ויתכן שמי שאומר בנקיטת חפץ שהוא יישא וייתן, ימצא עצמו כופר במה שהוא נשבע, מפני שבמציאות בה מחלקים משא ומתחלקים בנתינה עם הרבה שותפים, כבר נתנו מה שפלוני רצה למישהו אחר ולא נותר לו אלא עלבונו והליכה אל ספסלי המחאה. כבר היו דברים מעולם, ועוד יהיו דברים לעולם כל עוד הנוף השלטוני בישראל הוא מפלגות מפלגות שלאף לא אחת מהן יש יותר מרבע +- ולרובן בין 4 ל-10 מתוך מאה ועשרים.
תהיינה מפלגות שתהיינה תמיד שותפות. תהיינה אחרות שתתקשינה תמיד להיות שותפות, אבל אין ולא היו ולא יהיו גושים מלכתחילה אפילו לא בדיעבד, וכל האומר כי המאבק היום על השלטון הוא בין גושים אינו אומר דברים כהווייתם. המאבק הוא על מי ירכיב ממשלה עם מי שייאות במשא-ומתן לקבל על עצמו את המנהיגות של מי שיכול להרכיב ממשלה, מן היקב של כל חברי הכנסת ומן ומן הגורן של כל מי שמוכן. היתר הוא כסות עיניים. תעמולה מופרכת.
המציאות היא שכל ראשי המפלגות, הקטנות יותר והקטנות פחות, מנצחות על מערכות בעבור עצמן, רק בעבור עצמן, וכל רשימה שאינה שלהם היא יריבה, וכל מי שיהיה שותף מחר הוא או יהיה או לא יהיה. הרשימות היהודיות לוחמות על כל אחת על מיצובה, הרשימות של ערביי ישראל כהנה, ואחר שתינעל הקלפי ויראה כל מתמודד במה זיכו אותו הבוחרים, ועל-פי מה יימדד, תתחיל תנועת המלקחיים ומי שיילכד יילכד, ומי שלא רוצה, או לא יכול, או לא רוצים בו, או הוא לא רוצה באחרים, ייפטר. היתר הוא בלוף.
