"תכלית החקיקה נועדה, כאמור, להגן על הצרכן אך לא לאפשר לצרכנים לנצל זאת בחוסר תום לב כדי להתחמק מהתחייבויותיהם כאשר מודים הם בפה מלא בקיומו של הסכם תיווך. יש לבחון את תוכנו המהותי של הסכם הבלעדיות, האם מצויים בו כל הפרטים הדרושים, הן להסכם הבלעדיות והן להזמנת שירותי תיווך, ההסכם מצביע על מודעות המערער להתקשרות לעסקת תיווך, וטענה לאי קיומו של הסכם בלעדיות נפרד בשלב הסיכומים, נגועה, כאמור, בחוסר תום לב שאין ליתן לה יד". כך קבעה (יום א', 21.03.10), שופטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע,
שרה דברת, בערעור שהגיש בעלים של נכס
מקרקעין באילת על החלטת בית משפט השלום באילת כי עליו לשלם למתוך דמי תיווך.
המערער, רוני יצחק, אשר התקשר בהסכם תיווך בלעדי עם המתווך טל הרוש למכירת דירתו שברחוב אפרסמון 14 באילת, מכר בסופו של יום את דירתו לאדם שהגיע לראות את הדירה באופן עצמאי, בלא כל קשר למתווך, ועל כן סירב לשלם את עמלת התיווך למתווך. הרוש תבע את יצחק בבית משפט השלום באילת, והאחרון חויב לשלם למתווך סך של 46,166 שקלים, תוך שבית משפט השלום באילת מוצא כי גרסת המערער "חמקנית, מתפתלת ובעלת חכמה שבדיעבד בלבד ושוכנעתי כי אין בה ממש, לבד מרצונו לחמוק ממחוייבותיו הברורות כלפי התובע".
יצחק לא נואש והמשיך וערער לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. לטענתו "לא בוצעה פעולת תיווך כהגדרתה ב
חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996", וכן לא מתקיים הסכם בלעדיות שכן לא קוימה הדרישה בסעיף 9 לחוק ולפיה הסכם הבלעדיות יחתם במסמך נפרד. כן גרס יצחק כי בית משפט השלום התעלם מהיות
חוק המתווכים חוק צרכני אשר תכליתו להגן על צד חלש בהתקשרות.
"מגמת מניעה של עיוות דין"
השופטת שרה דברת מותחת ביקורת על יצחק, אשר "נזכר" בשלב הערעור להעלות טענות כנגד תקפות הסכם התיווך בכלל, וכנגד הסכם הבלעדיות בפרט, שהרי בכתב הגנתו בבית משפט השלום לא הכחיש לא את עצם קיומו של הסכם התיווך ולא את עצם קיומו של הסכם הבלעדיות, אלא אך ורק העלה טענות הפרה מצד המתווך, כגון שזה לא קיים את חלקו בהסכם (היינו לא עשה מאמצים למכור את הנכס), וכן טענה ולפיה "המתווך לא היה הגורם העיקרי בעסקה" שכן הרוכשים הגיעו באופן עצמאי ללא כל קשר למתווך. השופטת דברת מבקרת הרחבת חזית זו וקובעת כי "טענה זו שהועלתה רק בסיכומים הינה בגדר הרחבת חזית והיה מן הנכון לדחותה":
"כתבי הטענות הם אלה שתוחמים את גבולות הדיון המשפטי. כאן חרג המערער בסיכומיו מכתבי הטענות והרחיב החזית לטענה נוספת לפיה לא התקיימו כאן הוראות סעיף 9 לחוק, כיוון שאין הסכם תיווך בנמצא אף כי קיים הסכם בלעדיות על מסמך נפרד", וכן כי:
"המגמה בפסיקה לתחום הדיון המשפטי לפלוגתאות שהציבו הצדדים נועדה למנוע עיוות דין כיוון שצד המעלה טענה בסיכומיו כשהצד האחר לא היה ער לה, לא היה לו יומו בביהמ"ש ולא יכול היה להתגונן מפני הטענה החדשה, שעלתה לראשונה בשלב הסיכומים, ודי בכך כדי לדחות את הערעור".
