יש אלוהים!

פרשת השבוע, פרשת "ויצא" היא אחת משלוש הפרשיות הארוכות אשר בספר בראשית. היא מכילה קמ"ח פסוקים [וסימנך: "אם אין קמ"ח אין תורה"]. כמו-כן, יש בפרשה זו מגוון רחב של נושאים ועניינים, כמו למשל: הבטחת הארץ ליעקב "בחיר האבות", נישואיו של יעקב עם רחל ושפחתה בלהה ועם לאה אחותה הגדולה ושפחתה זלפה [וסימנך: ברזל], לידת השבטים "שבטי י-ה", מערכת היחסים בין יעקב לחותנו לבן ועוד. מספר מפגשים לא מבוטל מקיים יעקב אבינו הן על-פי מה שמסופר בפרשתנו והן על-פי מדרשי חז"ל המרחיבים בעניין. המפגש הראשון היה, לפי חז"ל, עם אליפז, בנו של עשיו שנשלח על-ידי אביו להרגו. ומשום שאליפז היה "תלמידו הנאמן" של יצחק אבינו ולא רצה לצערו אמר: "מה אעשה שלא אהרגנו (את יעקב דודי) ואקיים מצוות אבי?! - אגזול את כל רכושו... ועני חשוב כמת". וכך היה. אין ספק, שמפגש זה יותר מאשר היה מפגש של "קושי כלכלי" הוא מסמל את "החיים האמיתיים" שאליהם נקלע יעקב שלא באשמתו ודי מהר. מפגש זה היה מעין "מפגש מכין" לקראת מפגשיו הבאים של יעקב שחלקם היו מפגשים אנושיים וחלקם היו מפגשים על אנושיים. מפגש נוסף היה המפגש של יעקב עם רועי הצאן שהגיעו מחרן, עירה של רבקה ומשפחתה. היה זה מפגש מרתק ומלמד על ההבדל בין "היהודי" שוחר השלום שמרחיק לכת באמירתו ומכנה את הרועים "אחים" (!) ובין "הגויים הנבערים" שאינם חפצים בקרבתו של כל זר אליהם ועונים מילולית בצורה קצרה ביותר בכך הם מביעים את "קוצר רוחם" ואת סלידתם מן "הזר העני והנזקק" והדו-שיח הבא מוכיח זאת בעליל, כדלקמן - יעקב: "אחי, מאין אתם"? רועים: "מחרן אנחנו". יעקב: "הידעתם את לבן בן נחור"? רועים: "ידענו". יעקב: "השלום לו"? רועים: "שלום". מיד לאחר מפגש מעיק ומביך זה מגיעה רחל ו"מצילה את המצב". מפגשם של יעקב ורחל כבר נושא אופי אחר לחלוטין. מלבד היותו מפגש פיזי מרתק בפני עצמו הוא בעיקר "מפגש רוחני" בין שניים שהם מגדולי האומה היהודית לדורותיה. כבר במפגש זה צופה יעקב ברוח הקודש שעם רחל הוא עומד להקים את שושלת העם היהודי. ודו"ק. מפגשו הבא של יעקב הוא עם לבן הארמי [נבל הרמאי , בחילוף אותיות]. המפגש מתחיל בחיבוקים, נשיקות והזמנת "האחיין יעקב" שהגיע ממרחקים אל ביתו של לבן "הדוד" כדי לסעוד, לרחוץ, לנוח מעמל ומטורח הדרך הארוכה והקשה, כמו גם להחליף כוחות. יעקב זוכה אף להיקרות על-ידי דודו "עצמי ובשרי אתה", קרי: אתה יעקב ממש כאחד מבני המשפחה הקרובה. בהמשך מוצעת לו רחל לאשה וניתנת לו לאה במקומה, בשקר נבזי ולא מכובד. לאחר שנים רבות ועבודה מפרכת ומייגעת בביתו של "הדוד הנבל והרמאי", יעקב יחד עם נשיו וילדיו מבצעים "בריחה נועזת" ללא נשיקות וחיבוקים ומתוך הרגשה של זרות וניכור. המפגש בסופו הוא אנטיתזה וניגוד מוחלט לתחילתו של המפגש. אין ספק, שמפגש ארוך שנים זה עתיד להשפיע במישרין ובעקיפין על תולדות חייו של יעקב וזרעו לעולמי עד. אין זה המקום והזמן לפרט