האונייה "קאטינה", ועל סיפונה כ-1,200 מעפילים בפיקודו של ד"ר זליק פאול, הגיעה אל חופי הארץ באביב 1939, בתום קרוב לשלושה חודשים של מסע תלאות דרמטי. סיפורה של ה"קאטינה" נדחק מדפי ההיסטוריה ורק מעטים יודעים ומכירים סיפורה.
בימים אלה מלאו 80 שנה להגעתה של אניית המעפילים "קאטינה" לחופי הארץ. לציון האירוע נערך (א' 5.5.2019) באודיטוריום כפר הנוער רזיאל, בהרצליה, ערב "גבורה ומנהיגות בים סוער - 80 שנה לקאטינה", שבא לספר סיפורה המרתק ורב העלילות של אניית מעפילים זו. בין המשתתפים באירוע, שלושת ילדיו של מפקד האונייה ד"ר ראובן זליק פאול: שרה שריג, שולמית ("מיקי") קורן, אמו של הצלם הידוע זיו קורן, ואחיה התאום נועם פאול, וכן בני משפחות מעפילי האונייה שהגיעו מכל רחבי הארץ. רגע מרגש במיוחד במהלך הערב היה כאשר הוענק אות הוקרה והצדעה לדינה טירס, אולי היחידה מבין מעפילי "קאטינה" הנמצאים בחיים. דינה היא אמו של תת-אלוף (מיל.) עודד טירה שאף הוא נכח באירוע.
נשיא המדינה ראובן ריבלין שיגר לבאי האירוע ברכתו וזו הוקרנה על גבי מסך האודיטוריום. כן נשאו דברי ברכה
יצחק הרצוג, יושב-ראש הסוכנות היהודית ו
יוסי אחימאיר יו"ר מכון ז'בוטינסקי.
ערן סגל, נכדו של משה סגל שהיה אחד המעפילים ב"קאטינה", שחקר את נושא אניית קאטינה, גולל בפני באי האירוע את השתלשלות האירועים במסעה רב התלאות של הקאטינה. חשוב לסייג ולצין כי לא הכל ידוע בפרשת קאטינה. יש עדויות סותרות של מעפילים לגבי מה שהתרחש במסעה של הקאטינה וגם לגבי מספרי המעפילים יש דעות שונות. מסע האוניה קאטינה היה אמור להימשך כשלושה שבועות לכל היותר אולם הסתבך ונמשך כשלושה חודשים. רבים ממעפילי ה"קאטינה" חוו במהלך המסע חוויות קשות וכנראה אף טראומתיות ואולי בשל כך מיעטו לספר על הקורות אותם במהלך מסע האוניה. בקאטינה, שנועדה להכיל עד כ-300, איש נדחסו כ-800 נפש ובהמשך ההפלגה צורפו אליה נוסעים נוספים.
הצפיפות הייתה איומה ובלתי נתפסת. כמות האוכל שהוקצבה לכל נוסע הייתה זעומה ורבים מהנוסעים סבלו ממחלות ים, מבחילות והקאות, ממחלות מעיים למיניהם, מגירוד בשל פישפשים ודומיהם. היו גם מקרים של הטרדות מיניות כלפי נשים באונייה. על-רקע סיר לחץ זה לא פלא שפרצו לעיתים קרובות חיכוכים ומריבות ואף תגרות ידיים בין הנוסעים. במבחן התוצאה מסע ההעפלה של אנית ה"קאטינה" למרות תלאותיו והסתבכויותיו הרבות הצליח בסופו של דבר ורוב רובם של מעפילי אונייה זו הגיעו לחופי הארץ. יש המייחסים זאת למנהיגותו הנחושה והדבקות במטרה של מפקד האונייה ד"ר ראובן זליק פאול.
רקע להפלגת קאטינה
בעקבות הסכם מינכן שנחתם בספטמבר 1938, שקבע שחלקים מצ'כוסלובקיה יועברו לידי גרמניה הנאצית, וההבנה שגרמניה הנאצית מתחזקת ומתפשטת, הוגבר הלחץ על התנועות הציוניות-חלוציות שחבריהן רצו לעלות לארץ.
