פולין אינה מוכרת מההיסטוריה כמדינה שבדרך כלל אוהבת או מכבדת יהודים, אעל-פי שיש בה גם יוצאים מן הכלל. בכ-200 השנים האחרונות, רשומים בספר היחסים היהודי פולני מקרים רבים של פוגרומים, התעללות ופגיעה בזכויות אזרח של יהודים בפולין. אמנם, ראוי לסייג חלקית דברים אלה בשל השינויים הרבים שעברו גבולות פולין בתקופה זו, מחמת המלחמות הרבות שהתחוללו במזרח אירופה והיו תמיד עילה לשינויי גבולות ולמעבר חבלי ארץ מריבונות אחת לאחרת - רוסית, גרמנית, אוסטרית, הונגרית, פולנית, אוקראינית, בלרוסית ובלטית. עיצוב הגבולות הנוכחי הוא בעיקר תולדת השינויים שהתחוללו באזור בשתי מלחמות העולם וביניהן, ובעידן השליטה הסובייטית על מזרח אירופה בימי המלחמה הקרה. יהודים, צוענים וחסרי בית לאומי אחרים, היו מושאי הסבל העיקריים, שהגיע לשיאו במלחמת העולם ה-2. אוקראינים, פולנים וקהילות פורעות חוק אחרות במרחבים העצומים של טריטוריות אלה, היו שותפים פעילים למסעות המלחמה והרצח שביצעו המדינות הלוחמות. לעיתים קרובות סייעו להן רבות ברדיפת יהודים או יזמו אותן בעצמן. היו גם מקרים אחרים, בהם "חסידי אומות עולם" מקומיים, העניקו מחסה ומסתור ליהודים והצילו יחידים וקבוצות מטבח או פגיעה חמורה; אלה היו המיעוט והיוצאים מן הכלל.
לדעתי אין זה מקרה שהגרמנים הקימו את מחנות המוות העיקריים שלהם בפולין. אני מייחס זאת בעיקר לשתי סיבות: פולין הייתה המרכז היהודי הגדול באירופה ערב מלחמת העולם השנייה. מרכז זה מנה למעלה מ-3.5 מיליון נפש שהוו למעלה מ-50% מהיהודים שהתגוררו במזרח אירופה. מבחינה אסטרטגית, ישבה פולין בין חזית המזרח לחזית המערב, קרוב למרכז השליטה הגרמנית, על צמתי-דרכים שהפכו את שינוע המיועדים להשמדה לנוח יחסית למימוש. ערב המלחמה, כללה פולין חבלי ארץ שבהם הייתה אנטישמיות פעילה ונפוצה שנאת היהודים. ניתן להעריך שנתוני-פתיחה אלה נחשבו אצל הנאצים לנוחים ומסייעים להוצאתו לפועל של "הפתרון הסופי", שהיה הפרויקט המרכזי של הגסטאפו על שלוחותיו.
בנקודה אחת יש ממש בטענות הפולניות:
רעיון מחנות המוות והיוזמה להשמדה השיטתית של יהודים, היו גרמניים ולא פולנים. אולם, הפעילות הנאצית זכתה לתמיכת רוב האוכלוסייה הפולנית, שרובה תמכה פסיבית או הסתפקה בתמיכה עקיפה - הלשנה, הסגרה, הפללה ועוד. מאידך-גיסא,
עדויות שונות מצביעות על רצח של כ-200 אלף יהודים על-ידי פולנים בזמן המלחמה ובעת ההשתלטות הקומוניסטית על פולין לאחר מפלת גרמניה1. טענה זו מנסים הפולנים להפוך כיום לפתח מילוט מוסרי, כלכלי ופוליטי לעצמם, מן האשמה הרובצת עליהם באופן ישיר או עקיף.
עלייתם לשלטון לאחרונה של גורמים לאומיים בפולין, מחזקת מגמה זו. אולם, נראה שהחיזוק והתימרוץ העיקריים נובעים בשנים האחרונות במיוחד מהעובדה ששיפור הקשר בין ישראל והעם היהודי לפולין, מביא לכך שיהודים רבים מבקרים בה, מסיבות לאומיות, כלכליות או סנטימנטליות משפחתיות. ביקורים אלה וספיחיהם, מעוררים בקרב חלק מהפולנים, במיוחד כאלה "שנטלו" לעצמם רכוש יהודי, חשש מתביעות החזרה או פיצוי על מעשים אלה. נטילת (החרמת, שדידת) רכוש יהודי והרצון להחזיק בו ו"לבטחו" פוליטית נגד כל הסוגים תביעות-החזר או פיצוי, הם, ככל הנראה, מחוללי העילה המרכזית להתנגשויות המילוליות בין דוברים רשמיים משני הצדדים.
