בימינו מפותחת מאוד תודעת הצרכנות והאיסור להטעות את הצרכן. לכל מוצר מזון מצורפת תווית ובה מפורטים בפירוט רב כל מרכיביו. אבוי ליצרן שלא ידווח בדיוק על מרכיביו האמיתיים של המוצר. הוא צפוי לעמוד לדין ולשלם קנס כספי גבוה ביותר.
אך לעומת ההקפדה על דיווח אמיתי בעניין מרכיביו של חטיף או משקה-קל, הרי בעניינים הנוגעים בנפשנו ובעצם קיומנו מותר להטעות, להעלים, להסוות ולסלף. רשימות ומועמדים פונים אל הציבור ומבקשים את אמונו בדברים הרי-גורל, הנוגעים להנהגת מדינה שלמה, והם נמנעים מלומר את האמת - מה באמת בכוונתם לעשות במנדט שיינתן להם.
סליחה כבר ביקשתם?
שימו לב לתופעה מוזרה: בבחירות הנוכחיות הכול מתחפשים לבעלי עמדות ניציות, ימניות, בלתי-מתפשרות. אפילו מועמדי מפלגות המרכז והשמאל מתחרים זה בזה בהצהרות לוחמניות ובאמירות 'תקיפות'. למה אין איש מהם אומר את האמת: כן, אנחנו בעד הקמת מדינה פלשתינית בפאתי גוש דן. אנחנו בעד ירידה מרמת-הגולן. אנחנו בעד חלוקתה של ירושלים. הלוא זו עמדתכם, למה לא תביעו אותה ותבקשו את אמון הציבור?!
אלא שהם יודעים שהציבור מתנגד לעמדות האלה. הציבור, אף שכלי-התקשורת טמטמו אותו בהבליהם, עדיין נותר בו יצר-חיים בסיסי. הוא רואה לאן הוליכו אותנו כל הנסיגות והוויתורים. הוא מבין איזה אסון המיט עלינו הסכם אוסלו, ולאיזו צרה צרורה הכניסה אותנו ה'הינתקות'. הציבור רובו ככולו יודע שהדרך שהלכנו בה בשש-עשרה השנים האחרונות אינה מוליכה לשלום אלא למלחמה, לטרור ולשפיכות-דמים.
מה הפתרון שמצאו המפלגות? - הונאה, רמייה והתחזות. הלוא אף אחת מהן לא הִכתה על חטא ולא הודתה בטעותה. איש מן העומדים בראשן לא ביקש סליחה על התמיכה העיוורת ב'אוסלו' ובהינתקות. אף אחד מהם לא הסמיק מבושה לנוכח ההכרזות הרמות באותם ימים על ה'שלום' המופלא שישרה פה, ועל הלעג כלפי כל מי שהזהיר מפני הצפוי ("מה אתם מפחידים את העם, לא יהיו קטיושות מעזה". זוכרים?). הם לא נהפכו ל'בעלי-תשובה'. הם רק התעטפו בתחפושות, שיוסרו מיד למחרת הבחירות.
ההתחזות הזאת בלתי-נסבלת. מדברים גבוהה-גבוהה על דמוקרטיה, אבל אין לך הרס הדמוקרטיה מגנֵבת קולות ומקבלת מנדט במרמה. הבחירות נועדו לשקף את רצון העם ולהכריע בשאלות הקיומיות העומדות לפנינו. מי שתומך בעוד ויתורים ובעוד נסיגות - יאמר זאת בבירור. הדוגלים בדרך הזאת יבחרו בו. אבל איך ייתכן שתומכי הנסיגות מסתירים את דעתם, מתחפשים ל'נחושים' ול'בלתי-מתפשרים', מקבלים את אמון הציבור, ואחר-כך עושים בדיוק את ההפך?
שאלה של פיקוח-נפש
הרבה שאלות עומדות על הפרק. טיפול בכלכלה, פתרונות תעסוקה למובטלים, קצבאות ילדים, דאגה לנכים, איכות הסביבה. גם דמותה היהודית של המדינה, שמירת השבת ואופי החינוך היהודי יכולים להיות מושפעים מתוצאות הבחירות. אבל העמידה מול הלחצים המדיניים היא שאלה של פיקוח-נפש ממש. הטעויות שנעשו ב-16 השנים האחרונות עלו בחייהם של כ-2000 יהודים (הי"ד), ואם חלילה תימשך מדיניות הוויתורים - ה' ישמור מהסכנות החמורות שעלולות לאיים על כל אחד ואחד מתושבי הארץ.
תהא דעתכם אשר תהיה, אל תתייחסו לבחירות בקלות-ראש. אל תלכו שולל אחר ססמאות-הסרק, הזמרירים העליזים והתחבולות של הפרסומאים. אל תסתנוורו מהתחפושות ומאמצעי ההסוואה. חובה ללכת להצביע ולבחור במי שיילחם ויפעל בארבע השנים הבאות ליצירת הכלי הטבעי שבו תוכל לשרות ברכת ה', להבטחת חיינו הגשמיים והרוחניים בארץ-ישראל; הארץ, שבדיוק השבוע אנחנו חוגגים את חגה, מספרים את שבחה ומבטאים את האהבה העמוקה אליה.
