הסיפור שמפורר בימים אלה את "כחול-לבן" איננו עניין של "מאבקי כוח" פוליטיים בלבד או סתם תככים. במרכז הפרשה עומדת גב' בתחפושת חרדית והחיצים המכוונים אליה אינם רק על "הדלפות נוראיות" ו/או כשל בבדיקה פוליגרפית בלבד. לפני כשלוש שנים שוחחתי ארוכות עם יהודי בשם הרב מוטק'ה בלויא. האיש הוא סמן הצניעות הרדיקלי שעוד נותר במפלגת "דגל התורה" מימיו של הרב שך. בשיחה עלה עניין אותן הנשים הקוראות לעצמן "חרדיות" אבל מבקשות לנהוג בצורה דתית הרבה פחות מנשות הציונות הדתית. היו אלה הימים שעדינה בר שלום - ביתו של הגר"ע יוסף, עדיין האמינה בהשתלבותה העתידית בפוליטיקה הישראלית, ולצידה "כיכבו" נשים חדשות כמיכל צ'רנוביצ'י ממפלגת העבודה ואסתר קוליאן, שאיימה על בלויא בתביעה משפטית.
בלויא זרק משפט לאוויר, שמאז ועד היום אני נאחז בו בהרבה דיונים, שיחות, דרשות ובכתיבה. "אישה חרדית איננה מוגדרת רק כמי שנולדה לאם חרדית". וכך גם יהודי חרדי איננו יכול להיות מוגדר רק משום שנולד לאם חרדית. אבל אותן גברות, שבמקום לפנות לציונות הדתית ואולי בכלל להתנהל כנשים חילוניות-מסורתיות, מעדיפות לאחוז את החבל משני צדדיו, ביודען שכול שונאי היהדות ושונאי
עולם התורה יסייעו להן במאבקן להגדרתן כ"חרדיות". המונח "חרדי" נולד בעצם רק בתחילת המאה העשרים, כשאנשי ה"מזרחי" פנו לדרך לאומית יותר מדתית, ומשום כך גם הקלו במצוות הדת לטובת העולם הנכרי.
ההגדרה "חרדי" הוקמה אז באירופה כדי להגדיר מיהם אלה שנותרו צמודים ל"שולחן ערוך" ולדת ישראל, על אמונת חכמיה. בארצות המזרח ההגדרה "חרדי" לא הייתה מחויבת המציאות של אותם הימים משום שבארצות המגרב והמזרח חכמי ישראל הם אלה שפסקו להמונים, הרפורמה לא נכנסה לשם וגם רעיונות ה"מזרחי" לא נודעו שם. מכאן ש"אישה חרדית" פירושה אישה שצמודה ל"שולחן ערוך" ולדרך התורה על אמונת חכמיה, ומנגד הדרך איננה כוללת סטיות ולימוד דבר מהחברה הנכרית ו/או החילונית. אבל בשנים האחרונות החלה קבוצת נשים, מבתים חרדים, להרים את דגל המרד עם התכנים הנכריים, אבל תחת ההגדרה "חרדית". אבל עומר ינקלביץ' מ"כחול-לבן", איננה עוד מיכל צ'רנוביצ'י או עדינה בר שלום. ינקלביץ' עברה מזמן גם את ה"קווים האדומים" שאישה מסורתית, ובטח דתית, איננה חוצה אותם.
האישה החרדית והדתית
ה"אור החיים" הקדוש כותב שלימוד התורה אצל האישה הוא הצניעות שלה. הרמב"ן מפרש את הפסוק ו"אל אישך תשוקתך" בכך שבחיי הציבור האישה כפופה לגדר משום גדרי הצניעות, שהם בעצם התיקון חטא הקדמון של חווה אימנו. ההבדל בין האישה החרדית של מזרח אירופה וזו של יהדות המזרח לבין שאר הנשים בעם היהודי היא המחויבות לנשיאה בגידול המשפחה, העמדת דור ישרים והיותה משפיעה מתוך אוהלה לצד בעלה אך רחוקה מההמוניות של הפעילות הציבורית הנכרית הפרוצה. הניסיון לימד ומלמד כי אישה דתית המתרחקת מהבית והופכת לאשת ציבור היא בעצם כמו השוער בקבוצת הכדורגל העוזב את שערו כדי להפוך לחלוץ. אי-היותו של השוער חלוץ איננה מפחיתה מערכו אלא דווקא מעלה את ערך תפקידו.
הגמרא, בסיפור על ברוריה אשתו של רבי מאיר, מזהירה לאן יכולה להידרדר צניעות האישה כשאין חלוקה ברורה של
הבית היהודי. לא לחינם מובא במסכת "קידושין" הסיפור על כך שהאדם נוצר בתחילה באופן שווה עם שני פרצופים - גבר מקדמתו ואישה מאחוריו, אך מאחר שלספינה היה צריך להיות רק קברניט אחד הרי שה' העביר את האישה הראשונה לכוחות השאול וכך נוצרה חווה מעצם הזנב של האדם, כדי שהאדם הראשון יאמר "הפעם עצם מעצמי".