"ניצול לרעה של סעיפי ההגנה על הצרכן"
הגם שהשופטת דברת מסתייגת משליפת השפנים מהכובע מצד יצחק (היינו, מהעלאת טענות לראשונה בשלב הסיכומים), היא מתייחסת לטענות אלו: לשיטתה, אין נפקא מינה כי סעיף 9 ל
חוק המתווכים מתנה עסקת תיווך בדרישת הכתב, שכן דרישה זו נועדה להגן על צרכנים תמימים מפני טענת מתווך שעליהם לשלם לו עמלה הגם שלא הזמינו את שירותי התיווך שלו, ולא זהו המקרה כאן: ממכלול הנסיבות, לרבות מתניית הסייג שהוספה בכתב ידו של יצחק להסכם הבעדיות (ולפיה - באשר ללקוח אחד בלבד, לא תחול הבלעדיות, שכן הוא הגיע טרם ההתקשרות מטעמו של מתווך אחר), ניתן להסיק כי יצחק ידע והסכים לתיווכו הבלעדי של הרוש. היא כותבת:
"אין מחלוקת כי אין בנמצא "טופס הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין" כנדרש על-פי סעיף 9(א) לחוק. למרות זאת הסכם הבלעדיות שנחתם בין הצדדים מתייחס לכל הפרטים המהותיים כנדרש בתקנות, שמות הצדדים, מספרי זיהוי של המתווך והלקוח, סוג העסקה, כתובת הדירה ומחירה, עמלת התיווך, חתימת המערער ומשך תקופת הבלעדיות, מכאן שהמערער היה מודע היטב בזמן החתימה, כי המתווך יהיה האדם הבלעדי שיוכל למכור את הדירה. בדרישת המערער לסייג הבלעדיות יש כדי לחזק הדעה כי המערער ראה ההסכם כהסכם בלעדיות כמשמעו בחוק".
וכן כי:
"חוק המתווכים על-פי דברי ההסבר הינו חוק צרכני, ונועד להגן על לקוחות שפונים למתווכים כדי שיהיה ברור לאותם לקוחות, האם הוזמנה על ידם פעולות תיווך ומהם בדיוק תנאי ההתקשרות שיזכו את המתווך בדמי תיווך. החוק נועד לעשות סדר ולמנוע מקרים שמתווכים ינצלו את חולשת הנזקקים לשירותיהם וכדי להסיר ספק אם אכן נכרת בין הצדדים הסכם תיווך אם לאו, שיהא ברור אילו נכסים נמסרו לטיפול של המתווך ומה הם תנאי ההתקשרות. כאן כל התנאים ברורים, ואין ספק לגביהם. על-כן, אין חשש שזכויותיו תפגענה באופן כלשהו. המבחן אינו מבחן טכני אלא מבחן מהותי האם המערער ידע או לא ידע שנכרת הסכם תיווך. בענייננו אישר המערער בכתב ההגנה קיומו של הסכם תיווך והסכם בלעדיות והודאתו בכתב הגנה, הודאת בעל דין היא המחייבת אותו וחוסמת אותו מלטעון שלא קיים הסכם תיווך".
השופטת דברת מותחת ביקורת על היעדר תום ליבו של יצחק, אשר נתלה בהיעדר קיומו של הסכם התיווך כפי דרישתו הפורמלית של החוק, כאשר ברי לכל הצדדים להסכם כי הסכם זה שריר וקיים, הכל בכדי להתמחק מתשלום למתווך, ומזכירה כי גם לעניין
דרישת הכתב שבסעיף 8 לחוק המקרקעין נפסק זה מכבר שמי שיתכחש לעסקה במקרקעין שלא
בתום לב אך ורק בשל היעדרה של דרישת כתב יחשב כלא-תם לב וטענתו תדחה.
