X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  כתבות
המכון הישראלי לדמוקרטיה מצביע על שחיקה מסוכנת באמון בבתי המשפט. המערכת חייבת להבין שמדובר בשעת חרום ולנקוט בשורה של פעולות כדי להנגיש את עצמה לציבור - וגם כדי להפריך טענות שווא נגדה
▪  ▪  ▪
לא חרב ולא ארנק [ציור: ג'ון תרנבול]

1.
2.
3.
4.
5.
6.

להרחיב את הפעולות [צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90]

הנתונים והמשמעות

ל-55% מהציבור יש אמון בבית המשפט העליון – אומנם אחת הרשויות הנהנות משיעור אמון גבוה יחסית, אך בהחלט שיעור נמוך מדי. מדד הדמוקרטיה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שפורסם השבוע, מצביע על עוד נתונים מדאיגים. בתשובה לשאלה "מהו מצבה של מערכת המשפט", רק 50% אמרו שהוא טוב או טוב מאוד, לעומת 41% שהשיבו "לא כל כך טוב" או "בכלל לא טוב". ואילו רק 45% מכלל הערבים ו-44% מכלל היהודים סבורים שבתי המשפט מתייחסים בצורה שווה לכל מי שמופיע בפניהם.
מדוע זה מדאיג? משום שבתי המשפט אמורים ליהנות מאמון גבוה ככל האפשר. לבתי המשפט אין חרב ואין ארנק, אלא אמון הציבור בלבד – אמר אלכסנדר המילטון, ממייסדי ארה"ב ושר האוצר הראשון שלה. לאמר: אם הציבור לא יאמין לבתי המשפט, הוא לא יבוא אליהם; או שהוא יבוא כמי שכפאו שד, וכך גם יתייחס לפסיקותיהם. במדינת חוק דמוקרטית, חוסר אמון שכזה עלול להוביל לאנרכיה, למצב של איש הישר בעיניו יעשה, לפגיעה בעקרונות יסוד של שוויון ולאווירה של כל דאלים גבר.
מערכת בתי המשפט על כל דרגיה, ובמיוחד הנשיאה אסתר חיות, חייבת להבין שמדובר בשעת חרום ולהרחיב משמעותית את הפעולות שכבר נעשות. בראש ובראשונה, היא לא יכולה לדבוק בתפישה לפיה "בית המשפט מדבר בפסיקותיו". זה לא הולך במאה ה-21, על הרשתות החברתיות והסמארטפונים. זה לא הולך במדינה בה ראש ממשלה המואשם בעבירות שחיתות, מוכן לקעקע את יסודות המערכת כדי להציל את עצמו. והדרך להחזיר את האמון עוברת קודם כל דווקא בערכאות הנמוכות, אלו שבהן נתקל רוב הציבור באופן ישיר. לצד זאת, צריך שינוי מחשבתי שיוביל לשינוי מעשי. הנה כמה רעיונות, המבוססים על היכרות מעמיקה וארוכה עם המערכת על כל מרכיביה.

שחברות הביטוח יסתדרו ביניהן [מאיר ועקנין, פלאש 90]

מטילים הוצאות ריאליות בתביעות סרק חסרות תום לב. מעבירים לטיפול המשטרה מקרים חמורים של תלונות שווא ועדויות שקר. מקטינים בצורה חדה את מספר עורכי הדין החדשים. מסלקים מן המקצוע את עורכי הדין שאינם ראויים להיות בו. מוציאים כמה שיותר עבירות תעבורה מן ההליך המשפטי ומעבירים אותן להליך מינהלי

