תרחיש ממחיש
יהודה (שם סתמי) הוא בעל-דין המופיע בבית המשפט העליון בלוויית עורך-דינו ראובן (שם סתמי). את המדינה מייצגת מולם עו"ד שמעונה (שם סתמי) ובהרכב הנכבד בראשות ביניש, יושבות השופטות נאור וברלינר. עד כאן, מצב שגרתי ויומיומי בעת שברלינר כיהנה בעליון במינוי זמני.
עוד בטרם מתחיל הדיון, מזדקפת שמעונה וטוענת: "כבוד השופטת נאור מתבקשת לפסול את עצמה, הואיל ועו"ד ראובן הוא הממונה הישיר על בנה, עו"ד מיכאל נאור. לתשומת לב כבודה, על-פי כלל האתיקה 15(ב)(7) שופט לא יישב בדין, אם בן משפחה שלו הוא עורך דין, שותף, או שכיר במשרד עורכי הדין המייצג בעל דין".
נאור נבוכה, מסמיקה ומתנצלת שלא הבחינה, שלא ידעה, שנכנסה להרכב ברגע האחרון, שהיא לא מבינה כיצד במזכירות טעו ושיבצו אותה לדיון? הרי ב
"רשימת המניעויות" כתוב אצלם במפורש שהיא מנועה מלשבת בדיונים שבהם מעורב עורך-דין מהמשרד שבו מועסק בנה... ונענית לבקשה.
ואז מזדקף עו"ד ראובן וטוען: "בהסתמך על אותו הסעיף, גם כבוד השופטת ברלינר מתבקשת לפסול את עצמה הואיל והעו"ד שמעונה היא הממונה הישירה על בתה דפנה פינקלשטיין-ברלינר, העובדת בפרקליטות".
אלא שברלינר מסרבת ואף כותבת החלטה מנומקת (ראה -
מכתב אמיתי) בזו הלשון: "אין לך כמעט בית בישראל שבו אין עורך דין, ושופטים אינם יוצאים מן הכלל. מקומות העבודה של דור הבנים מתפרסים, מטבע הדברים, על כל קשת האפשרויות לרבות שירות המדינה, ולא נראה לי כי ניתן או צריך (כעניין נורמטיבי) למנוע זאת.
"כל עורך דין, בין במגזר הפרטי ובין במגזר הציבורי, צפוי כעניין שבשגרה להופיע בבתי משפט שונים לרבות בתי משפט שבהם מכהן בן משפחה, ידיד וכיו"ב.
"אין כל כפיפות בין עבודתו של פרקליט לעבודתו של שופט ואין קושי בפן הפרקטי במניעת הופעתו בפני שופט המקורב אליו במישרין או בעקיפין. ברור שעניין זה יישמר בקפידה".
ראובן נוכח שברלינר מסרבת בעצם בברוטאליות ובכוח הזרוע לקיים את כללי האתיקה והוא חושש מתגובת לקוחו. יהודה הוא ההפך הגמור מהבוזגלו הקלאסי או מפרופסור מלוקק למשפטים, שאפשר למרוח בנקל. הוא איש מדעי הטבע, מהיר תפיסה, חד מחשבה ומנהל פרויקטים גדולים. לשונו חריפה והוא לא נוהג לעשות חשבון לאיש ולדבר בצחצחות לשון, כאשר הוא נוכח ש"עובדים עליו". במסדרון, יהודה דורש במפגיע להגיש מיד ערעור "לפני שאני נכנס ואומר לברלינר מה דעתי עליה".
ראובן יודע שיהודה עולה בכמה דרגות על השופטות שבהרכב והתארים שלהן לא עושים עליו רושם, ומבהיר לו את עובדות החיים: "ערעור כזה מגיע לידי ביניש. דניאלה, בתה, עבדה בפרקליטות ובפניה הופיעה בקביעות נאוה בן-אור, המאמנת של דניאלה והממונה הישירה עליה. איש לא יסכים שברלינר תיפסל, כי זו תהיה הודאה שביניש פעלה באופן לא תקין".
יהודה מסתובב ללא אומר ומסתלק בצעד מהיר. בדרך חזרה הוא שומע ברדיו את ביניש בראיון מאתמול, הטוענת שהאחראים לפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט, הם פוליטיקאים ועבריינים, וכמובן פרידמן, שר המשפטים הקודם.
