האדם עץ השדה. עץ ברוך גזע, יפה נוף וצמרת, ראשיתו גרעין, גלעין, זרע זעיר, וגידולו פאורות ופירות, כך גם אדם, ראשיתו מזער ואחריתו תשגה מאוד. אילן נטוע בתוך אדמתו, מכה בה שורשים האוחזים בסלעי תחתית. גם אדם, נטוע במולדתו, קשור בנימים תת-קרקעים לתשתית עליה נח עולמו.
אילן שצומח בראשיתו במקום אחד ושותלים אותו לאחר מכן במקום אחר, צריך לזמן כדי להתאושש, כדי להיפרד מרגביו הראשונים וכדי להיקלט ברגבים אליהם הועתק. כן האדם, אם עוקרים אותו ממקומו פרידתו קשה תמיד, וקשה קליטתו, והיא נקנית בייסורים, ואפילו גבר עליהם וקליטתו מבורכת ואחרי שנים היא אינה ניכרת בעיני המתבונן בו, בתוכו יש צלקת, זיכרון המסרב להיעלם ואם הגליד, עדיין הוא יכול להיפתח בכל עת.
אילן, יש לו אביב, ויש לו קיץ, ויש לו פרי, ויש לו קטיף, ויש לו שלכת, ויש לו חורף בו הוא עומד ערום וענפיו שואלים מאין יבואו חיי, והשמים שקדרו מעל מתבהרים אט אט שוב, ובבדיו זורמת חיות מתחדשת, ושלכת היא לפתע מבשרת אביב.
כן אדם, קסומים ימי אביבו, מופלאים ימי מעשיו בכוחות הנפש והגוף, מרנני לב בניו ובנותיו וצאצאי צאצאיו העתידים כמו המקיפים אותו, ועצבת אוחזת בו בסתיו על כל אשר לא עשה, ועל כל שעשה ולא צריך היה לעשות, ועל הזמן ההולך אין עצור ברעדה, והוא עומד אפור וריקן וייאוש מאיים לעלות בעורקיו, עד שבא אלול, שיכול לבא בכל יום, אבל הוא ממתין ובא רק באלול, הוא עושה תשובה שאינה משנה את עברו אבל משנה אותו, והוא מתרענן, מתחדש, מאמין.
ואף על-פי שהוא יודע ידוע היטב כי האדם איננו עץ השדה, הוא רואה בעץ משל לתקוותיו, ויש בו רגע בו הוא חש בליבו ולו לרגע חולף כי לפלא, אותו רגע - הוא נצח. זה סודה של תשובה...