העומס והסחבת

בשנת 2018 נפתחו בכל בתי המשפט (לא כולל בתי הדין הדתיים) 854,196 תיקים. זה אומר: תיק וחצי בכל דקה, 365 יום בשנה, 24 שעות ביממה. או בכיוון אחר: תיק על כל עשרה ישראלים. או מעוד כיוון: 1,127 תיקים לשופט. אז מה הפלא, שאורך החיים הממוצע של תיק אזרחי במחוזי הוא 17.2 חודשים, ושל תיק כלכלי – 14.3 חודשים. ובוודאי שאין לתמוה על כך שבבתי משפט השלום אנחנו מדברים על 9.1 חודשים לתיק פלילי ו-11.2 חודשים לתיק אזרחי. אלו הם ממוצעים בלבד, הכוללים רבבות תיקים אזרחיים שנגמרים בפשרה מוקדמת ותיקים פליליים שנגמרים בהסדר טיעון. אומנם אין נתונים רשמיים, אך ברור שתיקים המגיעים לשלב ההוכחות נמשכים שנים ולעיתים שנים רבות.
עכשיו תראו כיצד נראה יום רגיל (יום ה', 9.1.20) בבית משפט השלום בתל אביב – בית המשפט הגדול ביותר בארץ. לחמישה שופטי תעבורה היו 173 תיקים – דהיינו 35 תיקים לשופט. נניח שכל שופט יושב שש שעות (וזו הנחה די נדיבה); אנחנו מדברים על עשר דקות לכל תיק. לשופט שמואל מלמד היו 44 תיקים פליליים – דהיינו שמונה דקות לתיק. השופט אמיר צ'כנוביץ היה בר-מזל: היו לו 21 תיקים של עניינים מקומיים, כך שכל נאשם יכול היה לצפות לקבל קצת יותר מרבע שעה. ושוב, בהנחה האופטימית (ולרוב השגויה) לפיה יום הדיונים נמשך שש שעות.
נכון, חלק גדול מהדיונים הללו משמשים רק לדחייה נוספת – אבל כך בדיוק נוצרת הסחבת. כלומר: או שמדובר בדיונים שאינם מאפשרים משפט צדק, או שמדובר בדיונים שגורמים עינוי דין. מעבר לצורה החיצונית של ימי דיונים כאלו, בה נעסוק מיד, ברור שזהו גורם מרכזי ביצירת חוסר אמון מצד הציבור. אדם בא לבית המשפט ומגלה שיש לשופט – העמוס על מעל לראשו – רק עשר דקות בשבילו. לכל אדם, הזכיר הנשיא המנוח משה לנדוי, התיק שלו הוא עולם ומלואו, הוא התיק היחיד שקיים. מערכת המשפט שלנו אינה מסוגלת לנהוג בהתאם.
אז מה עושים? הרבה דברים. מסלקים מבתי המשפט את רבבות תביעות הפח בין חברות ביטוח על נזקי רכב ושולחים אותן להסתדר בינן לבין עצמן (למשל במנגנון קיזוז הדדי או בבוררות חובה). מטילים הוצאות ריאליות בתביעות סרק חסרות תום לב. מעבירים לטיפול המשטרה מקרים חמורים של תלונות שווא ועדויות שקר. מקטינים בצורה חדה את מספר עורכי הדין החדשים. מסלקים מן המקצוע את עורכי הדין שאינם ראויים להיות בו. מוציאים כמה שיותר עבירות תעבורה מן ההליך המשפטי ומעבירים אותן להליך מינהלי. מגדילים את מספר שופטי המעצרים ואת מספר עובדי שירות המבחן, כך שניתן יהיה לדון בכל תיק ברצינות ולהימנע מעיכובים כאשר נבחנת חלופת מעצר.

46 תיקים שנקבעו לשעה 8:30

אווירה טובה וחברית בהחלט תורמת לדיונים יעילים, אך אין להגזים בה. השופטים חייבים לשאול את עצמם, כיצד הדברים נראים לאזרחים – החשוד, הנאשם, התובע, הנתבע – ומה הללו עלולים לחשוב כאשר יראו את הצחוקים ההדדיים והבדיחות הפרטיות. כאן השינוי מצוי אך ורק בידי השופטים