ישנן עדויות (בחלקן של אנשים שחיים עדיין בתוכנו) שבמלחמה ולאחריה התחוללה - תודות לתופעת ההשמדה והבריחה ההמונית של יהודים, אזרחי פולין - השתלטות עויינת, נרחבת, של פולנים ומוסדות פולניים על רכוש יהודי רב. המדינה הפולנית ואזרחיה, שזכו בהון עתק מן ההפקר ומהרדיפות מתנכרים לכך כיום ומסרבים לפצות ניצולים או את שאריהם על מעשים אלה. זו
כבר מדיניות נבזית, הכלולה בתוכחה הנבואית של אליהו למלך אחאב: "הרצחת וגם ירשת"? התופעה בכללותה שכיחה למדי באירופה כולה, אך מטבע האירועים בולטת וחזקה במיוחד בפולין. גודלה של הקהילה היהודית ד'אז ומצבה הכלכלי הטוב יחסית, לצד מעורבות בפעילות כלכלית מגוונת, הפכו תהליך פולני זה "לעסק מכניס" שאין מוכנים "להפקירו".
אנטי ישראל
אפשר שפולין מסרבת להכיר באחריותה לנזקים שנגרמו ליהודים, גם כחלק מהתפיסה המבקשת לבדל אותה מגרמניה, שהכירה בחובתה לשלם פיצויים ליהודים על פגיעה גופנית ונזקים לרכוש. אולם, בעיני זהו טיעון עלוב למדי. במקום לבדל את הפולנים מהשותפים הגרמנים הנאצים,
הם קונים בכך לעצמם "דראון-עולם" בכותל המזרח של קלגסי העם היהודי בשואת אירופה.
אפשר להבין את הזהירות הפוליטית בה נוהג ראש הממשלה נתניהו בסוגיה זו. היחסים הפוליטיים המורכבים של ישראל עם הקהילה האירופית, על-רקע המחלוקת בשאלות יישוב הסכסוך הישראלי-ערבי, מכבידים עליה מבחינה כלכלית ופוליטית. הם נעשים מורכבים עוד יותר בשל הניגודים החמורים של אירופה (נאטו) עם ממשל טראמפ בארה"ב. הפתרון המבריק שמצא לכך נתניהו, היה לנצל חילוקי-דעות ועמדות בין מזרח אירופה למערבה, לגיבוש "גוש חוסם" של מדינות: צ'כיה, הונגריה, פולין וסלובקיה ("וישגראד")
2. מדינות אלו מציגות עמדה משותפת ושונה מעמדת מרבית המדינות האחרות במוסדות הקהילה, ומאזנות בין היתר גם את מדיניותה האנטי-ישראלית. בד-בבד הן מנצלות את הקשרים הטובים של ישראל עם ארה"ב לקידום אינטרסים שלהם מול הממשל האמריקני, תוך עקיפת המסלולים הרגילים של מוסדות הקהילה. הפורמט עובד היטב בשנים האחרונות. סיבוכים עם פולין אינם משרתים את ישראל ופולין שמודעת לכך היטב עושה שימוש ציני בשיקולים אלה לשירות האינטרסים הבזויים שלה.
לדעתי,
אסור לישראל לוותר לפולין בסוגיה זו. עניין זכר השואה, ייצוג הנספים, לימוד הנושא והשלכותיו ועוד, מושפעים כולם מעמדותיה העקרוניות והמוסריות של ישראל. פולין בוחנת את נחישותנו. אם תתרשם שהנזק שייגרם לה מסירובה לנהוג בהגינות ובדרך ארץ כלפי אזרחיה לשעבר וצאצאיהם עשוי להיות גדול, סביר שתשקול מחדש את עמדתה.
חשוב לשכנע את פולין ואת העולם בכלל ש
עמדת פולין איננה הוגנת ואיננה מוסרית. שכן, קיים הבדל מהותי בין הכרה פולנית במעשים חריגים כלפי יהודים, לבין קבלת אחריות טוטלית לשותפות עם הנאצים בתוכניות ההשמדה שלהם; עניין שכבר הוסכם בין הצדדים. לשם כך על ישראל להניע
פעולת חקר ממוסדת ומסובסדת של העם היהודי להכנת היסטוריה כתובה ומצולמת של אירועי רדיפת יהודים בפולין במלחמה ולאחריה, תוך
בידול והדגשת "התרומה" הפולנית הישירה - מוסדית ופרטית - לפגיעה ביהודים. בעבודה זו ישותפו גם חוקרים לא יהודיים. חומר זה יופץ ויועמד לעיונם של כל המעוניינים לדעת את האמת בפולין ומחוצה לה ויעמיד אחת ולתמיד את הוויכוח הסמנטי-פוליטי הקיים על קרקע עובדתית מוסמכת. במקביל תציע ישראל לפולין להקפיא את הדיון המיידי, עד לסיום עבודה זו ופרסום תוצאותיה, שכן הדיונים כיום נסמכים על תיעוד ועדויות חלקיים בלבד.
תחושתי היא שפולין יודעת את העובדות אך מתכחשת להן מטעמי נוחיות פוליטית וקטנוניות אנושית.
אפשרות חשיפתו של פרויקט לאומי מוסמך בממדים, איכות ומהימנות, עשויה להניע שינוי בעמדתם בעתיד הקרוב ואם לאו - אזי בעתיד הרחוק יותר.
