X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
אדם שיוצא מהרכב, למצב כזה, זה משהו שיכול להיתפס כאיום, מה שיכול להוביל להסלמה שאין ממנה חזור
▪  ▪  ▪
חניה פרטית? [צילום: דודו גרינשפן/פלאש 90]

זה עניין של שניות מהרגע שבו מצב רגוע וברור הופך להיות מצב של אל-חזור. לפני כן, אסביר משהו. דימונה לא עיר כמו שאר הערים, ואני מדבר על המובן החיובי של הדברים. הנה למשל, אין אצלנו מדרכות צבועות בכחול לבן. אין אצלנו חניה בתשלום. אין חניונים בתשלום ואין צורך להפעיל כאן פנגו. זה דבר מקסים בעיניי. אז דימונה לא שם. לא בכחול לבן ולא ברמזורים, אבל דימונה לצערי שם ברמת האלימות הכבישים.
בשבוע שעבר נסעתי לאסוף את ביתי הקטנה מבית המטפלת שלה. מדובר ברחוב ראשי שגובל במדרכה הפתוחה לכולם, מאפשרת חנייה חופשית, ולכל בית ישנה חניה פרטית משלו בתוך החצר. כל זמן שאינך חוסם את יציאת הרכב מהחנייה הפרטית הכל פנוי, והמדרכה שייכת לכולם כך סברתי. הגעתי לביתה ועצרתי מול בית השכן שלה. במקום מותר, חופשי ולא שייך לאף אחד. תוך שניות הגיע אליי רכב במהירות בלתי נתפסת, כשהנהג שברכב מסמן לי לזוז. לא הבנתי מה הוא רוצה, ולכן יצאתי מהרכב כדי להבין ממנו מה שאלתו.
בדיעבד זו כבר הייתה טעות. אדם שיוצא מהרכב, למצב כזה, זה משהו שיכול להיתפס כאיום, מה שיכול להוביל להסלמה שאין ממנה חזור. שאלתי בנימוס את הנהג במה מדובר, והוא הסביר בכעס שהחניה שבה עצרתי היא חניה שלו ושם הוא מחנה את רכבו. "אבל אין כאן שום רישום לחניה פרטית, ובכלל יש לך חנייה פרטית בתוך הבית", הקשיתי. הוא לא אהב את התשובה והחל להרים את הטון. נוכחות בתו בת העשרה שישבה לצידו לא תרמה להרגעת רוחו. לקח לי כמה שניות להחליט, אבל באותן שניות, רצו לי בראש כמה מחשבות. האם אני מוכיח לו שהוא טועה, משאיר את רכבי ומתעלם מדרישתו? האם ניתן לאנשים שמתנהגים באלימות לנצח? למה צריך לוותר לכל מי שמתנהג בעבריינות?
מצד שני על פחות מכך אנשים קיפחו את חייהם. לקחת אחורה - גם את עצמי וגם את רכבי (מדובר בסך-הכל בשלוש מטרים אחורה או קדימה), בלי נפגעים ובלי נזקים שיכולים להיגרם לשנינו. הוא גם היה נראה לי יותר בעניין של מכות ואלימות, ואני למרבה הצער לא בדיוק בא מהתחום. הייתי פעם בתחום אבל מהצד החוטף. מה גם, שמי שיצטרך להתמודד עם ההשלכות של התנגדות מצדי, תהיה דווקא המטפלת של הבת שלי שאמורה לחיות אתו בשכנות, מה שגרם לי להחליט לסגת.
האירוע הזה החזיר אותי כמה שנים אחורה בעת שהגעתי לבקר את משפחתה של מרתי ברחוב שיזף שבנווה חורש, שם החליטו כמה דיירים שכדאי שיהיה להם גם חנייה על הכביש הראשי ולא רק חניה פרטית בבית, וגם שם החליט מישהו להוכיח לי מי צודק ומי יזיז את הרכב. גם שם לקחתי את עצמי וזזתי. בשני האירועים הללו אני יודע שעשיתי את הדבר הנכון, ואני יודע שהרבה אירועים שנגמרו בצורה טראגית היו נגמרים אחרת וטוב יותר עם קצת פגיעה באגו. אבל עדיין מקננת בי התחושה הקשה של "כל דאלים גבר". מי שמתנהג בעבריינות זוכה, ומי שרוצה להיות אדם טוב ואזרח מועיל סובל.
עם התחושה הקשה הזו הפקדתי את בתי אצל מרתי ויצאתי לתפילת מנחה בבית כנסת הסמוך לקופת חולים א'. שם נתקלתי בזוג שהגיע מאילת בדרכו חזרה הביתה לאשקלון, ושחיפש מקום לתפילה ומנוחה. כיוונתי אותם לבית הכנסת אליו הלכתי, הצעתי להם קפה חם ואיחלתי להם חג שמח. הם שמחו מאוד. זה היה הרגע שבו חשבתי לעצמי - למה אני לא מתמקד בחיוך והכרת התודה שלהם, יותר מהאירוע המכעיס שקרה לי חצי שעה קודם לכן? את נר שמיני של חנוכה הדלקתי בביתי ונזכרתי במשפטו של הראי"ה קוק. "מעט אור מגרש המון מהחושך". רק לחפש את האור.

תאריך:  08/01/2020   |   עודכן:  08/01/2020
שתף:

מועדון הבלוגרים לקבלת רשימות יוסף קנדלקר לדוא"ל
 
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
 
רשימות קודמות
דן מרגלית
לחשוב כי במשרה זו החזיקו אנשים כמו פנחס רוזן וחיים כהן ודב יוסף וחיים צדוק ודוד ליבאי ודן מרידור ויוסי ביילין, ובוודאי שכחתי כמה ראויים, והנה אוחנחש
דן מרגלית
מאז נחשפו המכשירים הניידים של נווה חוזרת שקד ואומרת כי חדירה לנייד של אדם היא פגיעה חמורה בפרטיות ומציינת כי מדובר במעשה פלילי שעונשו מאסר למשך שנים רבות
רועי אורן
בינתיים בעוד הנשיא טראמפ הודיע כי ישלח עוד חיילים ונושאות מטוסים לאזור, נפוצו שמועות כאילו הצבא האמריקני נסוג מעירק בשל הפגיעה בשגרירות    לא ברור האם שמועות אלו מבוססות, אך די ברור ששני הצדדים לא אמרו את המלה האחרונה
ורד כהן
צריך שבין בני הזוג יתקיימו "חיי משפחה" הכוונה היא שבמהות יחסיהם של בני הזוג יכללו הן יסוד כלכלי משותף והן יסוד אינטימי וכוונה לקשירת קשר קבע
איתן קלינסקי
בעת כיבוש הגדה המערבית ב-1967 ברחו ממנה כרבע מיליון פלשתינים - זו הייתה בריחת האוכלוסין הגדולה ביותר בארץ ישראל בזמן כה קצר    הנטישה ההמונית של תושבים מגב ההר וכמעט מכל בקעת הירדן מאימת המלחמה לא הקנתה זכות לישראל ליישב במהירות את הבקעה בקיבוצים ובמושבים
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il