בשנות ה-30 של המאה העשרים, יזמה התנועה הרוויזיוניסטית - ברית הצה"ר, בית"ר ואצ"ל, את עליית "אף על פי", עליה "בלתי לגאלית", במסגרתה הגיעו ארצה כ-30 אניות שהביאו על סיפונן כ-20 אלף מעפילים. אחת מספינות אלה הייתה ספינת ה"קאטינה". למסע הפלגתה לארץ ישראל נרשמו כ-800-600 נוסעים יהודים יוצאי צ'כוסלובקיה, פולין רומניה הונגריה ועוד. במחצית ינואר 1939 התרכזו הנרשמים בעיר ברנו שבצ'כוסלובקיה. בסדר מופתי עלו מאות הנרשמים להפלגה על רכבת בצ'כוסלובקיה. כאן, בתחנת הרכבת בצ'כוסלובקיה, למרות הקור העז ששרר באותו יום, הגיעו רבים מבני משפחתם וחבריהם של היוצאים לארץ להיפרד מהם, כשהם מנופפים לשלום בעת שהרכבת ובה מאות מעפילים החלה לנסוע. מן הסתם היו שם גם דמעות. וכעבור יומיים הגיעו המעפילים לנמל הרומני קונסטנצה.
עוד באותו יום עלו המעפילים לאניית קאטינה שעגנה בנמל קונסטנצה. המראה שנגלה להם היה לא מלבב. הייתה זו אונייה עלובה למראה בת 2000-1500 טון, היה בה מקום ל-300 איש לערך אולם נדחסו ועלו אליה כ-800 איש. ואז כשנשלמו ההכנות לקראת הפלגתה של ה"קאטינה", ביום ההפלגה נודע כי איש האצ"ל נתן קאלפוס שהיה אמור לפקד על האונייה לא הגיע. התברר, כי נעצר על-ידי הבריטים. נציב בית"ר בפראג פנה אל ד"ר ראובן זליק פאול, רופא צעיר מריגה שסיים לא מכבר את לימודי הרפואה בפראג, וביקשו לפקד על האונייה.
פאול שהיה בן 26 וללא רקע בימאות סרב, ורק פנייתו של זאב ז'בוטינסקי ראש בית"ר ("אם ד"ר פאול לא לוקח את האונייה, האונייה לא יוצאת") גרמה לו להיענות. ב-18 בינואר 1939 בשעות אחר-הצהריים תחילת שעות הערב יצאה הקאטינה מנמל קונסטנצה ועל סיפונה 738 מעפילים. בנמל וורנה בבולגריה מצטרפים לאניה עוד כ-40 מעפילים. רוב הנוסעים ב"קאטינה" היו צעירים אך היו גם כמה קשישים וילדים וכ-150 נשים.
חלק ניכר ממעפילי "קאטינה" היו אנשי בית"ר אולם היו על האונייה גם קבוצות מתנועות אחרות כמו "מכבי", "השומר הצעיר", "הנוער הציוני" "החלוץ" ועוד. על-פי התוכנית הייתה אמורה האונייה לצאת מקונסטנצה אל מיצרי דרדנלים ולהגיע לנמל איסטנבול להצטיידות בפחם ובמזון ובמי שתיה ומאיסטנבול תיכנס לים התיכון תערוך חניית ביניים ביוון ובקפריסין ומשם תפליג היישר לחופי הארץ. האונייה נרכשה מסוחר אניות בשם דווריס. צוות האונייה כלל כ-10 איש, רב חובל מלחים ואנשי תחזוקה יוונים אף הם.
רבים חלו והקיאו
כבר בלילה הראשון להפלגתה נקלעה הספינה הקטנה לסערת גלים שטלטלה אותה אנה ואנה בחוזקה עד כי דומה כי האונייה הולכת לרדת למצולות. האנשים היו דחוסים נאחזים אחד בשני. הצפיפות הייתה נוראית. רבים מהנוסעים סובלים מבחילות וסחרחרות ומקיאים. בלילה השני שוב פוקדת את האונייה סערה ושוב רבים מהנוסעים סובלים מבחילות ומקיאים. כאילו לא די בכך התגלה כי חלק מרצפת האונייה הוצף במים. התברר כי מיכל המים הגדול לשתייה (מים מתוקים) שהיה מוצב במחסן המזון נסדק ורוב המים בו דלפו החוצה. המים הרטיבו את צנימי הלחם, והביסקוויטים ומוצרי מזון נוספים שהיו במחסן והפכו מוצרי מזון אלה לעיסה והיה צורך לזרקם לים.
