סיום ראש השנה מסמל אומנם את הכניסה לשנה החדשה, אבל הוא אינו סוף פסוק. מעתה ועד ליום הכיפורים, אלו הימים, שעל-פי המסורת המקובלת אצל היהודים, שלפני החתימה. אנו מאחלים אחד לשני חתימה טובה.
ההנחה היא שדי בתפילה לחתימה שתאפשר לנו המשך חיים טובים ולא היא. אחת המטרות של הימים בין החג לכיפור הם ימים שבהם אנשים באשר הם יכולים עדיין לעשות מעשים כדי להשפיע על מה שיקרה להם בשנה החדשה.
התהליך הזה, מעשי מאוד בימים אלו, ברמה הכלל לאומית וחברתית בישראל. אלו ימים שבהם רובינו בציפיה לחתימה כל שהיא, חתימה שתסיים רשמית את שתי מערכות הבחירות שעברנו, ותמנע את מערכת הבחירות השלישית.
הציפיה שלנו לחתימה אינה אוטומטית. כל אחד משני המחנות שקיבלו קולות שווים בבחירות האחרונות, מצפה שנציגיו ישמרו על עקרונותיהם, שבגינם הם זכו לאמון שלנו. מצד שני, כל אחד משני הצדדים, ימין ומרכז שמאל יעשה הכל כדי שאם וכאשר חלילה נלך שוב לבחירות, האחריות לא תפל עליו.
שני הצדדים, מבינים את הצורך להתפשר אבל אימת הציבור שבחר בהם מרתיעה אותם. העמידה על העקרונות מחזקת את האמון של הציבור במי שבחר. אבל הפוליטיקה היא אומנות האפשרי גם כשנראה שאין מוצא. זה המקרה שבו בוחרים משתי המחנות, ובמיוחד מהמחנה שביקש להחליף את מי שעומד כיום בראש השלטון. צריכים להעביר מסר לנציגיהן: אנחנו מאוד מעריכים את הנכונות שלכם לשמור על העקרונות שהבטחתם. אבל אנחנו נהיה מוכנים לקבל פשרה שבה מצד אחד לא תסטו מהעקרוונת ומצד שני היא לא תהיה תואמת במאת האחוזים למה שהבטחם. כדי שזה יקרה כל אחד מהצדדים צריך לבוא לחתימה בנפש חפצה ומתוך רצון כן למצוא מוצא. לפעמים השתדלות, מאבק עיקש ועקרונות חשובים יותר מהעקרון עצמו. זו גם המהות של עשרת ימי תשובה. רצון להיות מוכנים לשנות ולהשתנות. זה צריך להיות גלוי, שקוף. אין מקום לזיופים.
ולכן בסיום החג השני, צריך כל אחד להתפלל בדרכו שלו, לאלוהים שלו, ולייחל לכך שעד מוצאי כיפור נזכה כולנו לא רק לחתימה טובה אי-שם למעלה אלא גם לחתימה אחרת, שתחזיר את החיים של כולנו למסלול השפוי, הרגיל והמעניין שיש לנו פה כל השנה. עת להתווכח, עת להתפלמס, לצעוק ועת להניח הכל בצד ולממש את המטרה שלשמה כל נבחר ציבור אמור לשרת: את המדינה, את החברה, את הערכים שהוא מאמין בהם. גמר חתימה טובה לכולנו.
