לאחר מספר אזעקות שווא, הגיע רגע "ווטרגייט" של
דונלד טראמפ: ועדת המשפטים של בית הנבחרים מתחילה השבוע (יום ד', 4.11.19) בניסוח סעיפי כתב האישום במטרה לסיימם עד סוף השנה. בגדול, טוען אקונומיסט, הטענות הוכחו: טראמפ ניסה להשתמש בסיוע הצבאי כדי לקבל מאוקראינה סיוע פוליטי.
טראמפ ותומכיו נאלצו לנטוש את קו ההגנה המקורי – לפיו הכל היה תקין – ועברו לטעון שמדובר בקונספירציה של השמאל שמטרתה לבצע לו דה-לגיטימציה ולהביסו בבחירות 2020. טראמפ עצמו טוען שהחקירה היא "הפיכה". למרות שההתנהלות של הדמוקרטים כלפי טראמפ אכן הייתה לעיתים מוגזמת, זו אינה טענת הגנה אמינה – סבור אקונומיסט. מטרתה האמיתית היא להסיח את הדעת ולהקטין את ההאשמות נגד טראמפ, תוך דרישה לחקור את ההאשמות שהוא עצמו מעלה.
ריצ'רד ניקסון השתמש בקו הגנה דומה כאשר ההוכחות נגדו הלכו ונערמו. כמעט 40 שנה לאחר מכן טען כותב הנאומים שלו, פאט ביוקנאן: "ווטרגייט היה הפיכה שהרסה את הנשיא אשר השפיל את הממסד הליברלי". למרות שפרשת ווטרגייט ידועה ברגע בו קרסה התמיכה הרפובליקנית בניקסון לנוכח ההוכחות נגדו, ההתמרמרות בקרב הימין נותרה בעינה שנים רבות לאחר מכן.
אקונומיסט מציע למאשימיו של טראמפ ללמוד כמה לקחים מפרשת ווטרגייט. הראשון: יהיה הרבה יותר קשה להדיח את טראמפ מאשר את ניקסון. הוא הרבה יותר פופולרי בקרב הרפובליקנים. ניקסון שלט כאיש מרכז, ופנה לתמיכת השמרנים רק כאשר האיום מצד הליברלים החל להיראות לו חשוב יותר מאשר צעדיו בתחום זכויות האזרח וההפשרה עם סין. הרפובליקנים של היום מאוחדים יותר מבחינה אידיאולוגית, בעיקר בזכות אמצעי התקשורת הימניים, המלאים בתיאוריות קונספירציה נגד אוקראינה והשמאל.
הדבר הוא באופ חלקי בגדר תגובה להפלתו של ניקסון: רוג'ר איילס, המוח שמאחורי פוקס ניוז, היה יועץ של ניקסון שהונע מן הרצון ליצור כוח-נגד לליברלים. פוקס ודומיה נועדו לצאת למלחמה בעד מנהיג שמרן בזמנים כמו היום, והם מוכנים להילחם בכל עוז בעד טראמפ. זהו יתרונו הגדול ביותר בקרב ההדחה. ניקסון יצא למלחמה נגד הליברלים רק כקו ההגנה האחרון; טראמפ מתנהל כל העת כמו נשיא במלחמה: מגייס ללא הרף את תומכיו נגד המחצית השנייה של ארה"ב.
מצב זה גורם לכמה דמוקרטים לחשוב שאולי עדיף לעזוב את כל העסק. אבל לקחי ווטרגייט גם מלמדים מה יהיה המחיר של נטישה כזאת. ניקסון ואחריו
ביל קלינטון אומנם ניסו לחסום את יריביהם, כולל בדרכים בלתי חוקיות, אך איש מהם לא טען שהנשיא אינו יכול להיות נתון לחקירה. טראמפ, אשר הורה שלא לשתף פעולה עם הקונגרס, נלחם נגד עצם החקירה בנימוק שהוא רשאי לעשות ככל העולה על רוחו.
מספר הולך וגדל של שמרנים מסכימים עם טראמפ. ואכן, אומר אקונומיסט, הטיעון של טראמפ הוא הרחבה הגיונית של הדעה שאחרי ווטרגייט, ולפיה השימוש בשיטת האיזונים והבלמים אינו לגיטימי כאשר הוא נעשה רק בידי הצד השני. שר המשפטים, ויליאם באר, אמר לאחרונה, כי מאשימיו של טראמפ חותרים תחת החוקה ושלטון החוק. הדמוקרטים אכן יכולים להימנע מלהעמיד לדין את טראמפ – ולא בגלל שאין זה מוצדק, אלא בגלל שזה יהיה קשה מדי.