איך זה מתנהל

ריבוי התיקים מוביל באולמות רבים להתנהלות המתאימה לשוק ולא לבית משפט. זה מתחיל בזימון האסטרונומי של צדדים לאותה שעה. אצל השופט שמואל מלמד היו קבועים אתמול 46 תיקים פליליים לשעה 8:30. אצל השופטת איטה נחמן היו 37 כאלו, כולל הקראת גזרי דין. ואלו כמובן רק שתי דוגמאות נקודתיות; זהו המצב מדי יום בעשרות אולמות בכל הארץ. מה שקורה בפועל, הוא שרבים אינם מגיעים בזמן, ומי שמגיע בזמן – עלול להמתין שעות ארוכות, ואז כאמור יתברר לו שזמן הדיון הוא אולי עשירית מזמן ההמתנה.
שלא לדבר על המקח וממכר המתנהל בבתי המשפט לתעבורה, לעיתים ליד האולם ולעיתים בתוכו. נאשמים נדחקים לסגור עסקות באווירה המלחיצה מבחינתם, וסניגורים מנצלים את העומס של התובעים כדי להשיג הקלות ללקוחותיהם (במו עיני ראיתי הסכמה על הורדת המהירות בה נסע נאשם – דהיינו, מסירת דיווח שקרי לבית המשפט). שוק אמרנו? סוחרי שוק הכרמל היו נעלבים מן ההשוואה. ומה בדיוק אמור לחשוב אדם שנקלע לאולם ורואה התנהלות כזאת?
גם כאן יש צורך בכמה פתרונות. השופטים והמזכירויות חייבים לפזר הרבה יותר את זימון הצדדים (כפי שכבר נעשה כפיילוט בכמה בתי משפט), גם במחיר שמדי פעם איש לא יגיע (וזה קורה ממילא); בתופעה הזאת צריך לטפל באמצעות צווי הבאה (ולחייב את המשטרה לבצע אותם) והטלת הוצאות. השופטים חייבים לנהל את הדיונים ביעילות מירבית, להקטין למינימום את זמן ההמתנה וגם להתנצל בפני מי שנאלץ לחכות יותר מדי. כאמור, חלק מעבירות התעבורה צריכות בכלל לצאת מבתי המשפט, ואת התובעים המשטרתיים יש לחייב להגיע מוכנים לאחר שנפגשו או שוחחו עם הנאשמים – ולא לעשות זאת בו במקום.
בעיה נוספת היא ב"סחבקיות"-יתר בין השופטים לבין עורכי הדין. הדבר אופייני לשופטים הדנים תמיד באותם נושאים – למשל תעבורה או מעצרי ימים – ובמיוחד (אך לא רק) בערים הקטנות יותר, שם כולם מכירים את כולם. אווירה טובה וחברית בהחלט תורמת לדיונים יעילים, אך אין להגזים בה. השופטים חייבים לשאול את עצמם, כיצד הדברים נראים לאזרחים – החשוד, הנאשם, התובע, הנתבע – ומה הללו עלולים לחשוב כאשר יראו את הצחוקים ההדדיים והבדיחות הפרטיות. כאן השינוי מצוי אך ורק בידי השופטים.

לא רוצים או לא מסוגלים לעכל [יעקב נחומי, AP]

דומה שאין מדיניות ברורה מצד הנהלת בתי המשפט אלו פסקי דין להפיץ, וחלק משמעותי תלוי בשופטים. יש שופטים שיותר אוהבים תקשורת ומעבירים יותר פסקי דין לדוברות בתי המשפט; יש כאלו שהתקשורת לא מעניינת אותם, ולכן לא תראו פסקי דין שלהם מתפרסמים. יש מעקב אחרי תיקים חשובים ובעלי עניין ציבורי, אך מניסיון אני יכול לומר לכם, כי הרבה מאוד פסקי דין דומים לא מגיעים דרך הדוברות

פסקי דין

תרשו לי לגלות לכם משהו: חלק משמעותי מן הידיעות המשפטיות שאתם קוראים בכמה מאמצעי התקשורת, הן העתק-הדבק של הודעות דוברים ויחצ"נים. משרד המשפטים מצליח להכניס לתקשורת ידיעות לא ממש חשובות, כי הוא מספק אותן במלואן לעיתונאים, שצריכים רק להוסיף למעלה את שמותיהם. רבים מעמיתי הם עיתונאים מוכשרים ואחראים; לא כולם כאלה, ויש אמצעי תקשורת שהאמינות והעבודה המקצועית אינן נמצאות בראש סדר העדיפות שלהם.
למערכת בתי המשפט יש בעיה: פסקי דין עשויים להיות מורכבים, ארוכים, מפורטים, מנומקים. בקיצור: הם בדיוק מה שחלק מאמצעי התקשורת וחלק מהעיתונאים לא מסוגלים או לא רוצים לעכל. מדי פעם המערכת מספקת תקצירים, המאושרים בידי השופטים ומהווים סיקור מהימן של פסקי הדין, אך זה נעשה לעיתים רחוקות מדי. התוצאה היא, שבעלי עניין יכולים להטות את הדיווח, או שפסקי הדין פשוט לא מתפרסמים.
בעיה נוספת: דומה שאין מדיניות ברורה מצד הנהלת בתי המשפט אלו פסקי דין להפיץ, וחלק משמעותי תלוי בשופטים. יש שופטים שיותר אוהבים תקשורת ומעבירים יותר פסקי דין לדוברות בתי המשפט; יש כאלו שהתקשורת לא מעניינת אותם, ולכן לא תראו פסקי דין שלהם מתפרסמים. יש מעקב אחרי תיקים חשובים ובעלי עניין ציבורי, אך מניסיון אני יכול לומר לכם, כי הרבה מאוד פסקי דין דומים לא מגיעים דרך הדוברות.
בשל כל אלו, הציבור אינו נחשף כלל, או שנחשף שלא כיאות, לפסקי דין המלמדים על העבודה החשובה והיום-יומית של בתי המשפט. הוא אינו רואה כיצד בתי המשפט מעניקים את שירותיהם לגברים ונשים, יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, סטרייטים ולהט"בים, צעירים וזקנים, מזכים ומרשיעים, עוסקים בתביעות קטנות ובפירוקי ענק, בסכסוכי שכנים ובמאבקי גירושין, דנים בתיקי רצח ובעבירות סמים. בתי המשפט חייבים להיחשף הרבה יותר, בשפה ברורה שאפילו עיתונאים לא-מקצועיים ואמצעי תקשורת לא-רציניים יפרסמו את החלטותיהם.

