... ועכשיו, נעלמה הציונות הדתית. היא עוד נאחזה בזיז אחרון, "
הבית היהודי", למרות שזיז זה כבר הלך ואיבד את כוחו. הזיז שלידו, כבר היה איתן יותר, שום יומרה להזכיר משהו שמדיף ניחוח של מורשת, "האיחוד הלאומי". "לאומי" היה יותר טרנדי. לא "דתית", אפילו לא "ציונות". דברים כהווייתם, "לאומי"! אבל כאמור היה "בית יהודי". היו אפילו שאמרו שהיא יורשת של המפד"ל, מפלגה דתית לאומית. יורשת "המזרחי", מרכז רוחני. הייתה אסוציאציה כזאת, למרות ש"הבית היהודי" כמו אמר, שהבית הזה הוא יהודי, אל עומת המפלגות האחרות שאינן יכולות בלב שלם לקרא לעצמן משהו שחובר עם "יהודי". היה טעם של תביעה למונופול על האוטנטיות היהודית. קצת יהיר, אבל, מכל מקום, יהודי. המשתמע היה כי אין צריך לומר "ציוני" כי "יהודי משמע שהוא ציוני", גם אם יש גם יש יהודים שומרי תורה ומצוות שאינם רואים עצמם ציונים, אלא חוטאים ליהדותם. משהו מעין זה. בתחום האפולוגטיקה.
אבל עכשיו, נפלו המסכות. אין לא מרכז רוחני, ולא מפד"ל, ולא בית יהודי, יש איחוד הימין. הציונות הדתית והימין, היינו הך. כשאתה אומר "ימין" ואתה מתכוון לימין 24 קרט, אתה אמרת "ציוני דתי". מוטב על כן לקרא לדברים בשמם. אם מצא יימצא איש או מצא תימצא אישה הנמנים אידאולוגית עם תורה ועבודה ודרך ארץ וזכויות אדם ושתי מדינות לשני עמים הם לא יוכלו לשאת תואר של ציונים דתיים כי הם עצמם מעידים כי הם לא ימין. הם פטריוטים? צריך לבדוק. הם אומרים 'תפילה לשלום המדינה'? זה לא מספיק. זה כמו 'הנותן תשועה למלכים'. זה לא בוחן בשום סידור אם מדובר בממשלת ימין בתפילה. אמרו אותה גם בימי ממשלות השמאל.
זה שמהיום ואילך "ציונות דתית" הולכת לכנסת תחת דגל שכתוב בו רק ימין, מעורר בי עצבת. דבר אין לי עם בעלי השקפות הקרויות היום ימין, אבל קשה לי להשלים עם העובדה המלבינה כי אלה המדברים בשם הציונות הדתית ששמה הם מחקו, הדירו מי שאיננו ימין מן הציונות הדתית מכל וכל. הם לא יודו בכך. יאמרו כי זה חיטוט בקטנות, כי זה חיפוש של זוטות, כי להפך, עמך כולם צדיקים, לעולם יירשו ארץ, אבל ראוי שיהיו ימין, שייקבעו את עתיד האומה על צד ימין, שלא יאפשרו למי שחושב תורה ועבודה אחרת מהם יישאו שם ציונות דתית לשווא, גם אחרי שהם ויתרו על השם.
זאת דרמה. לא פחות בעיניי מזו שהתרחשה בשיחות ההקמה של מחנה הימין - או איחוד הימין, או הימין החדש, או המתחדש, ימין מכל מקום, כשנפסקה הלכה שמי שהסקרים מנבאים שיביא יותר מנדטים יוכתר. זה היה שבר ערכי. השבר עכשיו הוא היסטורי. קשה. בגילי, כל ימיי תורה ועבודה, קשה עד למאוד מאוד. על גבי חרשו חורשים.