333 עדי תביעה נגד נתניהו - דיוויזיה שלמה
לפני מספר ימים הודיעה הפרקליטות כי לכתבי האישום אשר יוגשו נגד
נתניהו יצורפו שמותיהם של 333 עדי תביעה. דוויזיה שלמה... ונשאלת השאלה מה בדיוק רצתה הפרקליטות להשיג במהלך משונה זה, אלא אם כן שאיפתה להציג את המסכת המשפטית שהיא מבקשת להפעיל מול נתניהו,
כהתקוממות ציבורית נגד רה"מ.
ולגופו של עניין: אם אכן זה יהיה מספרם של עדי התביעה ברור כי לשמיעת עדויותיהם תידרש שנה ויותר (בניכוי חגים)... את העובדות הרי אפשר לברר באמצעות 10 עדים גג. שוב הוצאות של מאות אלפי אם לא מיליוני שקלים, ועיקר בל נשכח. מי יהיו העדים הללו? למשל, רק משל, על מה תעיד בדיוק עדה אחת לדוגמה (יש רבות/ים): אני מעלה בדמיוני את הגמגום, את ההתפתלות על הדוכן, כאשר תיאלץ להסביר את הפרסומים על הסיפור של 43 מלש"ח, דמי בחירות שלא הוחזרו למדינה, ועוד 1,800,000 שקל "מהצד"... ועוד ה"סדינים" שקיבלה ביד רחבה ובנפש חפצה מהמו"ל של ידיעות אחרונות, ימים ספורים לאחר ההצבעה בכנסת. שרת המשפטים!
ואל תדאגו, חברים יקרים. הרי יפרסו שם את ה"סדינים", הללו לעיני כל על שולחנם של השופטים. ומה עם היומן המחוק של עד אחר, של לפיד? ומה עם הסכם הדווי של גנץ ואלשיך? כך תוביל הפרקליטות בדהרת האמוק שלה, את כולנו לעברי פי פחת ותו לא. הרי בדיעבד הפרקליטות תגלה לא את אשמתו של נתניהו, אלא את ערוותה שלה לגבי האכיפה הסלקטיבית.... הדיון יהפוך לסוג של פארסה וגם לדבשת כבדה מנשוא, עוד אחת מיני רבות, על גבה של מערכת "עשיית הצדק". ואנא זכרו כי לאחר ההצגה הזו, תהיה הצגה נוספת, של עדי ההגנה. עוד שנה לפחות. אח"כ דברי סיכום עוד חצי שנה. כך מנהלת מערכת עשיית הצדק את המדינה?
דינה זילבר. הפצצה המתקתקת במשרד המשפטים (ולא רק)
בספרה "ביורוקרטיה כפוליטיקה", שוטחת זילבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, את משנתה בדבר תפקידם של המשפטנים בשירות הציבורי ויחסי הכוחות בינם לבין הדרג הנבחר (הפוליטיקאים).
"טענתי היא כי במדינה המנהלית חשיבותו של המנהל הציבורי ראשונה במעלה... "לפיכך חשוב שהדרג הפקידותי יכיר בכוחו לעצב מדיניות בנושאים קרדינליים. המגמה החשובה היא העתקת מרכז הכוח השלטוני ויכולת ההכרעה המעשית בשאלות של מדיניות, מהדרג הפוליטי הנבחר לדרג הפקידותי הממונה" (ההדגשה שלי, מ. ל).
ואם לא די לכם בהצהרה המדהימה הזו, יש גם הצעה לכסות עיניים ברמייה, הסכיתו נא: "תהליכים אלו מתרחשים במסווה של ניטרליות ושל מומחיות אובייקטיבית, תוך עקיפת ההליך הדמוקרטי וסיכונו, מבלי ליתן דין וחשבון לציבור הרחב שגורלו נקבע בדרג הפקידותי".
אלא שהגברת לא סיימה באמור לעיל את רעיונותיה המדהימים על הפרדת רשויות, הלכות הדמוקרטיה, תפקיד הנבחרים, וכו'. לשונה עמוסה בחידושים מרדניים/מהפכניים נוספים:
"התחום המשפטי הוא דוגמה לתחום בו שולטת שפה משלו, ההופכת נפוצה ומובנת יותר בחברה הממושפטת שלנו. השיח השורר בו הוא שיח פנימי של מומחיות. מונחים כמו סבירות ומידתיות הם חלק משיח פנימי של גילדה מקצועית. לאדם מן היישוב שאינו בעל השכלה משפטית אין אפשרות אמיתית לפצחו. באופן הזה מתאפשר המשכה של שליטת המומחים המרכזיים באופן קבלת ההחלטות. קבוצות אינטרס אחרות, הנעדרות את הכרת הקודים הנדרשים, אינן יכולות אפילו להתחרות בתנאים שווים על אפשרות עיצוב המדיניות".
במאמר שפרסמה בשנת 2017 כתבה זילבר את הדברים הבאים: "אנחנו משרתי הציבור ולא
קונסיליירים של השלטון. אנו מחויבים לשליחות ציבורית ועשייה מתוך תפיסת נאמנות של הציבור, ולא שיקוף אינטרס נקודתי גרידא של שר או מנכ"ל".
אתם קוראי היקרים, הבנתם את זה? אנחנו הפלביים, הפרולטריון, מצווים להתמסר לשלטונם של המשפטנים. מדוע? משום ש"המגמה החשובה היא העתקת מרכז הכוח השלטוני ויכולת ההכרעה המעשית ... מהדרג הפוליטי הנבחר לדרג הפקידותי הממונה"... והרי לפנינו, במקרה הטוב, קריאה להקמת דיקטטורה ביורוקראטית ובמקרה הרע שדידת השלטון הנבחר מידי הבוחרים בו, כאשר הנבחרים הם הם אויבי העם.
ובמילים אחרות, השתגענו. כן. אם משרד המשפטים, כולל השר החדש
אמיר אוחנה ממשיכים בשגרת חייהם המקצועית, כאילו לא כתבה בכירה במשרדם את דברי המרי הללו, אם ממשיך היועמ"ש לשלוח את זילבר כנציגתו, לוועדות הכנסת, על-מנת שתפיץ גם שם את הרעל הנ"ל, אות היא כי מדינת ישראל מצויה אכן על עברי פי פחת ולא רק בשל כתבי האישום שהוגשו בגין "חטאי" נתניהו כביכול.