אנשי צוות האונייה הלחימו את מיכל המים הסדוק ולתוכו הוכנסו מי ים מלוחים. הנוסעים נאלצו מעתה לשתות תה עם מים מלוחים ולבשל מרק וכדומה במים מלוחים. כעת המחסור במזון מורגש היטב באונייה. לנוסעים ניתנות מנות מזון קצובות זעומות. חוסר במזון ואיכות ירודה של מזון נותנים את אותותיהם. רבים מהנוסעים סובלים ממחלות מעיים, משלשולים ומהקאות. השירותים שהיו על האונייה כמובן לא הספיקו לכ-800 הנוסעים, שרבים מהם כאמור שלשלו והקיאו. בספינה הקטנה והדחוסה מורגש ריח צחנה של שתן צואה וקיא.
לד"ר פאול, שהיה כאמור רופא בהשכלתו, ולאנשי מפקדתו ברור היה כי בתנאים אלה לא תגיע הנסיעה ליעדה לארץ ישראל ועל כן ניסו לקבוע באונייה משטר של ניקיון.
ב-6 בפברואר 1939 פוגשת הקאטינה במקום שהוסכם בספינה ארטימיסיה שנועדה להעביר את המעפילים לחופי הארץ. ראשונים מועברים לארטימיסיה הקשישים הילדים וכמה נשים הרות בסך-הכל כ-240 נוסעים. הארטימיסיה הפליגה לכיוון חופי הארץ ובהתקרבה לחופי הארץ הועברו הנוסעים בסירות חתירה לכיוון חוף הרצליה. שם נאספו על-ידי פעילי עליה. רוב הסירות הונחתו בהצלחה, אולם 17 מעפילי סירת החתירה האחרונה נתפסו על-ידי הכוחות הבריטים. אוניית ארטימיסיה נתפסה והוחרמה.
באותה עת "קאטינה" עם יתרת המעפילים ממתינה באזור קפריסין לשובה של ארטימיסיה לסבב הורדה נוסף אולם לשווא, בינתיים מופיעים מטוסים בריטיים בשמי הים חגים מעל הקאטינה וככל הנראה מצלמים אותה. מצבה של ה"קאטינה" חמור, הקשר בינה לארץ ולמרכז העלייה באירופה נותק. גם מלאי המזון אזל. פיקוד האונייה מחליט לחזור ליוון. בינתיים מתגלה חולה דלקת קרום מוח באונייה, זהו בית"רי בן 19 מווינה בשם דרוקר שכעבור ימים ספורים נפטר. לא חלפו יום יומיים והתגלה חולה נוסף - שיינפלד שמו, אף הוא הוא צעיר בן 19 איש בית"ר. וגם הוא נפטר תוך ימים ספורים. מותם של שני הצעירים תוך שבוע משרה על הנוסעים אווירה של דכדוך וייאוש. על תורן האונייה מונף דגל שחור סימן למחלה מדבקת כל הנמלים סגורים לפניה.
ה"גיפו" ב' מגיעה לעזרת "קאטינה" ושוקעת
בדרך לא דרך מצליח זליק פאול מפקד ה"קאטינה", להתקשר עם מרכז העלייה באירופה. הוא מדווח ומתריע על מצבה הקשה של אוזנייתו. לעזרת קאטינה נשלחת אניית מעפילים שהייתה באזור בשם ג'יפו ב' ובה 750 כ-עולים שהפליגה מקונסטנצה ובה כמויות מזון רבות שאמורות להספיק לשתי האניות. גייפו היא אניית סוחר בת 1,500 טון שהניפה את דגל פאנמה היא הסיעה 750 עולים רובם יוצאי פולין. חלק מהם גדול מהם היו אנשי בית"ר, אולם היו עליה גם מעפילים מתנועות אחרות. שתי האניות קאטינה וגייפו נפגשות במקום מוסכם ומוצרי מזון ותרופות מועברים מג'יפו ב' לקאטינה.