ולהרחיב מהי עוצמתו של כל מפגש ומפגש ומהו המסר ולימוד הלקח התורני/המוסרי/הערכי הנובעים ממנו בגלל "קוצר היריעה והזמן, אולם, במאמר זה ננסה להסביר מה בדיוק ראה יעקב אבינו במפגש נוסף וחשוב ביותר, ב"מפגש עם הקב"ה". היה זה בחלומו המפורסם בלילה בבית-אל ואשר בגין מפגש זה פורצת מפיו של יעקב הקריאה האלמותית: "אכן, יש י-ה-ו-ה (!) במקום הזה"!!!. וממילא גם יובן, לעניות דעתנו, כמה חשיבות עצומה הייתה לראייה זו לחיזוקו הגופני והרוחני של יעקב אשר נאלץ לברוח מארץ ישראל המסמלת יותר מכל ערכים של קדושה, טוהר, לימוד תורה, דרך ארץ, כיבוד הורים... אל חרן, המסמלת יותר מכל את האנטגוניזם והאנטיתזה לכל מה שמסמלת ארץ ישראל מעצם היותה עיר של "מרכז פגאני ואלילי חשוב ומפורסם" באותה תקופה [ועיין מאמרי לפרשת "לך לך": "מה בין אברהם וארץ ישראל ובין תרח וחרן]. בדרכו אל עיר חרן יעקב "פוגע" (=פוגש) במקום שייקרא להלן "בית-אל". שם הוא מתמקם ומכין עצמו ל"לינת לילה". בעת שנתו, יעקב חולם על סולם אדיר מימדים ה"מוצב ארצה", אולם "ראשו מגיע השמיימה". בשלבי הסולם "עולים ויורדים מלאכי אלוהים". בהמשך החלום, יעקב "פוגש" את הקב"ה המבטיח לו את שלושת הדברים החשובים: ארץ, צאצאים ו"שמירה אישית לוחצת". יעקב מתעורר בבוקר נפחד, נרעש, נפעם ו... המום לחלוטין מן המראה אשר ראה ותעיד על כך תגובתו הראשונית בקוראו: "אכן, יש י-ה-ו-ה (!), במקום הזה, ואנכי לא ידעתי". אבל, לאחר שיעקב התעשת, הוא הבין את גודל המסר האלוהי והעתידי, לו ולזרע זרעו לעולמים. ולכן, תגובתו השנייה והרגועה יותר הייתה: "(אוי...)!, מה נורא המקום הזה"!... אין זה, כי אם בית אלוהים וזה, שער השמיים. ונשאלת השאלה: מה בדיוק יעקב ראה שכל כך הדהים אותו? ורק לאחר ש"עיכל" את העניין אמר את אחד מן המשפטים המוכרים והידועים בתורתנו הקדושה ואשר נכנס לפנתיאון הפסוקים/המשפטים המאוזכרים ביותר בתולדות האנושות - בכלל ובתולדות העם היהודי לדורותיו - בפרט, ובמיוחד בימינו אנו?! ונראה לנו לתרץ שיעקב אבינו, בחלומו המיוחד, ראה את מה שמשה רבנו עתיד לראות מ"הר נבו" לפני מותו כשנגזרה עליו גזרת "אין כניסה" לארץ המובטחת, היא ארץ ישראל, ארצו המובחרת והנבחרת של "בורא העולם". ארץ אשר לתוכה ולהווייתה משה כל כך חשק, תאב, כסף, ערג והשתוקק להיכנס. יעקב ראה בחלומו, באזור בית-אל (בין הערים ירושלים ושילה) את חותמו המיוחד של ה', את צירוף האותיות של "השם המפורש": י - ה - ו - ה. צירוף אותיות נדיר ביותר שקיים רק בארץ ישראל ולא בשום מקום בעולם. צירוף זה נראה בבירור בצילום לוויני אשר בוצע על-ידי "נאס"א", סוכנות החלל האמריקנית כשנתבקשה למפות את כדור הארץ. צילום מיוחד זה מעיד "יותר מאלף עדים" על מהותו, הווייתו של הקב"ה בארצו "הקדושה מכל הארצות" ואשר ניתנה רק לעמו הנבחר, עם ישראל. דבר המעצים את אמונתנו במשולש שלא יינתק לעולם, והוא: "תורה, ארץ ישראל ועם ישראל".