בפרשת השבוע משה רבנו מכנס את כל ישראל בלי יוצא מן הכלל ומשמיע בפניהם את הדברים הבאים (דברים כט): [ט] אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. [י] טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. ולאיזו מטרה הוא מכנס את כולם? לחדש את הברית בינינו ובין ה' [יא] לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית ה' אֱלֹקֶיךָ--וּבְאָלָתוֹ: אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. שאיש לא ישאר מחוץ למסגרת הברית הזאת, שאיש לא יוכל לומר "לא הייתי שם אז זה לא מחייב אותי". לכן הוא מוסיף ומדגיש: [יג] וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת. [יד] כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, ה' אֱלֹקֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם.
במהלך הזה השריש בנו משה רבנו את האחדות המוחלטת, זו שבבסיס הערבות ההדדית המפורסמת. והיסוד הרעיוני של האחדות הזאת היא הברית שבינינו ובין ה'. המיוחד בברית הזאת הוא שהיא נצחית כך שגם אם אנחנו נכשלים פה ושם בשמירתה היא לא מתבטלת. כלומר מצד ה' היא קיימת לתמיד. וחשוב לשים לב למסר הברור מהפסוקים הנ"ל: אחדות אמיתית מיוסדת על רוחניות משותפת, על רעיון משותף. שותפות טכנית לא יכולה להוות תחליף לאחדות. את הפרשה הזאת אנחנו קוראים בכל שנה כהכנה לראש השנה של השנה הבאה עלינו לטובה ולברכה. זה החג היחיד שבו כל ישראל, בארץ ובחו"ל חוגגים יומיים והמסר הוא שעלינו להתייצב מאוחדים ביום הזה.
אמנם ראש השנה נמשך יומיים אבל בכמה היבטים הלכתיים דינו כיום אחד ארוך. כעת, לאור (או לחושך) תוצאות הבחירות מדברים על ממשלת אחדות רחבה. לכאורה זה הכי מתאים לקראת ראש השנה, הבעיה היא שבמקרה הטוב מדברים על אחדות טכנית ובמקרה הפחות טוב מתכוונים למשהו אחר לגמרי, לכותרת שתעניק להם את מנעמי השלטון לשנים הבאות. ע"ע פסילות אישיות ומגזריות. האמת היא שתוצאות הבחירות אכן משדרות לנו מסר נוקב של אחדות וזה מתכתב מצוין עם פרשת השבוע, אלא שבינתיים אין לנו הכלים לקלוט את המסר הזה כי התרגלנו לחשוב במונחים של חומר, עלות מול תועלת, בעוד שאחדות אמיתית אמורה להתקיים מעל ומעבר לכל חישוב תועלתני.
אחדות בין חומר ורוח
במילים אחרות, בין המדברים על אחדות יש מי שמתכוונים לאחדות נגד, אחדות של חלק מהעם נגד החלק שלא בא להם טוב בעיניים וזה הרי מרשם בטוח לפילוג, לגמרי הפוך מאחדות. אמרנו שתוצאות הבחירות מחייבות אחדות ושעדיין אין לנו את הכלים ליצור אחדות כזאת; זה מפני שאנחנו רגילים לחשוב במונחים של חומר וגשמיות, כלכלה, ביטחון ושאר מרכיבים של חיי היומיום. עד עתה לא השכלנו להבין כי אחדות אמיתית פירושה תיאום מלא בין הרוח ובין החומר. וכמובן, זה מתחיל בנפשו של אדם פנימה ומשם זה מוקרן אל החוץ. כל אחד ואחת מאתנו מורכבים משילוב של חומר ורוח, אחדות פנימית מתקיימת אצל אדם שהגיע לתיאום בין החומר והרוח שלו.
אדם שזכה להגיע לאחדות כזאת, אחדות פנימית, יתייחס אל כל אדם כאדם ורק אחר כך יתייחס לדעותיו, אם בכלל. יש אנשים כאלה, אני מכיר כמה והם לא ממש מקובלים בזרם המרכזי של השיח במדינה. אפשר אפילו להגיד שיש נטייה מובהקת לרדוף אותם. כי נכון לעכשיו, המדינה בנויה מכמה רבדים של חומר ורוח בלי תיאום ביניהם. בעצם, לא רק שאין ביניהם תיאום יש אפילו מאבק שמגיע לעתים לגילויים מכוערים. ע"ע היחס של התקשורת ושל פוליטיקאים מסוימים לחרדים. ומי שמתעקש לשלב חומר ורוח, לאחוז ביהדותו בתוקף וביחד עם זה לעסוק בעניינים גשמיים כגון העמקת אחיזתנו בארץ ישראל, עלול למצוא עצמו נרדף כאויב העם. יגידו עליו שהוא מסוכן יותר מהחמאס.
האחדות היא חלק מהמהות שלנו כעם וזה דבר ידוע, הרי זה הבסיס הרעיוני לקיבוץ הגלויות מארבע כנפות תבל. גם הגויים ידעו זאת, שעל כן הטילו עונשים על כל היהודים בגין עבירה שיוחסה לאחד מהם, וכן הלאה. אלא שמקימי המדינה החליטו על הפרדה מלאה בין הכנסת ובין בית הכנסת, הם קבעו שבכנסת לא יקצו מקום לרבונו של עולם. הפרדה כזאת מקבעת גם את הפלגנות בין יהודים וכעת קשה מאוד לתקן זאת. אלא שהבחירות האחרונות, מועדן ותוצאותיהן אומרים לנו שאין ברירה, הגיע זמן אחדות. זה לא יהיה פשוט, זה כבר מסובך, אבל זהו הכיוון – אחדות בין הגשמי והרוחני וממילא בין כל חלקי העם. אין לי מושג כמה זמן זה ימשך, אבל זה יגיע בלי ספק כי בזה תלויה הגאולה.