לא פוליטיקאים, אך לא נזירים [הדס פרוש, פלאש 90]

להגיב, להגיב

כבר אמרתי, שהתפישה של "בית המשפט מדבר בפסק דינו" אינה יכולה להימשך. כאשר יש בורות כלפי פסקי הדין וחוסר אכפתיות כלפי העובדות, אי-אפשר לסמוך על כך שכל העיתונאים – שלא לדבר על הציבור – יקראו את פסקי הדין. כאשר קיימת הסתה פוליטית נגד המערכת, אי-אפשר לסמוך על כך שיהיה מי שיציג את הדברים כמות שהם ובהקשר הנכון. במילים אחרות: אי-אפשר לצפות שדיבורו של בית המשפט בפסק הדין יגיע לאוזני הציבור.
השופטים והמערכת חייבים להגיב ולהעמיד דברים על דיוקם, הרבה יותר מכפי שהם עושים כיום. לא על כל ציוץ מטופש ולא על כל פוסט דבילי, אבל בהחלט על אמירות של אישי ציבור ועל דיווחים מעוותים בתקשורת. וכאשר אני אומר "להגיב", אני מתכוון לתגובה כפשוטה: להגיד בשפה ברורה מה בדיוק נאמר בפסק הדין, ולהכחיש בשפה ברורה דיווחים שאינם נכונים.
ברמה הרוחבית יותר, ראשי המערכת צריכים לדבר עם הציבור לא רק באירועים מקצועיים או ממלכתיים. אין שום פסול בכך שנשיאי בתי המשפט יתראיינו לתקשורת ואפילו יקיימו מסיבות עיתונאים. השופטים הם משרתי ציבור, הם מקבלים את שכרם מן הציבור והם חייבים דין וחשבון לציבור. לא כמו פוליטיקאים, כמובן, אבל גם לא כמו נזירים. עליהם להתמודד במישרין עם שאלות, טענות וטרוניות. עליהם להודות ביושר בכשלים ולהסביר כיצד יתקנו אותם. ומעל לכל: עליהם להראות שהם ערים לרחשי לב ציבוריים ומתייחסים אליהם, ולא מסתכלים עלינו ממרום הדוכן ולא מסתתרים מאחורי גלימותיהם.

הלקוח הוא האזרח, לא עורך הדין

לצאת לשטח

הציבור איננו רק התקשורת, והמגע איתו לא צריך להיות רק באמצעותה. בתי המשפט מקיימים סיורים לקהלים רבים, כולל תלמידי בתי ספר, ואת זה יש להרחיב בצורה משמעותית. הסיורים הללו כוללים מפגשים עם שופטים, שיוכלו להסביר כיצד המערכת עובדת ומשרתת מדי שנה מאות אלפי ישראלים ואת החברה והמדינה בכללותן. שופטים מן השורה כמובן לא צריכים להיכנס לסוגיות רוחב כמו בחירת שופטים או שאלות פוליטיות; הם כן צריכים להיות חלק מן הקהילה אותה הם משרתים, ולעשות את זה בצורה רחבה בהרבה מאשר כיום.
שופטים מופיעים בעיקר באירועים של לשכת עורכי הדין ומוסדות אקדמיים, ובאופן טבעי המגע שלהם הוא בעיקר עם אנשי המקצוע. עם כל הכבוד, מדובר לכל היותר באחוז אחד מכלל תושבי ישראל, וזה ממש לא מספיק. כבר אמרתי, ואדגיש זאת שוב: הלקוח של בית המשפט איננו עורך הדין, איננו הפרקליט, איננו התובע המשטרתי. הלקוח הוא האזרח, בין אם הוא צד להליך פלילי ובין אם הוא צד להליך אזרחי.
לכן, השופטים צריכים לדבר גם איתו במישרין, שוב – הרבה יותר מאשר כבר נעשה כיום. זה אומר: להופיע באירועים המיועדים לקהל הרחב, ליזום מפגשים בבתי ספר ובמתנ"סים, לשוחח עם חיילים ופנסיונרים, לבקר ביישובים שבהם אין בתי משפט. הכל כמובן בצורה מידתית ותוך הכוונה שתמנע אמירות בעייתיות וחיכוכים מיותרים, אבל כך שכמה שיותר ישראלים יראו שהשופטים הם בשר ודם, המחויבים לצדק ולשוויון.