בתיאום עם מרכז העלייה באירופה סוכם כי קאטינה תפליג מיד לארץ ותוריד נוסעיה בחוף נתניה ואילו ג'יפו תפליג בעקבותיה כעבור יום יומיים. אלא שהתוכניות שונו לאחר שנודע כי ג'יפו עלתה על שירטון על סלע ענק באזור כרתים. עתה הוזעקה לעזרתה אניית קאטינה. מתוך הבנה שגייפו עלולה לשקוע תוך שעות ספורות הוחל במרץ בפינוי כ-700 נוסעי ג'יפו ב' והעברתם ל"קאטינה". עם ערב היו כל נוסעי ג'יפו ב' על סיפון האונייה קאטינה. שני מלחים שנשארו אחרונים על האונייה ירדו עמה למצולות ים.
כעת היו על ה"קאטינה" כ-1,241 נוסעים. הצפיפות הייתה מחרידה ובלתי נתפסת ומנות המזון היו קצובות וזעומות. סיר הלחץ על האונייה הקטנה הדחוסה נתן אותותיו, ופרצו מריבות ותגרות ידיים בין אנשי ג'יפו ב' לאנשי "קאטינה" שהיו כעת כולם על אונייה קטנה אחת - הקאטינה. הקאטינה התקרבה לחופי נתניה והצליחה להנחית 700 מעפילים, ואז הוארו זרקורי ספינות המשמר הבריטיות והניסו אותה שוב ללב ים.
אנשי ההגנה קולטים מעפילי אניית "רויזיוניסיטית"
"קאטינה" חזרה לפיראוס, הפליגה שוב וב-14 באפריל הגיעה לחוף כפר ויתקין, שם נעזרה בספינה קטנה בשם "פאנגיאה קוניסטריו". אנשי צוות "פאנגיאה קוניסטריו" לא הצליחו ליצור קשר עם צוות ההורדה של בית"ר, אבל רב החובל של "פאנגיאה" זיהה איתותים מהחוף. האיתותים היו מצוות של "ההגנה", שהמתינו לאוניה אחרת "אסימי". למרות הבלבול אנשי ההגנה סייעו למעפילים לרדת ולהגיע לחוף והמעפילים נשלחו לכפר ויתקין, שם קבלו מקום לינה. רק 365 מעפילים הספיקו לרדת, השאר נתפסו על-ידי הבריטים ונעצרו.
סיפורו של זליק פאול בארץ
אין ספק כי אחת הדמויות המרתקות בסיפור ה"קאטינה" הוא מפקד האונייה ראובן זליק פאול. רופא שהפך להיות מפקד אונייה. זליק נולד בלטביה ולמד רפואה בצ'כוסלובקיה. לאחר שהעלה לארץ את אניית הרוויזיוניסטית "קאטינה" נתפס על-ידי אנשי ההגנה ויש אומרים כי הייתה כוונה להעבירו לבריטים. הוא היה מבוקש על-ידי הבריטים והתקשה לעסוק במקצועו כרופא. "חיפשו אותו בבתי חולים בארץ", מספרת בתו שולמית (מיקי) קורן באתר הקשר הרב דורי. "למרות היותו רופא עבד בקטיף תפוזים בניקוי מכלי ענק בבית חרושת צ.ד (למיצים וריבות).
באחד הפעמים הגיע לבקר את חברו הטוב ברמת גן ופגש את חיה קולר אחותו של החבר שאותה הכיר כבר בגימנסיה בריגה. כעבור חודשים אחדים נישאו וקבעו את מקום מושבם ברמת גן שבה גרו עד יומם האחרון. "מיקי" קורן מספרת כי אימה חיה פתחה בחודש מרס 1935 את הגן הפרטי הראשון ברמת גן שפעל 57 מחזורים ברציפות. על אביה היא מספרת כי "הקשיים של אביה נמשכו שנים רבות. ב-1958 החליף מקום עבודתו כרופא ופוטר זמן קצר אחר כך בגלל עברו הרביזיוניסטי.