את כל הפלפול הזעיר הזה מכירים היטב רבני ישראל אבל מפחד הקולות שיברחו מהמפלגות החרדיות, אם הם יעמדו על דעתם התורתית, הרי שרוב רבני המפלגות החרדיות-ציוניות נאלמו דום בפרשת עדינה בר שלום ואח"כ גם בעניין תלמידותיה - צ'רנוביצ'י וקוליאן, עד שהגענו לרגע הזה שבו אישה בעלת ערכים, השקפה והתנהגות חילונית קיצונית חוברת למפלגה שבה השני ברשימה הוא אנטי דתי מוצהר כיאיר לפיד אך קוראת לעצמה "חרדית", ומשם מתבררים לנו עוד פרטים מבישים עליה אך אין קול מצפצף כנגדה. התקשורת החרדית, המונהגת על-ידי העולם החילוני ו/או העסקני, ממשיכה לקרוא לאישה הזו "חרדית", ואף קרייני הערוצים החרדים מתחנחנים עימה בשידור בצחוק של עגבים.
האישה שאיתו
מה שיצא בתקשורת על הגב' ינקלביץ' ויחסיה ה"מיוחדים" עם
בני גנץ החילוני לא מפתיעים אותי. במיוחד חמורים הדברים שפורסמו עלייה באתר News1
מחלקה ראשונה. כבר לפני הבחירות האחרונות שמעתי אותה מתראיינת לשני פרשנים חרדים וקולות הצחקוק שלה עימהם הבהירו לי שהפעם לא מדובר רק באישה החפצה לקרוע בלבד את הפרגוד החרדי-ציבורי, שבין הגבר לאישה החרדית, אלא במשהו הרבה יותר נועז וחריג. את פרשנותי כבר הבעתי בדרשת יום השישי שלי בערוץ החרדי - "קול הציבור". כבר אז הזהרתי מכך שהדברים עלולים להידרדר אצלה לאן שערוץ 13 ו-News1" חשפו.
גם נשים חילוניות, ואפילו כאלה שהן שחקניות ונשות בוהמה, יודעות היטב את הבנת המושג "ואל אישך תשוקתך", מבחינת היותן נשות הבעל. במיוחד כך היא הנורמה אצל נשים דתיות וחרדיות, גם כאלה העובדות עם גברים זרים, ואפילו עם גברים חילוניים ונכרים. אבל מי שהופכת ל"אשת סוד" של גבר זר, שפורש עלייה את כנפיו הפטרנליסטיות איננה ראויה עוד להיקרא אפילו "אישה דתית". הייתי מאוד שמח לשמוע למה הכוונה במילים "יחסים אינטימיים" שבין הגב' ינקלביץ' למר בני גנץ. ומה פירוש המשפט "יחסים אינטימיים ללא יחסי מין". אך לדעתי אין להוריד את הנושא האחרון לגמרי מסדר היום אלא יש לבודקו היטב. ביהדות החרדית, אך גם בדתית, אישה כזו איננה יכולה לטעון ל"פרטיות" אלא זו כבר בבחינת "אישה סוררת ומורדת", ואולי בכלל צריכה להיות כאן חקירה האם הגב' ה"חרדית" הזו עוד מותרת לבעלה?
רבני הסמינר החרדי שהזמינוה לבוא לעזרתם לא נכנסו בכלל בעניינים הללו אלא חשבו רק על האינטרסים הצרים שלהם. גם כיום, כאשר היא נחשפת עירומה ועריה על מעלייה וקשריה עם בני גנץ, הרי שאיש מרבני המפלגות החרדיות איננו מעז לעשות את מה שה"ראש", הרמב"ם, הרי"ף, ה"חתם סופר" ושאר חכמי ישראל הורו לעשות - לנדותה ולאסור כל קשר ציבורי עימה. הרבנים והאדמו"רים בוחרים להתעלם מכך שה"סודות" שבינה לבין גנץ נעו גם בתחום החיים האישיים הפסולים של גנץ.
האומנם אישה "חרדית" ראויה להיקרא בת לוויה לאיש זר העושה מעשי עריות על-פי לשון התורה (ולא על-פי לשונו של בן יהודה...)? הרבנים כנראה איבדו את הראש, את השכל ואת התורה בפרשת עומר ינקלביץ'. אם לא תצא אש ותבער בשדה הקוצים הזה, ותאכל את הגדיש והקמה הרי שמחר, חס ושלום, יפרצו הסכרים ועשרות ינקלביצ'יות תתחפשנה ל"חרדיות" וחילול השם רק יגדל ויעמיק. רבני שכונת רמת בית שמש א' - שכונת מגוריה של הגב', הם האחראים הראשונים לעשות את הסדר הזה, ואחריהם רבני כל העיר בית שמש, ואח"כ גם רבני ישראל באשר הם.