תאריך:  10/01/2020   |   עודכן:  11/01/2020
שתף:

מועדון הבלוגרים לקבלת רשימות איתמר לוין לדוא"ל
 
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
 
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
בחזרה לאלכסנדר המילטון
הודעות  [ 11 ] מוצגות  [ 11 ]  כתוב הודעה 
1
ומה עם השופטים? ומה עם סיכויי
אחד מהעם 9  |  10/01/20 10:28
 
- רוב השופטים בעליון מהפרקליטות
וזאת הבעיה המהותי  |  12/01/20 18:22
2
בשר ודם
באום  |  10/01/20 11:19
3
בית המשפט העליון
פנחס  |  10/01/20 11:26
4
איתמר מפגין דמגוגיה זולה
קורא לא מופתע  |  10/01/20 13:29
5
בעם עצמאי חופשי
עם חופשי  |  10/01/20 15:37
6
שתי ההמלצות החשבות נשמטו
מגיב מגניב  |  10/01/20 15:59
7
אכיפה בררנית כבר אמרנו.
משה ג.  |  10/01/20 17:57
8
אכן צדקת לוין.
אלי בי  |  10/01/20 19:26
9
אהרן ברק: "אין לנו, לשופטים, ל
קורןנאוה טבריה  |  11/01/20 08:34
10
תעמולה שקרית לטובת בתי המשפט
בן נאמן  |  13/01/20 03:14

פורום: משמר המשפט
+
האמנם דין אחד לכולם?
רינה א  |  23/02/20 09:31
+
האם שי ניצן עדין בוחש בפרקליטו ל"ת
?  |  7/02/20 13:24
+
ארנה לוי שופטת עצבנית
ראה אותה  |  22/03/19 08:04
 
- ארנה לוי שופטת מצויינת
עורך דין ותיק  |  26/03/19 22:01
 
- }}}רוב המושחתים ליכודניקים...
גם העברינים.  |  15/11/19 07:56
 
- עינים ואוזנים כאלה מסננות אפשר
להשתמש בהם לשמש   |  15/11/19 11:46
 
- מה הבעיה
ומה הטענה?  |  26/12/19 21:16
 
- שופטת אורנה לוי
ירונה  |  10/08/19 20:07
+
שופט צדיק בסדום ועמורה ל"ת
רננה  |  6/10/19 12:12
 
- }}}מי מאמין לנתניהו?לאוחנה?
ישראל מושחתת.  |  15/11/19 07:01
 
- כול
כל  |  2/12/19 20:11
 
- כל הפוסל במומו הוא פוסל
שילת  |  8/12/19 10:20
+
נקלטה באישור השופטת שרה דותן
סהר שוקר  |  18/11/19 20:09
+
ניצן, אתה חרפה ואסון לעם ישראל ל"ת
רון59  |  15/11/19 08:14
 
תגובות בפייסבוק
התפתחויות נוספות
משמר המשפט
איתמר לוין
החוק צריך לקבוע בפשטות שיחסי מין ללא הסכמה הם אונס, חוקרים מיומנים צריכים לתשאל את הקורבנות, יש להאריך את ההתיישנות ולשפר את החינוך המיני
מחלקה ראשונה
שנה אחרי שנחשף בישראל היום מאגר המידע המסווג "יהלום", התגלה אחד נוסף - "שרביט"    המאגר כולל פרטים אישיים ורגישים על שופטים ומועמדים לשפיטה
איתמר לוין
כמה סוגיות משפטיות שהעסיקו אותנו השבוע: חוק החסינות, המשמעות של איסורי פרסום, הצפת מקצוע עריכת הדין, הליקויים ברישום הפלילי ושוב התנועה לקידום השרגא
איתמר לוין
נציב הביקורת התריע בשנת 2017 על ליקויים במרשם הפלילי, בית המשפט העליון גילה תקלה ביולי השנה - וכעת מתברר שהמשטרה והפרקליטות לא עשו דבר
איתמר לוין
אלרון הרשיע אדם בעבירות מין כלפי שלוש מבנות משפחתו במשך עשרות שנים, לאחר שהפך את פסיקת המחוזי: אין בעיה להסתמך על עדויות המתלוננות, יש להן חיזוקים נוספים והמערער העלה טענה מופרכת של עלילה נגדו
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il