הדתה

סופר היידיש המפורסם שלום רבינוביץ', הלא הוא "שלום עליכם" חי וכתב בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. הייתה זו תקופה סוערת בעולם היהודי שרובו היה מרוכז בתחומי הקיסרות הרוסית והאוסטרו-הונגרית במזרח אירופה. גזרות אנטישמיות ופוגרומים היו לחם חוקם של היהודים בתחום המושב שהוקצה להם בקיסרות הרוסית. מבחינה תרבותית הייתה זו תקופה של מפנה דורות כאשר המסורת הדתית היהודית נדחקה מפני עולם ההשכלה החילוני והתעוררות התנועה הציונית. בסיפוריו ההומוריסטיים הנפלאים, בניחוח של סרקזם וביקורת עזים אך מלאי חמלה, השכיל שלום עליכם לתאר מציאות טראגית ותוססת זו. הוא עצמו, שבילדותו קיבל חינוך דתי-מסורתי כרוב בני דורו, התיר עצמו מעולה של הדת אך לא בעט במסורת עם ישראל ותרבותו. ההפך הוא הנכון. שלום עליכם אהב את עמו וכאב את גורלו. בעיקר הייתה נפשו נתונה להמונים העניים. בצוואתו ביקש כי "בכל מקום אשר אמות אל ישכיבוני בקברות רמי המעלה, מיוחסים או גבירים, אלא דווקא בין המוני היהודים בעלי המלאכה, בתוך עמי. והייתה המצבה, אשר יקימו אחרי כן על קברי, לכבוד ולתפארת לקברים הדלים סביבותָי, והקברים הדלים יפארו את מצבתי, כאשר כן פיארו המוני העם התמימים והישרים את סופרם בחייו". הוא גם ביקש כי יאמרו "קדיש" לעילוי נשמתו במשך שנה שלמה ובכל יום זכרון. ב-1902 כתב שלום עליכם קטע ספרותי תחת הכותרת "מה נשתנה" שבו שואל ילד יהודי את אביו ארבע קושיות מענייני דיומא. וכך הוא שואל בנימת התרסה בקושיה השלישית: "למה לימדת אותנו את כל השפות הישנות והחדשות, ורק שפה אחת שכחת ללמדנו - את שפתנו שלנו, העברית?... השפה שבה נכתבה התורה, השפה שבה דיברו הנביאים... למה שיננו את ההיסטוריה של כל העמים, הישנים והחדשים, רק על ההיסטוריה של עם אחד פסחנו - ההיסטוריה של עמנו היהודי? למה הננו בקיאים בגאוגרפיה של כל העולם, ורק הגאוגרפיה של ארץ ישראל זרה לנו? למה הננו בקיאים בעל פה בכל הפִּיצֶ'ווקֶס (זוטות): באיזו שנה היו אסטיאג וגארפאג וקאמביז ...ואיוואן קאליטה, ואין לנו מושג מי היה עזרא ומי היה יהודה המכבי? למה אנחנו יודעים מי היו פושקין, לרמונטוב, גוגול, גורקי, טולסטוי, ואיננו מתחילים לדעת מי היו יהודה הלוי... גורדון, אברמוביץ'? למה יודע אצלנו כל פעוט איזה מין חג הוא מַאסלִיניצָה (חג הוללות ופרדה מן החורף - ש.פ.) וכשמדובר בחנוכה אז הוא לא מכאן"? (מופיע בתרגומו המצוין של אריה אהרוני, בכרך "בחול ובמועד", עמ' 158). יש להניח כי אילו היה הילד שואל שאלות מעין אלו בזמן הזה הייתה תשובת האב: "געוואלד! הדתה!"